אנטולי אונופריינקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטולי אונופריינקו

אנטולי יוריוביץ' אונופריינקו (25 ביולי 1959 - 27 באוגוסט 2013) היה רוצח סדרתי אוקראיני. אונופריינקו נודע לשמצה בכינויים "החיה מאוקראינה", "המחסל" ו"האזרח או", זאת בשל אופיין הברוטאלי של הרציחות שביצע. בעברו היה סטודנט ליערנות. ב-16 באפריל 1996, בעודו בן 37, נעצר אונופריינקו על ידי המשטרה והודה ברציחתם של 52 בני אדם. לבסוף מצא את מותו בזמן מאסרו בכלא ב-2013.‏[1][2]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונופריינקו נולד בעיר לאסקי במחוז ז'יטומיר. אחיו הגדול, ולנטין, היה בן 13 בעת לידתו של אנטולי. אביו, יורי אונופריינקו, קיבל עיטורים על אומץ לבו בקרבות מלחמת העולם השנייה. אמו של אונופריינקו נפטרה כשהיה בן ארבע ממחלה קשה, ובשל כך נאלץ יורי, יחד עם סבו, סבתו ודודתו, לטפל באנטולי במשך תקופה מסוימת עד שנשלח לבית יתומים. לדברי אונופריינקו, הוא לא ראה זאת בעין יפה והתרעם על כך שללא סיבה מוצדקת אביו שלח אותו לבית יתומים, בעוד שאחיו הגדול נותר אצלו וחי חיים נורמליים במשפחה. בראיון שנערך עמו, אונופריינקו הוסיף וטען כי שליחתו לבית היתומים היא זו שחרצה את גורלו, וציין שלפחות 70% מאלו שגדלו בבתי יתומים הגיעו לבתי כלא בבגרותם.

הרציחות והקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנעצר על ידי כוחות המשטרה, נמצאו בדירתו של אונופריינקו 122 פריטים שונים, ביניהם רובה TOZ-34 קצוץ-קנה, מספר נוסף של כלי נשק שתאמו לכלי הרצח של חלק מהקורבנות, ומספר חפצים אישיים של קורבנותיו שלקח לאחר שביצע בהם את זממו. בעודו במעצר, אונופריינקו נשבר והודה ב-8 רציחות שביצע בשנים 1989 עד 1996. בתחילה הוא כפר באישומים אחרים וטען כי אין לו קשר לרציחות הנוספות, אך בסופו של דבר הודה ברצח 52 קורבנות תמימים לאורך 6 שנים. בעודו במעצר, טען אונופריינקו שביצע את הרציחות עקב "פקודות" מצפוניות שהוא קיבל מקול פנימי שדיבר אליו.

שמותיהם וזהותם של הקורבנות וכן של עוברי האורח שרצח לא נחשפו בפומבי או שנחשפו רק בשמם הפרטי. להלן רשימת קורבנות הרצח של אונופריינקו, בסדר כרונולוגי:

