אנטנה פרבולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטנה פרבולית לתקשורת לוויינית בארדפונקסטל רייסטין (כ-30 ק"מ דרום-מערבית למינכן, גרמניה). היא האנטנה הלוויינית הגדולה בעולם.

אנטנה פַּרַבּוֹלִית אנגלית: Parabolic Antenna) היא אנטנה המשתמשת במחזיר פרבולי, משטח מעוקם עם חתך רוחבי בצורת פרבולה המכוונת את גלי הרדיו. התצורה הנפוצה ביותר שלה בעלת צורה של צלחת ומכאן הכינוי הנפוץ "צלחת" (וגם באנגלית מכונה לעתים Dish Antenna או Parabolic Dish).


היתרון הגדול ביותר של אנטנה פרבולית הוא היכולת שלה להשיג כיווניות (Directivity) מדויקת. היא מרכזת אלומה צרה בכוון מסוים, כמו הארת פנס, או לחלופין קולטת קולטת גלי רדיו מכוון מסוים עם עקום קרינה המציג שבח אנטנה גדול משמעותית באותו הכוון.

אנטנות פרבוליות מייצרות את האלומות הצרות ביותר מכל סוגי האנטנות. כדי להשיג זאת חייבת האנטנה להיות גדולה בהרבה מאורך הגל ולכן משמשות בדרך כלל לתחומי התדרים הגבוהים של ספקטרום הרדיו, ב-UHF וגלי מיקרו (SHF) בהם אורכי הגל קטנים מספיק כדי שאנטנות בגודל "סביר" יהיו ברות שימוש.
אנטנה פרבולית מסוג Wire-grid, הקורנת גלי מיקרו בקיטוב אנכי בתדירות 2.5-2.7GHz

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון הפעולה של אנטנה פרבולית הוא שגלי רדיו מנקודת מקור במוקד קדמי שלפני הפרבולואיד המחזיר העשוי חומר מוליך, מוחזרים בצורת קרניים מקבילות, היוצרות גל מישורי לאורך ציר המחזיר. לחלופין, גל מישורי המקביל לציר המחזיר ירוכז אל נקודת המוקד.

אנטנה פרבולית אופיינית מורכבת ממחזיר מתכתי עם אנטנה מזינה קטנה בחלקה הקדמי, בנקודת המוקד, המופנה כלפי המחזיר. המחזיר בנוי כמישור מתכתי בצורת פרבולואיד חתוך בחתך שיוצר את קוטר האנטנה. באנטנה משדרת, זרם בתדירות מסוימת משודר דרך האנטנה המזינה, המייצרת ממנו גלי רדיו. גלי הרדיו משודרים אל עבר ה"צלחת" מהאנטנה המזינה ומוחזרים מהצלחת באופן שייצרו אלומה מקבילה. באנטנה קולטת, גלי הרדיו הנכנסים, מוחזרים מהצלחת ומתרכזים באנטנה הקטנה שבמוקד, אשר ממירה אותם לזרם המועבר בכבל אל מקלט רדיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטנה פרבולית בוויקישיתוף