אנני סקוט דיל מונדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנני סקוט דיל מונדר
Annie-Scott-Dill-Maunder-ne-Russell.jpg
לידה 14 באפריל 1868
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בספטמבר 1947 (בגיל 79)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים גירטון קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות מצפה הכוכבים המלכותי של גריניץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Fellow of the Royal Astronomical Society (1916) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Edward Walter Maunder עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנני סקוט דיל מאונדר (באנגלית: Annie Scott Dill Maunder,‏ 14 באפריל 1868 - 15 בספטמבר 1947[1]) הייתה אסטרונומית ומתמטיקאית בריטית. מאונדר ידועה בעיקר בזכות עבודתה המשותפת עם בעלה אדוארד וולטר מאונדר וגילוייהם החדשניים בתחום האסטרונומיה, ובייחוד בנושא כתמי השמש. זכתה במספר פרסים כמו ההצטיינות המתמטית "טריפוס" (Tripos).[2] על שמה נקראו תופעת המינימום של מאונדר אשר גילתה עם אדוארד,[3] וכן טלסקופ חדשני אשר הוצב בגריניץ' בשנת 2018.[4] בנוסף, כתבו בני הזוג גם ספר בשנת 1908 – "השמיים וסיפורם" (The Heavens and Their Story).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנני סקוט דיל ראסל נולדה בסטרביין, מערב טירון שבאירלנד ב-14 באפריל 1868. אביה, ויליאם אנדרו ראסל, היה כומר בכנסייה הפרסביטריאנית בסטרביין ואימה, הסי נסביט ראסל הייתה עקרת בית. לזוג היו שישה ילדים כאשר הילדה החמישית הייתה אנני.[5] אנני סקוט דיל ראסל למדה בבית הספר ללימודי קולג' לנשים בבלפסט, שהפך מספר שנים לאחר מכן לקולג' ויקטוריה. היא קיבלה מלגה של שלוש שנים לקולג' גירטון שבקיימברידג' וב-1889 זכתה בהצטיינות המתמטית הנחשבת טריפוס (Tripos) אך לא הוענק לה תואר מכיוון שלנשים לא ניתנה הזכות לקבלת תארים עד השנה 1948.[1]

בשנת 1895 אנני התחתנה עם אדוארד וולטר מאונדר אשר היה הממונה עליה במצפה הכוכבים בו עבדה. בעקבות נישואיה נאלצה להתפטר מתפקידה בשל האיסור באותה תקופה על נשים נשואות לעבוד בשירות הציבורי. אנני הייתה בת 27 ואדוארד, אלמן, היה כמעט בן 45 עם חמישה ילדים, לבני הזוג לא היו ילדים משותפים. אנני ערכה את כתב העת של האגודה האסטרונומית הבריטית וסייעה לבעלה בעבודתו על בסיס התנדבותי.[3]

אדוארד וולטר מאונדר נפטר בשנת 1928, לאחר מחלה ארוכה. אנני נותרה בחיים כמעט 20 שנה אחרי מותו של אדוארד, והיא מתה בלונדון ב-15 בספטמבר 1947 בגיל 79.[1]

בשנת 1915, לאחר שהוסר לבסוף האיסור על השתתפות נשים בארגון האסטרונומי המלכותי, הייתה סקוט דיל מאונדר האישה הראשונה להצטרף, יותר מ-20 שנה לאחר ששמה הוצע לראשונה כמועמדת לחברות בארגון.[2]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה לאחר סיום לימודיה עסקה סקוט דיל מאונדר בהוראה ולימדה נערות מתמטיקה. בעבודה זו, אנני הרוויחה שכר שאפשר לה לחיות ללא צורך בתמיכה כלכלית ממשפחתה או אנשים אחרים.[5] בשנת 1891 עזבה את עבודתה בחינוך והצטרפה לצוות של מצפה הכוכבים המלכותי של גריניץ', לונדון, בתור "מחשבת". במסגרת תפקיד זה היא ביצעה חישובים מתמטיים מסובכים, צפתה בשמש דרך מצלמות חדשניות וצילמה אותה מדי יום. היא השתייכה למחלקה הסולארית ועבדה עבור שכר של ארבעה עד שישה ליש"ט לחודש, ירידה משמעותית בשכר ביחס לעבודתה הקודמת. סקוט דיל מאונדר אף כתבה על כך בזכרונותיה:[2]

