מרכז קניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרכז קניות בבריסטול, אנגליה
פנים קניון קריית אונו, ינואר 2008
פנים "קניון לב חדרה", מאי 2009
"קניון קהביר" באיסטנבול. הקניון הגדול באירופה
קניון "M הדרך", סמוך למושב בית חרות
"קניון עזריאלי חיפה" בחיפה, אפריל 2005

מרכז קניות או קַנְיוֹן הוא בניין או מספר בניינים המחוברים ביניהם, המכילים מגוון רב של חנויות המקושרות ביניהן ברחבות, בדרך כלל מקורות. מרכזי קניות מציעים תחליף למסחר העירוני המסורתי הקיים ברחובות הערים ומספקים לצרכנים תנאים נוחים לביצוע קניות. ככאלו מהווים מרכזי הקניות את אחד הסמלים המובהקים ביותר של תרבות הצריכה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכזי קניות הם טיפוס מסחר ותופעה עירונית וחברתית הקיימת בעיקר מן המחצית השנייה של המאה ה-20 אולם מקורותיו ההיסטוריים של מבנה התוחם בחובו חנויות רבות תחת קורת גג אחת עתיקים הרבה יותר. הספר "מדריך הרווארד לשופינג"‏[1] (2002), שנערך על ידי האדריכל והתאורטיקן רם קולהאס, מסביר את מקורותיו של מרכז הקניות כבר בארקדות המסחריות של רומא העתיקה. כמו כן נחשבים הבזארים והשווקים המקורים של המזרח התיכון כאבטיפוס מסוים של הקניון המודרני. מרכז הקניות המקורה הראשון היה הבאזר הגדול באיספהאן, שנבנה במאה ה-10 ודומים לו נבנו גם באיסטנבול ובערים נוספות.

בשנת 1819 נפתח מרכז הקניות הראשון של לונדון - "מרכז קניות ברלינגטון" ובשנות ה-60 של המאה ה-19 נבנתה במילנו גלריית ויטוריו עמנואל השני אשר פועלת עד היום, שבה קוּרה רחוב מסחרי קיים והפך למקום בעל מאפיינים של מרכז קניות מודרני - רחבה מרכזית מקורה המוקפת חנויות.

מקור מרכזי הקניות של סוף המאה העשרים במרכזי הקניות של תחילת המאה העשרים: הפאסאז'ים בפריז, שאותם תיאר בהרחבה ולטר בנימין, וחנויות הכלבו. משנות ה-50 של המאה ה-20, עם תהליך הפרבור בערים רבות ועליית תרבות הפרוורים, לצד תפוצת המכוניות הרחבה, התפתחה בארצות הברית תרבות מרכזי הקניות - אלה מוקמו בחוצות הערים, ונבנו בצורה של הרחובות הראשיים שהיו קיימים בערים הקטנות בארצות הברית - אולם היו מקורים לחלוטין. הראשון במרכזי הקניות של ארצות הברית היה "מרכז הקניות נורת'גייט" בסיאטל, שנבנה ב-1950.

מרכזי קניות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים היה מרכז הקניות הגדול בעולם בעיר אדמונטון, בירתה של הפרובינציה הקנדית אלברטה, והוא משתרע על 106,000 מטר רבוע. כיום מחזיקים בתואר "קומפלקס מרכזי הקניות הגדול בעולם" שני מרכזי הקניות רחבת מלך פרוסיה וחצר מלך פרוסיה שבפילדלפיה, המצויים בפרוור הקרוי קינג אוב פראשה (מלך פרוסיה). אולם הקניון הגדול ביותר כרגע הוא מרכז הקניות של אמריקה (Mall of America) הממוקם בבלומינגטון, מינסוטה, ומשתרע על שטח של 309,192 מטר רבוע.

מרכז הקניות של ערב נבנה בדובאי לנד, דובאי, באיחוד האמירויות הערביות בשנת 2008 וצפוי להיות לאחר השלמתו מרכז הקניות הגדול בעולם.

