שמעון הקוסם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור המתאר את מותו של שמעון הקוסם

שמעון הקוסםיוונית: Σίμων ὁ μάγος; שמעון מגוס או סימון מגוס) הוא דמות המופיעה בספר מעשי השליחים שבברית החדשה. לפי המתואר שם, היה קוסם שומרוני שהתנצר ואחר כך ניסה לרכוש בכסף משליחי ישו את היכולת להוריד את רוח הקודש. שמו היה לגנאי ולמקור המונח "שמעונות", שפירושו קניית משרות כנסייתיות בשוחד ובשחיתות. בכתבי אבות הכנסייה, צויר שמעון כמי שסטה מן הנצרות וכאבי כל הכתות הגנוסטיות והכפירות בכלל וכת השמעוניים בפרט. אין ראיות עצמאיות לקיומו, ושאלת מציאותו ההיסטורית היא מושא להשערות שונות בין החוקרים.

ב"מעשי השליחים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברית החדשה בפרק על מעשי השליחים, מוזכר ששמעון מגוס, עושה הקסמים, עבר טבילה והצטרף לעדה הנוצרית. פטרוס ויוחנן יצאו לקראתו ונפגשו איתו. שמעון ראה אותם מורידים את רוח הקודש על קהל המאמינים, והציע לשליחים לשלם להם עבור יכולת זו. על כך נקבע בכנסייה הנוצרית המושג סימוניה, קניית תפקיד כנסייתי בכסף.

9 וְאִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן הָיָה מִלְּפָנִים בָּעִיר מְכַשֵּׁף וּמַבְהִיל אֶת־עַם שֹׁמְרוֹן בְּאָמְרוֹ עַל־נַפְשׁוֹ כִּי גָדוֹל הוּא׃ 10 וְכֻלָּם הִקְשִׁיבוּ אֵלָיו מִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם לֵאמֹר זֶה הוּא גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים הַגְּדוֹלָה׃ 11 וַיַּקְשִׁיבוּ אֵלָיו עַל־הֱיוֹתוֹ מַבְהִיל אוֹתָם בִּכְשָׁפָיו יָמִים רַבִּים׃ 12 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ לְפִילִפּוֹס בְּבַשְׂרוֹ אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְאֶת־שֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַיִּטָּבְלוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים׃ 13 וַיַּאֲמֵן שִׁמְעוֹן גַּם־הוּא וַיִּטָּבֵל וַיִּדְבַּק בְּפִילִפּוֹס וַיַּרְא אֶת־הָאֹתוֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוֹּ וַיִּתְמָהּ׃ 14 וַיִּשְׁמְעוּ הַשְּׁלִיחִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם כִּי־קִבְּלָה שֹׁמְרוֹן אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים וַיִּשְׁלְחוּ אֲלֵיהֶם אֶת־פֶּטְרוֹס וְאֶת־יוֹחָנָן׃ 15 וַיֵּרְדוּ שָׁמָּה וַיִּתְפַּלֲלוּ בַעֲדָם אֲשֶׁר יְקַבְּלוּ אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃ 16 כִּי הָרוּחַ לֹא־צָלְחָה עַד־עַתָּה עַל־אֶחָד מֵהֶם וְהֵם רַק־נִטְבָּלִים לְשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ׃ 17 וַיִּסְמְכוּ אֶת־יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם וַיְקַבְּלוּ אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃ 18 וַיְהִי בִּרְאוֹת שִׁמְעוֹן כִּי נִתַּן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּסְמִיכַת יְדֵי הַשְּׁלִיחִים וַיָּבֵא לִפְנֵיהֶם כָּסֶף׃ 19 וַיֹּאמַר תְּנוּ־נָא גַם־לִי שָׁלְטָן כַּשָּׁלְטָן הַזֶּה אֲשֶׁר יְקַבֵּל אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כֹּל אֲשֶׁר־אָשִׂים עָלָיו אֶת־יָדָי׃ 20 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטְרוֹס כַּסְפְּךָ יְהִי אִתְּךָ לַאֲבַדּוֹן יַעַן אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִקְנוֹת בִּמְחִיר אֶת־מַתַּת הָאֱלֹהִים׃ 21 אֵין־לְךָ חֵלֶק וְגוֹרָל בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי לְבָבְךָ אֵינֶנּוּ יָשָׁר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ 22 וְעַתָּה שׁוּב מֵרָעָתְךָ זֹאת וְהִתְחַנֵּן אֶל־הָאֱלֹהִים אוּלַי תִּסָּלַח לְךָ מְזִמַּת לְבָבֶךָ׃ 23 כִּי־רֹאֶה אָנֹכִי כִּי־בָאתָ בִּידֵי מְרוֹרַת רוֹשׁ וְחַרְצֻבּוֹת רָשַׁע׃ 24 וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמַר הַעְתִּירוּ אַתֶּם בַּעֲדִי אֶל־ה' לְבִלְתִּי־בוֹא עָלַי דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם׃

מעשי פטרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעשי פטרוס

רוב הספר מעשי פטרוס מתאר קרב בין השליח פטרוס לשמעון הקוסם. במסגרת קרב זה מבצע פטרוס ניסים בהם החייאת דגים מעושנים וגורם לכלבים לדבר.

יוסף בן מתתיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר הנס וייץ(אנ') הציע לזהות את שמעון מגוס עם דמות בשם אתומוס(אנ') המופיעה בקדמוניות היהודים של יוסף בן מתתיהו[1]. אתומוס, ובתרגומים מסוימים שמעון, שכנע את בתו של אגריפס הראשון, דורסילה להתגרש מבעלה, אזיזוס (עזיז) מלך אמסה (חמת), ולהתחתן עם אנטוניוס פליקס, נציב יהודה.

יוסטינוס מרטיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי יוסטינוס מרטיר ועל פי אירנאוס שכנראה מצטט אותו, הגיע שמעון מהכפר גיטה, כפר שומרוני הסמוך לשכם. הוא למד מגיה באלכסנדריה ושב במטרה לחיות כפילוסוף בארץ ישראל ובפניקיה. הוא זכה לפרסום גדול בעקבות הנאומים שנשא, בהם הכריז על עצמו כ"הכוח הגדול של אלוהים" ומופעי קוסמות ומגיה. שמעון הקוסם הגיע בתקופת קלאודיוס לרומא שם הוא עשה מעשי קסמים וטען שהוא זה שהופיע בפני היהודים כבן האלוהים. בשומרון כאב ובמקומות אחרים כרוח הקודש.

זו הסיבה שבעיני הנצרות שמעון נחשב ככופר ומאוחר יותר טענו נגדו שהוא אבי הכפירה הגנוסטית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alberto Ferreiro ,‏ Simon Magus in Patristic, Medieval And Early Modern Traditions, הוצאת בריל, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמעון הקוסם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, ז', ב', (142-143).