גיומרי

גיומרי
Գյումրի
סמל גיומרי סמל גיומרי	דגל גיומרי דגל גיומרי
	בית העירייה בגיומרי
מדינה	ארמניה
מחוז	שיראק
ראש העיר	ורדאן גוקאסיאן (מה-16 באפריל 2025)
שפה רשמית	ארמנית
תאריך ייסוד	קומאירי - המאה ה-5 לפנה"ס; אלכסנדרופול - 1837
על שם	קימרים
שטח	44.44 קמ"ר
גובה	1,509 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	114,700 (1 בינואר 2025)
‑ צפיפות	2,581 נפש לקמ"ר (1 בינואר 2025)
קואורדינטות	40°47′22″N 43°50′51″E / 40.78944°N 43.84750°E
אזור זמן	UTC +4
	https://gyumricity.am
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ארמניה רגילה) ירוואן קפאן ורדניס הרזדאן וארארשאפאט ונדזור איג'באן אלאוורדי ימת; סוואן; גאורגיה גאורגיה אזרבייג'ן נחצ'יבאן; (אזרבייג'ן); איראן טורקיה גיומרי

המונח "אלכסנדרופול" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר נמל בים האגאי (ביוון), ראו אלכסנדרופולי.

גיומרי (בארמנית: Գյումրի) היא העיר השנייה בגודלה בארמניה ובירת מחוז שיראק בצפון-מערב המדינה. על פי אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2025, התגוררו בה כ-114,700 בני אדם^[2].

שמה של העיר השתנה מספר פעמים מאז שנוסדה במאה ה-5 לפנה"ס. תחילה נקראה "קומאירי", לאחר מכן השתנה שמה ל"גיומרי". לאחר שיוסדה מחדש על ידי הצאר ניקולאי הראשון בשנת 1837, נקראה "אלכסנדרופול" (ברוסית: Александрополь; בארמנית: Ալեքսանդրապոլ). עם סיפוח ארמניה לברית המועצות, הוחלף שמה של העיר בשנת 1924 ל"לנינקאן" (ברוסית: Ленинакан; בארמנית: Լենինական). בשנת 1990 חזרה העיר לאחד משמותיה הראשונים "גיומרי".

היסטוריה

אזור גיומרי מוזכר בשם קומירי כבר במאה ה-8 לפנה"ס בכתבים מממלכת אוררטו.^[3] ההתיישבות הראשונה במקומה של גיומרי המודרנית מתוארכת למאה ה-5 לפנה"ס. לפי סברה אחת העיר הוקמה על ידי הכובשים היוונים בשנת 401 לפנה"ס. סברה אחרת מיחסת את הקמת העיר לקימרים שכבשו את האזור בשנת 720 לפנה"ס. על פי סברה זו מקור שמה העתיק של העיר, קומירי, מגיע משמם של הקימרים בשפה ארמנית עתיקה.^[4]

בראשית ימי הביניים גיומרי הייתה ידועה כעיר גדולה וחשובה באזור. בהמשך ירדה קרנה עד לימי הכיבוש הרוסי בתחילת המאה ה-19.^[3]

המאה ה-19

גיומרי סופחה לאימפריה הרוסית לאחר שנכבשה במלחמת רוסיה–פרס (1804–1813). הרוסים פיתחו את העיר והפכוה לעיר מרכזית בעבר הקווקז. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829) היגרו לגיומרי וסביבתה כ-3,000 משפחות ארמניות מהאימפריה העות'מאנית, רובן מארזורום וקארס. המשורר אלכסנדר פושקין ביקר בעיר במהלך מסעו לארזורום בשנת 1929.

בשנת 1837 הגיע לגיומרי הצאר ניקולאי הראשון ושינה את שמה לאלכסנדרופול, במחווה לאשתו שרלוטה, נסיכת פרוסיה שהחליפה את שמה לאלכסנדרה פיודורובנה לאחר שהמרה את דתה לנצרות אורתודוקסית. באותה שנה בנה ניקולאי הראשון מבצר גדול בסגנון רוסי בעיר והפך אותה למוקד אסטרטגי חשוב. בעשור הבא העיר גדלה במהירות ושימשה מוקד צבאי לרוסים בחזית עבר הקווקז.