מרכזי קניות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנד קניון (באר שבע) - הקניון הגדול בישראל, מאי 2013

ההיסטוריה של מרכזי הקניות בישראל מתחילה בשנות ה-70 של המאה ה-20. ב-1972 הוקמו מרכז כלל בירושלים ולונדון מיניסטורס במרכז תל אביב שאינם נחשבים כיום לקניונים בעלי המאפיינים המודרניים אך היוו בזמנם נקודות ציון בהתפתחות טיפוס העסק בישראל. חמש שנים לאחר מכן נפתח הדיזנגוף סנטר שהיה למעשה מרכז הקניות הראשון המתפקד ככזה גם היום. "הסנטר" נבנה במרכז העיר, ברחוב דיזנגוף שהיה אז מרכז העיר התוסס ביותר, ונהנה ממיקום אסטרטגי ביותר בתקופה שבה עומסי התנועה בעיר היו פחות משמעותיים מהיום.

רק בשנת 1985 נפתח קניון איילון ברמת גן שנבנה על פי התפישה של מרכזי הקניות האמריקניים - מתחם קניות מחוץ למרכז העיר עם מגרשי חנייה רחבים סביבו. הקניון הוקם ביזמת דוד עזריאלי שאף המציא את המילה "קַנְיוֹן" שהשתרשה מאז בשפה העברית. על פי אחת הגרסאות, זהו הלחם של המילים "קניות" ו"חניון". השם נקלט בעברית ומשמש כיום לכל מרכז קניות מקורה (Shopping Mall).

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 נבנו ברחבי הארץ עוד עשרות קניונים, כמעט בכל עיר מרכזית בארץ. אחת התופעות הנוספות שהחלו לצבור תאוצה מאז סוף שנות ה-90 היא בנייתם של קניונים בתחומי מועצות אזוריות הנמצאות בקרבת אזורים עירוניים ופרווריים. מרכזי קניות ומתחמי מסחר אלו נבנו בקני מידה שונים בסמוך לצמתים רבים ברחבי הארץ ונהנו מלקוחות רבים שהגיעו אליהם גם מתוך הערים הסמוכות, ואף בשבתות. בניית קניונים אלו השפיעה רבות על כלכלת הסביבה ובין היתר פגעה, במקומות מסוימים באופן קשה, בעסקים הקטנים של אותן ערים שבסמוך אליהן נבנה מרכז הקניות. מן המקרים הידועים והבולטים הוא הפגיעה בעסקי מרכז העיר ברחובות בעקבות "מתחם ביל"ו" ומרכז העיר נתניה שמזה שנים סובלים מבריחת לקוחות למרכזי הקניות שנבנו בשפיים וגעש ובאזור בית חרות וכפר ויתקין שלאורך כביש החוף. לצורך הקמת קניון קריית אונו חוסל המרכז המסחרי המקומי והגדול וכן רחבה עירונית, ואת מקומו תפס הקניון המכיל רשתות ארציות ובינלאומיות ללא כל שטח ירוק או ציבורי פתוח.

לפי נתוני שנת 2008, היה הקריון שבקרית ביאליק, הקניון בעל הערך הגבוה ביותר בארץ, כשהניב לבעליו דמי שכירות חודשיים של 10 מיליון ש"ח‏‏[2].

ב-2013 נפתח בבאר שבע ה"גרנד קניון", הקניון הגדול בישראל הכולל 250 חנויות בשטח של 50 אלף מטר רבוע (סך הכל 160 אלף מ"ר)[3]. עד אז היה הגרנד קניון שבחיפה מרכז הקניות המקורה הגדול בישראל.

