אנה מריה קוארבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנה מריה קוארבו
לידה 14 ביולי 1966 (בת 57)
ברצלונה, ספרד
ענף מדעי ביולוגיה מולקולרית, ביולוגיה התפתחותית, ביולוגיה מבנית, אנטומיה, ורפואה.
מקום לימודים אוניברסיטת ולנסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
  • בית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין (1 באוקטובר 2001)
  • ישיבה יוניברסיטי
  • בית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
מעבדת החקר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנה מריה קוארבוספרדית: Ana Maria Cuervo; נולדה ב-14 ביולי 1966) היא חוקרת, פיזיקאית וביולוגית ספרדית-אמריקאית, פרופסור לביולוגיה מולקולרית, ביולוגיה התפתחותית וביולוגיה מבנית, וגם לאנטומיה ורפואה. היא מנהלת שותפה של המכון לחקר הזדקנות בקולג' אלברט איינשטיין לרפואה, וידועה בעיקר בזכות עבודת המחקר שלה על אוטופגיה[1]. קוארבו נחשבת למובילה בתחומה והוזמנה להציג את עבודתה במוסדות בינלאומיים רבים. זכתה בפרסים רבים: פ. בנסון (2005), עמית קית' פורטר (2005), נתן שוק (2006), וינסנט קריסטופלו (2008), פרס בנט ג'יי כהן (2010), פרס מרשל הורוויטץ (2012), ופרס סול קורי ברפואה מתרגמת (2015) ונבחרה להיות חברה באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית[2].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוארבו נולדה ב-14 ביולי 1966 בברצלונה שבספרד[1].

קוארבו עשתה את הדוקטורט שלה ברפואה, ביוכימיה וביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת ולנסיה (אנ') בשנים 1990 ו-1994 בהדרכתו של ארווין קנכט[1]. בקיץ עבדה במעבדה של פרד דייס באוניברסיטת טאפטס, על ליזוזומים משום שהמעבדות הספרדיות היו סגורות באותו הזמן. דייס התחיל לאבד את הראייה שלו, והמליץ לקוארבו לעבור לעבוד במעבדה אחרת, אבל קוארבו סירבה והמשיכה את מחקרם המשותף. קוארבו עברה פוסט דוקטורט באוניברסיטת טאפטס[3]. היא פרסמה, ככותבת שותפה, את המאמר האקדמי הראשון שלה, העוסק בפירוק ליזוזומים, בשנת 1993[4]. בשנים 1996 ו-2000 קוארבו ודייס פרסמו את מה שהם גילו על ליזוזומים וכינו את זה "chaperone-mediated autophagy" ו-"CMA" בקצרה, הם גילו שפעילות הליזוזומים פוחתת עם הגיל, המחקר של קוארבו הראה שכישלון פרוטאוסטזיס יכול לנבוע מהזדקנות ומחלות הקשורות לגיל, ואוטופגיה היא תהליך שניתן להשפיע עליו כדי להאריך את החיים של אנשים[5][6]. ב-2002 היא התחילה מעבדה בקולג' אלברט איינשטיין לרפואה והתמקדה ב-CMA וההשפעה שלו[3]. קוארבו גם חקרה של את ההשפעה של CMA על מחלת פרקינסון ביחד עם דויד סולזר[7]. ב-2017 היא נבחרה לחברה באקדמיה הספרדית המלכותית למדעים וב-2018 היא נבחרה לחברה באקדמיה האמריקאית לאומנויות ומדעים, קוארבו היא אחת מהמדענים הכי מצוטטים בעולם והיא פרסמה מעל 270 מאמרים[3].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוארבו נשואה לפרננדו מאסיה, אימונולוג שאותו הכירה כשהיו ביחד בבית ספר לרפואה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Megan Scudellari, Waste-Management Consultant, The Scientist, ‏1/11/2013 (באנגלית)
  2. ^ Ana Maria Cuervo, MD, PhD, Metabesity2021, ‏2021 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 Ana Maria Cuervo, National Academy of Sciences (באנגלית)
  4. ^ Aniento F, Uptake and degradation of glyceraldehyde-3-phosphate dehydrogenase by rat liver lysosomes
  5. ^ Ana Maria Cuervo, A Receptor for the Selective Uptake and Degradation of Proteins by Lysosomes, 1996 doi: 10.1126/science.273.5274.501
  6. ^ Ana Maria Cuervo, Age-related Decline in Chaperone-mediated Autophagy, 2000 doi: https://doi.org/10.1074/jbc.M002102200
  7. ^ Ana Maria Cuervo, Impaired Degradation of Mutant α-Synuclein by Chaperone-Mediated Autophagy, 2004 doi: 10.1126/science.1101738