אנטיוכוס הנזיר
| לידה |
המאה ה־6 האימפריה הביזנטית  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־7 |
| מדינה |
האימפריה הביזנטית |
| שפות היצירה |
יוונית ביזנטית |
  | |
אנטיוכוס הנזיר (ביוונית: Άντίοχος ό Μοναχός, אנטיוכוס מונכוס; פעל במאה ה-7), הידוע גם כאנטיוכוס ממר סבא (Αντίοχος Σαβαΐτης), היה נזיר וסופר נוצרי.
אנטיוכוס ככל הנראה נולד ליד אנקירה באסיה הקטנה (כיום אנקרה, טורקיה). הוא חי תחילה כמתבודד, ולאחר מכן הפך לנזיר וארכימנדריט של הלאורה המפורסמת של מנזר מר סבא במדבר יהודה. הוא היה עד לפלישה הפרסית לארץ ישראל בשנת 614, ולטבח של 44 מחבריו על ידי הבדואים.[1]
בשנת 619, חמש שנים לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי ח'וסרו השני מלך פרס, נכבשה אנקירה ונחרבה על ידי הפרסים, מה שאילץ את הנזירים של מנזר אטלין השכן לעזוב את ביתם, ולעבור ממקום למקום. מכיוון שלא היו יכולים לשאת עמם ספרים רבים, ביקש אב המנזר אוסטאתיוס מחברו אנטיוכוס לחבר קיצור של כתבי הקודש לשימושם, וגם תיאור קצר על מות הקדושים (המרטירים) של 44 הנזירים של סבאס.[1]
בהיענות לבקשה זו כתב אנטיוכוס חיבור הידוע בשם "הפנדקטים של כתבי הקודש" (ב-130 פרקים, שהמתרגם הלטיני טעה וחשב זאת למספר הדרשות). זהו אוסף של משפטי מוסר, שאוב מהכתובים ומסופרים כנסייתיים מוקדמים.[1] פרק המבוא של ה"פנדקטים" מספר על מות הקדושים של הנזירים; הפרק האחרון שלו מכיל רשימה של כופרים משמעון הקוסם ועד לחסידיו המונופיזיטים של סוורוס מאנטיוכיה (אנ').[1] הספר הוא בעל ערך מיוחד בשל קטעי היצירות שנמצאים בו, שאינם קיימים עוד; לסופר היה עניין, שלא היה רווח אז, בספרות הנוצרית הקדומה.[1]
אנטיוכוס גם כתב אקסומולוגסיס (Exomologesis) או תפילה, שבה הוא מספר על הסבל שפקד את ירושלים מאז הפלישה הפרסית, ומתחנן לרחמי אלוהים לרפא את תחלואיה הרבים של עיר הקודש. נראה כי יצירות אלו נכתבו בתקופה שבין כיבוש ארץ ישראל על ידי ח'וסרו לבין כיבושה מחדש על ידי הקיסר הביזנטי הרקליוס בשנת 628.[1]
בליטורגיה האורתודוקסית המזרחית (אנ') מיוחסת לאנטיוכוס אחת התפילות.[2]
הועלתה ההשערה כי אנטיוכוס היה אותו אדם כמו הנזיר ממנזר מר סבא סטרטגיוס (אנ'), שכתב תיאור של כיבוש ירושלים בידי הפרסים, אולם זה לא הוכח.