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון אדריכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכזי הקניות הראשונים בעולם ניסו לספק לצרכן תחליף לרחוב המסחרי באופן אופטימלי - עם הגנה מפני תנאי מזג אוויר לא נוחים, עם שירותים נלווים למסחר ועם מערכת ניהולית המייעלת את תפקוד המסחר של המרכז. ההתפתחות לאורך השנים הביאה עד מהרה לאבטיפוס אדריכלי של הקניון אשר כולל מספר מאפיינים ברורים ובתכנון האדריכלי של קניונים רבים כיום מיושם תכנון שמטרתו הישירה הוא עידוד הצרכנים להגיע אל הקניון והגברת הצריכה של המגיעים אליו.

מרבית הקניונים כוללים חלל מקורה, לרוב בסקיי-לייט, הבנוי כרחוב בן קומה אחת או מספר קומות. לאורך החללים המרכזיים של מרכז קניות בנויות חנויות לכל האורך בדומה לחנויות ברחוב אלא עם מספר הבדלים. רוחב החנויות נקבע בדרך כלל על פי מפתחי העמודים התומכים את המבנה אשר אחד השיקולים המרכזיים לתכנונם הוא אפשרויות ארגון החניון התת-קרקעי שנמצא לרוב מתחת למבנה. החנויות הן לרוב צרות ועמוקות וכוללות בחלקן האחורי, בניגוד למסחר עירוני טיפוסי, מעבר נסתר המאפשר פריקת סחורות מאחור מבלי להפריע למתן השירות בקדמת החנות. תכנון זה מביא בסופו של דבר למערכת חללים מופנמת, כלומר פונה אל מרכז המבנה ועוטף עצמו בפונקציות לוגיסטיות המשרתתות את המרכז. מסיבה זו, קירותיו החיצוניים של מבנה קניון הם בדרך כלל קירות גדולים ואטומים - עם מעט מאוד פתחים ואינטראקציות עם הרחוב.

תכנון מוטה-צרכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, בתכנון האדריכלי של הקניונים מיושמים כמה עקרונות שמטרתם עידוד הצריכה. לדוגמה:

  • ארגון הפונקציות בקניון - המחשבה התכנונית של סידור הפונקציות לוקחת בחשבון את המסלול האופייני של הצרכן הממוצע ואת חנויות ה"עוגן" - חנויות ומוקדים מרכזיים המושכים אליהם צרכנים במיוחד מבחוץ. חנויות העוגן ממוקמות לרוב במקום המרוחק ביותר בקניון מתוך הנחה שהצרכנים יגיעו אליו בכל מקרה ויעברו בדרכם לשם בחנויות נוספות על הדרך.
  • שימוש בדרגנועים - כל קניון מודרני הבנוי מיותר ממפלס אחד כולל דרגנועים למעבר מקומה לקומה. הדרגנועים מתוכננים להיות המעברים הבין-קומתיים העיקריים בהם נעים המבקרים במבנה ואילו חדרי מדרגות ומעליות נמצאים כמעט תמיד מרוחקים יותר. ישנם קניונים רבים שחדרי המדרגות אף נגישים במידה המינימלית הנדרשת על פי תקנות בטיחות. העובדה כי דרגנוע הוא גרם מדרגות חד סיטרי מאפשר את ארגון מערכת הדרגנועים באופן כזה שיאלץ את המשתמש לעבור בדרך מסוימת במעבר בין קומה לקומה. במקרים רבים, כדי לרדת שתי קומות בעזרת דרגנוע יצטרך המשתמש, במכוון, לבצע סיבוב בקומת הביניים שבה ייחשף למספר חנויות נוספות.
  • העדר מקומות ישיבה "ציבוריים" - במקרים מסוימים נמנעים קניונים להציב ספסלים או לבנות מקומות ישיבה לאורך הקניון, במטרה לעודד אנשים העורכים קניות בקניון להתיישב דווקא בבתי הקפה והמסעדות של הקניון ולוּ‏ רק כדי לנוח.
  • שימוש ב"מדרכה עילית" - בערים שונות בעולם בנויים קניונים זה לצד זה. בעזרת סמיכות זו נהנים שני קניונים מסינרגיה מסחרית בכך שאנשים רבים מבצעים את קניותיהם בשני הקניונים ביחד. במקרים רבים נבנות מדרכות עליות בגשרים המחברים בין הקניונים ומאפשרות למשתמשים לעבור בקלות רבה בין המבנים ללא צורך לצאת אל הרחוב ולהישאר בסביבה ממוזגת או מוגנת מפני גשם.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעות אורבניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמבנים גדולים מאוד, ומרכזים מסחריים בהם מספר גדול מאוד של חנויות, למרכזי הקניות השפעה רבה על הכלכלה העירונית ועל התפתחותה של הסביבה העירונית בה הם נמצאים. לא ניתן להפריד בין תהליכי פרבור של מגורים בעיר לבין "פרבור המסחר" בעיר - שמרכזי הקניות הם סימניו הבולטים ביותר. לפי חוקר האורבניזם ויקטור גרין (Gruen) הקניון היה המצאה שנועדה להתקיים במרכז העיר ולתפקד כ"קירוי" של האזור העירוני האורגני במחשבה להעניק ביטחון לקונים במרכזי הכרכים שנהיו מקומות סוציאליים קשים בארצות הברית של שנות ה-50. עם הזמן "נדדו" הקניונים אל שולי הערים. בימינו, קיימת הסכמה רחבה בקרב מתכנני ערים בעולם לגבי השפעות שליליות ואף הרסניות שיש למרכזי הקניות על העיר המודרנית, אותן ניתן לחלק להשפעות מקומיות על הרקמה העירונית בה נמצא מרכז הקניות ולהשפעה כללית על העיר כולה.