  • קורבנות 10-1 - אלו הם קורבנותיו הראשונים של אונופריינקו. ב-1989, פרץ אונופריינקו לבית ורצח את המשפחה שהתגוררה בו - אב, אם ושמונת ילדיהם. אנטולי הודה שהוא ושותפו, מאמן כושר בשם סרגיי רוגוזין, שעמו נהג לשדוד בתים אחרים, ביצעו יחד את הרציחות בעזרת כלי נשק שהם נשאו לצורך הגנה עצמית. למרות סיועו של רוגוזין לביצוע הרציחות, אונופריינקו ניתק כל קשר שהיה לו עמו.
  • קורבנות 15-11 - בהמשך 1989, רצח אונופריינקו חמישה אנשים, מתוכם ילד בן 11. החמישה נורו בשנתם ברכב ולאחר מכן אונופריינקו שרף את גופותיהם. למרות שבסופו של דבר הוא הודה באופן מלא בביצוע הרצח, טען אונופריינקו שביצע את הרציחות ללא כוונה ושהוא רק רצה לפרוץ לרכב.
  • קורבנות 19-16 - לאחר דממה ארוכה, חזר הרוצח לפעול. ב-24 בדצמבר 1995, רצח אונופריינקו את משפחת זייצ'נקו בת ארבע הנפשות. אונופריינקו ביצע את הרצח על ידי יריית רובה קצוץ-קנה, וניצל את העובדה שבאותו הזמן אירע שוד בביתם בכפר גרמרינה שבמרכז אוקראינה, ואת נוכחותם בבית באותה עת. לאחר הירי, אונופריינקו העלה את בית המשפחה באש.
  • קורבנות 24-20 - ב-2 בינואר 1996, רצח אונופריינקו משפחה בת ארבע נפשות באמצעות יריית אקדח. מיד לאחר מכן רצח אונופריינקו עובר אורח שהיה בזירת האירוע על מנת שלא יצפה במחזה המחריד ויחשוף אותו בפומבי.
  • קורבנות 28-25 - ב-6 בינואר 1996, אונופריינקו רצח ארבעה אנשים בשלוש תקריות שונות. המכנה המשותף בשלוש התקריות הוא שלפני שביצע בהם את זממו, אונופריינקו פקד על הקורבנות לעצור את מכוניותיהם לצידי כביש מהיר. הקורבנות היו קאסאי - קצין בצי, סביטסקי - נהג מונית, וקוחרגינה - טבח בקולחוז, כאשר זהותו של הקורבן הרביעי לא התגלתה מעולם.
  • קורבנות 35-29 - ב-17 בינואר 1996, פרץ אונופריינקו לביתה של משפחת פילאט בת חמש הנפשות ורצח אותה, ומיד לאחר מכן העלה את המקום באש. בנוסף למשפחה, רצח אונופריינקו גם שני עוברי אורח שעברו ליד הזירה - קונדזלה בת ה-27 וזאחרקו בן ה-56.
  • קורבנות 39-36 - ב-30 בינואר 1996, אונופריינקו פרץ לביתה של מארוסינה ושני בניה בפאסטובה שבמחוז קייב וירה בהם למוות. בנוסף, הוא רצח גם את זגרניצ'ני בן ה-32, שהתארח באותה עת בביתם של האם וילדיה.
  • קורבנות 43-40 - ב-19 בפברואר 1996, רצח אונופריינקו את משפחת דובצ'ק לאחר שפרץ לביתם. הנרצחים היו הורים וילדיהם, בן ובת. לפי אונופריינקו, הוא רצח קודם את האב והבן ביריית אקדח ואז הכה את האם למוות באמצעות פטיש - וכל זאת לעיני הבת המזועזעת מהמעשים. משהבחין בה, אונופריינקו הציע לה עסקה - תמורת כספה הוא יחוס על חייה, ואם לא תשתף עמו פעולה - דינה למות כמו הוריה ואחיה. הילדה סירבה לשתף עמו פעולה ולבסוף הוא הכה אותה למוות במהלומות פטיש.
  • קורבנות 48-44 - ב-27 בפברואר 1996, רצח אונופריינקו את משפחת בונדרצ'וק בביתה במלינה. לפי אונופריינקו, תחילה פצע למוות באופן אנוש את האב והאם ביריות אקדח, ולאחר מכן ביתר למוות את הילדות, בנות שבע ושמונה, במכות גרזן. לאחר כשעה הבחין אונופריינקו בצאלק, שכן המשפחה שהתארח בביתם, וביתר אותו למוות בגרזן בו השתמש כדי לרצוח את הילדות.
  • קורבנות 52-49 - אלו הם קורבנותיו האחרונים של אונופריינקו. ב-22 במרץ 1996, הוא פרץ לדירתה של משפחת נובוסד בת ארבע הנפשות וירה בהם למוות. לדבריו, לאחר שירה בהם וביצע וידוא הריגה, הצית את הבית באש כדי להעלים כל זכר לראיה נגדו.

שיטות הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונופריינקו רצח את קורבנותיו בדפוס קבוע:

  1. ראשית, הוא בחר במכוון בבית מבודד ופרץ אליו.
  2. אונופריינקו בכוונה חשף את עצמו בפני בני הבית כדי ליצור מהומה.
  3. במהלך המהומה, התחיל אונופריינקו לרצוח את כל בני הבית לפי הסדר הבא - הקורבן הראשון הוא האב, אחריו האם ולבסוף ילדי המשפחה (יש לציין שלא בכל מקרי הרצח הקורבנות היו הורים וילדים. לדוגמה, במקרה של קורבנות 15-11, הנרצחים לא היו בעלי קשר משפחתי).
  4. לאחר שביצע את זממו, אונופריינקו בדק שהקורבנות אכן כבר לא בחיים והעלה את ביתם באש, זאת על מנת לטשטש את עקבותיו.
  5. בנוסף, רצח גם עוברי אורח חסרי מזל בהם ואנשים ששהו באותה עת בבתי הקורבנות או בקרבתם.

לכידתו והרשעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1996, שירות הביטחון האוקראיני ומשרד התובע המחוזי עצרו בטעות את יורי מוזולה בן ה-26 כחשוד במספר רציחות אכזריות (לא ברור האם ב"רציחות אכזריות" הכוונה הייתה באופן ספציפי לאותם 52 הקורבנות של אונופריינקו או לחלקם). במשך שלושה ימים, מוזולה עונה, חושמל והולקה על ידי אנשי שירות הביטחון ואנשי משרד התובע המחוזי. בפועל מוזולה לא היה מעורב ברציחות הללו ולכן הוא סירב להודות ברציחות אותן ביצע לכאורה. מוזולה מת מפצעיו במהלך היום השלישי ורק אז הובן כי היה חף מפשע ועונה לשווא. שבעה מהאחראים למותו נשלחו למאסר לתקופות שונות. 17 ימים לאחר מכן, התגלה שאונופריינקו הוא הרוצח האמיתי, וזה נלכד לאחר מצוד מסיבי, שבע שנים לאחר הרצח הראשון שלו. לכידתו התרחשה לאחר שעבר דירה עם חברו ומצבור הנשק שלו נמצא בארגזי ההובלה. אונופריינקו הוצא במהירות מהדירה.

למרות שביצע את זממו באכזריות רבה, אונופריינקו ניצל מעונש מוות ונדון למאסר עולם, שכן במהלך 1995 אוקראינה הצטרפה למועצת אירופה ונאלצה לבטל את עונש המוות בשטחה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונופריינקו נכלא בבית הכלא בז'יטומיר ושם בילה את שארית חייו. ב-27 באוגוסט 2013, בגיל 54, עבר אונופריינקו התקף לב ומת זמן קצר לאחר מכן.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]