אנה לינד
 | |||||||||||||||||||||||||
| לידה |
19 ביוני 1957 סטוקהולם, שוודיה  | ||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצחה |
11 בספטמבר 2003 (בגיל 46) סטוקהולם, שוודיה | ||||||||||||||||||||||||
| מדינה |
 שוודיה | ||||||||||||||||||||||||
| מקום קבורה |
Katarina kyrkogård (7 באוקטובר 2003) | ||||||||||||||||||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת אופסלה | ||||||||||||||||||||||||
| מפלגה |
מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה | ||||||||||||||||||||||||
| בן או בת זוג |
Bo Holmberg (1991–11 בספטמבר 2003) | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||
אילבה אנה מריה לינד (בשוודית: Ylva Anna Maria Lindh; 19 ביוני 1957 – 11 בספטמבר 2003) הייתה שרת החוץ של שוודיה, נרצחה במהלך כהונתה בשנת 2003.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לינד נולדה בסטוקהולם, בירת שוודיה. בגיל 12 הצטרפה לתנועת הנוער הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה כשהמחאה נגד מלחמת וייטנאם ניצבה בראש סדר עדיפויותיה. בשנת 1982 קיבלה תואר בוגר במשפטים מאוניברסיטת אופסלה ובאותה שנה נבחרה לפרלמנט השוודי מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית וכיהנה בו עד 1985. ב-1984 הפכה לאישה הראשונה שכיהנה כנשיאת תנועת הנוער של המפלגה. שש שנותיה כנשיאת התנועה אופיינו במחויבות עמוקה לעיסוק בנושאים בינלאומיים, כולל מעורבות במתרחש בניקרגואה, וייטנאם, דרום אפריקה ושטחי יהודה והשומרון וחבל עזה. בשנים 1991–1994 שימשה לינד כסגן ראש עיריית סטוקהולם, ובשנת 1994 מונתה על ידי ראש ממשלת שוודיה אינגר קרלסון כשרה לאיכות הסביבה, תפקיד אותו מילאה עד 1998. בשנה זו נבחרה שוב לפרלמנט ואף נתמנתה לתפקיד שרת החוץ של שוודיה על ידי ראש ממשלה גוראן פרסון שלינד נחשבה יורשתו המיועדת.
לינד נישאה לבו הולמברג, מושל מחוז סדרמנלנד שבמזרח שוודיה, ממנו נולדו לה שני בנים.
הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 בספטמבר 2003, בעת שערכה קניות במרכז קניות בסטוקהולם, הותקפה לינד על ידי צעיר נושא סכין, נדקרה בחלקי גוף שונים והוחשה לבית חולים, שם נפטרה למחרת מפצעיה.
הרוצח נמלט מזירת הרצח אך הותיר אחריו ממצאים מזהים ואף טביעת אצבעות חלקיות ונתפס כעבור כשבועיים. בתחילה הכחיש הרוצח, מיאילו מיאילוביץ', כל נגיעה לרצח, אך בראשית שנת 2004 הודה במעשה, מבלי לתת הסבר למניעיו. הוא הועמד לדין ונידון למאסר עולם. ב-8 ביולי 2004 ביטל בית המשפט לערעורים את עונש המאסר והורה על אשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי לאחר שקיבל את טענת סניגורו כי הרוצח ביצע את מעשהו משום שחשב כי "קולות" הורו לו לעשות זאת, והמעשה נובע מהפרעה נפשית. התביעה השוודית ערערה לבית המשפט העליון של שוודיה, שב-2 בדצמבר 2004 שלח את מיאילוביץ' למאסר עולם. בראיון בשנת 2011 הודה הרוצח ששיקר כשטען ש"קולות" ששמע הם שהורו לו לרצוח את לינד, והוא ביצע את המעשה בגלל שנאה כללית כלפי פוליטיקאים. "האמנתי שפוליטיקאים היו היסוד לכל הרשע", אמר בראיון.[1].
הרצח אירע ארבעה ימים לפני משאל עם שדן בשאלת אימוץ מטבע האירו בשוודיה - משאל בו לינד הייתה מראשי מחנה התומכים, לכן הועלו בתחילה השערות המקשרות בין הדברים. ממשלת שוודיה החליטה לא לבטל את קיומו, אולם להימנע מתעמולה. למרות ההערכות כי הרצח יוביל להצבעת סימפתיה בעד עמדתה של לינד, זכה מחנה המתנגדים ברוב.
לזכרה של לינד הוקמה קרן המחלקת פרס שנתי לאישים או ארגונים "הנלחמים באדישות, דעות קדומות, דיכוי וחוסר צדק על מנת לקדם חיים טובים לכל בני האדם באווירה של כיבוד זכויות האדם". בפרס הראשון, שחולק ב-18 ביוני 2004, זכתה עיתונאית "הארץ" עמירה הס. כמו כן זכו שלושה ארגונים שוודיים העוסקים בפעילות חברתית בפרסי עידוד.
רצח לינד היה הרצח השני של אישיות פוליטית בכירה בשוודיה מאז ראשית המאה העשרים. קדם לו רצח ראש הממשלה אולוף פלמה בשנת 1986.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרן הזיכרון לאנה לינד
- אנה לינד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ AP, רוצח שרת החוץ השוודית: זייפתי מחלת נפש, באתר ynet, 29 באוגוסט 2011