השפעה מקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרכזי קניות נבנים בדרך כלל סמוך לצמתים מחוץ לעיר או באזורי תעשייה בשוליה ולכן דרך ההגעה העיקרית אליהם היא באמצעות רכב פרטי. מסיבה זו גורמים בדרך כלל מרכזי הקניות לעומסי תנועה כבדים בסביבתם הקרובה, כמו גם לעידוד החזקתו של רכב פרטי.
  • מאפייני הבינוי של מרכזי הקניות הם כאלה היוצרים מבנה רחב ממדים עם מעט מאוד כניסות ופתחים הפונים אל הרחוב. למעט כניסות ספורות מתוך חניונים קטנים במפלס הקרקע או חנויות יוצאות דופן הפונות לרחוב גם מתוך מרכז הקניות, יוצר המבנה בדרך כלל קטע רחוב "מת". קטעי רחוב מתים פוגעים בנוחיותם של הולכי הרגל בסביבת הקניון ומרתיעים אנשים מללכת בהם, בעיקר בשעות החשיכה.

השפעה רחבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השפעה על הכלכלה העירונית - בנייתו של מרכז קניות גדול בסביבה עירונית-פרוורית ואף כפרית גורם פעמים רבות להפרת איזון כלכלי בכך שנוצרת תחרות לא הוגנת בין עסקים ומסחר בתוך העיר לבין המסחר שבמרכז הקניות. העסקים העירוניים המבוססים על לקוחות המגיעים אליהם ברגל מתקשים בדרך כלל להתמודד מול עסקים שנמצאים יחד עם עסקים רבים נוספים תחת קורת גג אחת עם חניון צמוד ושירותים נלווים רבים; בנוסף, מרבית החנויות במרכזי הקניות שייכות לרשתות ארציות או בינלאומיות לעומת המסחר המקומי בעיר השייך ברובו לבעלים פרטיים תושבי העיר המעסיקים תושבים מקומיים (ולעתים קרובות גם מנוהלים כעסקים משפחתיים) ותפורים לרשת החברתית המקומית. קיומם של מרכזי קניות מפר את האיזון ומשאיר חלק קטן מן הרווחים אצל תושבי העיר.
  • האצת הפרבור - קניונים מצליחים בזכות צורך של דיירי פרוורים הנמצאים הרחק ממרכזים מסחריים עירוניים להגיע בקלות למרכז קניות באמצעות רכב פרטי. תהליך זה הוא הדדי שכן ריבוי קניונים מעודד התיישבות פרוורית.
  • פגיעה במעמד החללים העירוניים הציבוריים - ירידה במספר הולכי הרגל במרכז העיר לטובת מרכזי הקניות גורם לריקון כיכרות, מדרחובים וחללים עירוניים בהם נהוגים מפגשים חברתיים ופעילויות ציבוריות שונות. היעדר מסה קריטית של עוברי אורח מונע אפשרויות לקיום ירידי רחוב, הפגנות ועצרות ופעילויות שונות שמקומן בדרך כלל במרחב הציבורי. גם היעדר היכולת של נגני רחוב וקבצנים, שגם כך נמצאים בתחתית מערכת השיקולים העירונית והכלכלית, להיכנס למרכזי קניות פוגעת ביכולתם של אלו להתקיים במרחב הציבורי.