אלכסנדרופול שימשה רבות את החיילים הרוסים במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) כעיר קרובה לחזית. לאחר שמסילת רכבת הגיעה לעיר בשנת 1899 האיצה הצמיחה הדמוגרפית והעיר הפכה לגדולה ביותר במזרח ארמניה. בסוף המאה ה-19 היו בעיר 430 חנויות וכן עשרות סדנאות ומרכזי תרבות. העיר התפרסמה בשל כנסיותיה הייחודיות ואמני הרחוב שלה.

המאה ה-20

בשנת 1902 נפתח הבנק הראשון בעיר. בשנת 1920, ערב הפיכתה של העיר לסובייטית, היו בה 31 מרכזי ייצור לבירה, סבון, טקסטיל ועוד. לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 נסוגו הרוסים מעבר הקווקז וב-11 במאי 1918 כבשו הטורקים את העיר. בעקבות הפסקת האש של מודרוס הושבה העיר לרוסים ב-24 בדצמבר 1918.

ב-10 במאי 1920 קבוצת ארמנים בולשביקים בסיועם של מוסלמים ניסו לבצע הפיכה נגד ממשלת הרפובליקה הראשונה של ארמניה. ההתקוממות דוכאה על ידי צבא הרפובליקה הראשונה של ארמניה ב-14 במאי ומוביליה הוצאו להורג. ב-24 בספטמבר 1920 פרצה מלחמת טורקיה–ארמניה במהלכה נכבשה העיר על ידי הטורקים ב-7 בנובמבר. הטורקים הקימו מטה צבאי באלכסנדרופול ואיימו לתקוף ממנו את ירוואן. ארמניה נאלצה להיכנע וחתמה על הסכם אלכסנדרופול. ההסכם היה אמור לזכות באשרור הפרלמנט הארמני בתוך חודש לכל היותר ממועד חתימתו, אך דבר זה לא נעשה מעולם שכן הצבא האדום שהחל את פלישתו לארמניה מכיוון אזרבייג'ן כשבוע לפני כן, כבש את ירוואן ב-4 בדצמבר 1920, ובכך באה עצמאותה של הרפובליקה הראשונה של ארמניה אל קיצה.^[5]

תחת הכיבוש הסובייטי אלכסנדרופול הייתה חלק מהרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז. בשנת 1924 שונה שמה ללנינקאן על שמו של ולדימיר לנין. בשנת 1926 הייתה רעידת אדמה גדולה בעיר אשר החריבה מספר בניינים משמעותיים כמו כנסיית סנט ג'ורג' היוונית. לנינקאן נבנתה כעיר תעשייתית חשובה וכבירה מחוזית. ב-7 בדצמבר 1988 נפגעה העיר קשות מרעידת האדמה בספיטק. אלפי בתים בעיר קרסו, חלקם לא שוקמו עד היום. לפי הממשלה הארמנית 3,500 אזרחים נותרו חסרי בית בעקבות רעידת האדמה.

לאחר התפרקות ברית המועצות בשנת 1990 שונה שמה של העיר חזרה לשמה הראשון קומירי ובשנת 1992 שונה שוב, בפעם השישית מאז נוסדה, לשמה הנוכחי גיומרי.

גאוגרפיה

גיומרי שוכנת במרכזה של רמת שיראק, בגובה 1,509 מטרים מעל פני הים, כ-90 ק"מ צפון-מערבית לבירה ירוואן. נהר אכוריאן (אנ') עובר בפרבריה המערביים. רמת שיראק מוקפת בהרי פמבק ממזרח והר ארגאץ (אנ') מדרום. גיומרי נמצאת 196 ק"מ מהים השחור. הקרקע באזור העיר עשירה בחרסית, טוף ובזלת.