[השכר] קטן כל כך עד שאני בקושי יכולה לחיות ממנו

המקור באנגלית
[The wage] is so small that I could scarcely live on it

בעבודתה בעיקר סייעה לאדוארד וולטר מאונדר, ראש המחלקה הסולארית.[1]

בשנת 1898, שלוש שנים אחרי חתונתם,[1] נסעו בני הזוג מאונדר להודו לצפות בליקוי חמה.[5] אנני צילמה את הקורונה השמשית במצלמה בעיצובה, וצילמה תמונה של סרט ארוך מאוד. בני הזוג לקחו חלק בשתי משלחות ליקוי נוספות, וסקוט דיל מאונדר נחשבה למומחית לצילום ליקויי חמה.[2]

אנני ואדוארד מאונדר כתבו יחד בשנת 1908 ספר שנקרא "השמיים וסיפורם" (the heavens and their story). הספר לא נכתב כספר לימוד אסטרונומיה, אלא כמקור השראה, בתקווה שהקורא יימשך לנושא ויחל לחקור אסטרונומיה בעצמו. הספר מספר על השמש, הירח, הכוכבים, פני השמש, כוכבי הלכת השונים ועוד. בספר כלולות תמונות שאנני צילמה בעזרת המצלמה המיוחדת שלה שתכננה בעצמה. "השמים מספרים סיפורים מעניינים", כתבה סקוט דיל מאונדר.[3]

בשל מומחיותה, התבקשה סקוט דיל מאונדר להצטרף כצלמת למסע ליקוי חמה ללברדור מטעם ממשלת קנדה באוגוסט 1905. זו הייתה הפעם היחידה שהוצאותיה עבור השתתפות במסע מדעי שולמו על ידי הגוף המארגן. דווקא באותו מסע היה מזג האוויר מעונן, ולכן לא נצפו בו ליקויי חמה.[5]

השם מאונדר מזוהה בדרך כלל עם "דיאגרמת הפרפר", המתארת את מחזור השמש במשך 11 שנים, ומראה כיצד קווי הרוחב של כתמי השמש משתנים עם כל מחזור.[5] בנוסף, חקרו בני הזוג מאונדר תקופה בת כ-70 שנים מ-1645 עד 1715, באמצע עידן הקרח הקטן, כאשר כמעט לא נצפו כתמי שמש. הם הראו כי כאשר כתמי השמש נדירים, יש לכך השפעה ישירה על האקלים בכדור הארץ. מיעוט כתמי שמש גורם לאקלים קר, כפי שקרה בעידן הקרח הקטן. תופעה זו קרויה "המינימום של מאונדר", ויש לה משמעות רבה בדיונים על שינוי האקלים.[1]

פרסים והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמם של וולטר ואנני מאונדר נקרא מכתש על הירח (Maunder lunar crater), כמו גם תופעת המינימום של מאונדר.[6] [7]

בחודש יוני בשנת 2018 הוכרז כי המצפה המלכותי בגריניץ' יתקין טלסקופ חדש, הטלסקופ האסטרוגרפי של אנני מאונדר (AMAT). התקנת הטלסקופ החדש התאפשרה בשל שיפור באיכות האוויר ופיתוח טכנולוגיה מתקדמת. בקומת הקרקע של הבניין אף מוצבת תערוכה המספרת על קורות חייה של אנני.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנני סקוט דיל מונדר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Darrin Lythgoe, Annie Scott-Dill RUSSELL, Maunder Descendants Around The World, ‏2018
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Annie Russell Maunder, Royal Museums Greenwich
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Helen Briggs, Chasing the Sun: The woman forgotten by science, BBC News, ‏2016
  4. ^ 4.0 4.1 Amos, Jonathan (25 ביוני 2018). "UK's forgotten woman astronomer honoured". BBC News. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2018. 
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Michael Kennedy, Annie Scott Dill Maunder 1868-1947, Strabane History Society, ‏28 באוקטובר 2016
  6. ^ The Annie Maunder Astrographic Telescope, Solar Terrestrial Centre Of Excellence, ‏2018
  7. ^ Annan, James (6 ביולי 2009). "James' Empty Blog: Who named the Maunder Minimum?". julesandjames.blogspot.com.