    על אף שקיימים תקדימים משפטיים ספורים (ראו בהמשך) בהם נקבע כי מרכזי קניות הם חלל ציבורי לכל דבר, המציאות והתאוריה רחוקות זה מזו וחללי מרכזי קניות עודם מקומות פרטיים המטופלים על ידי גוף עסקי.
  • מרכזי קניות מתים - הציבור נוטה לפנות בעיקר למרכזי קניות חדשים, שהם לרוב מפוארים וגדולים ממרכזי הקניות הוותיקים. תופעה זו מביאה לעתים לסגירת החנויות במרכזי הקניות הוותיקים יותר. מרכזי קניות אלה, אשר בדרך כלל אינם יכולים למשוך עסקים חדשים וקונים חדשים, נקראים "מרכזי קניות מתים". מרכזי קניות מסוג זה עלולים להפוך לפילים לבנים ובמקרים חמורים אף למפגעים עירוניים. למסחר עירוני לעומת זאת קל יחסית לעבור תהליך של התחדשות עירונית.
  • אובדן זהות וצביון עירוני - באופן עקיף בשל ההשפעות שלהלן, ערים רבות הבוחרות להקים בשטחן מרכזי קניות גדולים, פוגעות בזהותן הייחודית הבאה לרוב לידי ביטוי במרכז העיר.
  • השפעה אקולוגית - אם להשוות בין ההשפעות הסביבתיות של מרכז קניות טיפוסי לעומת אופן תפקודו של מרכז מסחרי עירוני, הנוחות המסוימת שמספק מרכז הקניות באה על חשבון איכות הסביבה. השפעה זו נובעת משתי סיבות עיקריות: ראשית, מרכזי קניות הם בדרך כלל מבנים גדולים וממוזגים הצורכים כמות רבה יותר של חשמל לעומת מסחר זעיר המצוי ברחוב. שנית, העובדה כי מרבית התנועה אל הקניון היא על ידי תחבורה פרטית, הן של לקוחות והן של עובדים (להבדיל מספקים הפועלים תמיד עם כלי רכב גם במרכז העיר), יוצרת באופן משמעותי זיהום אוויר גדול יותר ומעודדת בעקיפין סלילה של כבישים רבים ורחבים יותר הפוגעים גם הם בטבע.

השפעות אלו מתייחסות באופן כוללני למרכז הקניות הטיפוסי אך ישנם מרכזים רבים שתכנונם מבוסס על עקרונות ורעיונות שונים וישנם יוצאי דופן רבים. אחת הדוגמאות למרכז קניות בישראל הנחשב יוצא דופן מבחינה זו היא קניון ערים בכפר סבא שבו יושמו מספר עקרונות תכנוניים המחברים את הקניון עם מרקם העיר אשר יוצרים באופן יוצא דופן סינרגיזם בין המסחר העירוני והמסחר בקניון. בדומה אליו פועלים עוד קניונים רבים הבנויים בתוך מרכזי ערים.

הקניון וגלובליזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקניונים נתפסים כמרחב הארכיטיפי של התרבות הגלובלית, זהים בכל מקום ומציעים אותה תרבות צריכה. בקניון באות לידי ביטוי הנטיות ההומוגניות של תרבות הצריכה הגלובלית.

יש הטוענים, מנגד, כי הקניון הוא אחת מזירות הקרב האחרונות שנותרו בין הנטיות לגלובליזציה הומוגנית, זאת שבנג'ימין בארבר מכנה "אמריקניזציה", לבין הנטייה למקומיות, שבארבר מכנה "ג'יהאד". לטענת חוקרים אלה[4], כל קניון הוא תוצר של שילוב בין הנטיות הקפיטליסטיות של היזמים ובין הצרכים החברתיים של המקום. כך, למשל, ניתן למצוא בקניונים ישראליים בתי כנסת.

סלסידו טוען כי היזמים הקפיטליסטיים אימצו ושילבו את הדרישות המקומיות בבנייה שלהם, במטרה למכור יותר.

הקניונים, מעצם הגדרתם, הפכו לאחד מסמלי הקפיטליזם, חיי השפע ותרבות הצריכה. ככאלה הם יעד לביקורת עזה מצד תנועות שמאל רדיקלי בעולם, המתנגדות למה שהקניון מייצג. אחת התנועות החברתיות הידועות בעוינותן לתרבות הקניונים היא תנועת הפאנק, אשר אחת מסיסמאותיה היא Bomb the Mall ("הפציצו את הקניון").

היבטים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניון הינו בדרך כלל שטח פרטי, שלבעליו זכויות לפעול בו כרצונם. השאלות המשפטיות המתעוררות בהקשר זה הינן בעיקר שאלות של אפליה ושל חופש ביטוי. שאלת מעמדו המשפטי של חלל הקניון כמרחב ציבורי מעסיקה רבים, במיוחד לאור פעילויות מצד תנועות חברתיות שונות.

במדינת קליפורניה שבארצות הברית נפסק כי מרכז הקניות הוא כמו רחוב לכל דבר, לעניין חופש ביטוי - משמעות הדבר שמותר להפגין בתוך קניון - על מנת לאפשר לציבור את הזכות להפגין ולהישמע.

בישראל, קבע בית המשפט המחוזי אחרת בפסק דין[5] בהקשר של סכסוך בין עיריית תל אביב-יפו ו"לונדון מיניסטורס" בו נקבע כי חלל המרכז המסחרי אינו שטח ציבורי.

בקניונים רבים נהוג לכרות הסכמי בלעדיות הקובעים שהקניון לא ישכיר שטחי מסחר למתחרים ישירים של השוכר הראשון. על אחד מהסכמים אלו, שנגע לבלעדיות של בנק בקניון הראל במבשרת ציון, קבע הממונה על ההגבלים העסקיים כי התנאי אינו חוקי בהיותו הסדר כובל‏[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסתר זנדברגהחיים כקניון (ולהיפך), באתר הארץ, 18 באפריל 2002
  2. ^ ‏נעמה סיקולר, שווי הקריון - יותר מפי 3 מקניון ארנה, 16 באפריל 2009, באתר כלכליסט
  3. ^ ‏מיכאל יעקובסון, המגדיל לצרכן: גרנד קניון בבאר שבע - גודל יש, אופי אין, 3 ביוני 2013, באתר Xnet
  4. ^ Salcedo, Rodrigo. 2003. "When the Global Meets the Local at the Mall". American Behavioral Scientist 46(8):1084-1103
  5. ^ פסק הדין בנושא לונדון מיניסטורס
  6. ^ רע"א 2725/06, החלטה מח' בסיון תשס"ו