עידן הקרח הקטן

עידן הקרח הקטן (או תקופת הקרח הקטנה; בראשי תיבות: תק"ה) הוא כינויה של תקופה של התקררות שנמשכה בערך מהמאה ה-14 ועד לאמצע המאה ה-19. עידן קרח זה הביא לסיום תקופה חמה יוצאת דופן הידועה כאופטימום האקלים הימי-ביניימי (אנ'). היו שלוש נקודות מינימום בעידן הקרח הקטן, בערך בשנים 1650, 1770 ו־1850, כשביניהן היו תקופות של התחממות קלה. בתחילה חשבו כי תקופת הקרח הקטנה הייתה תופעה גלובלית, אולם ככל שנאספו יותר נתונים הפך הדבר ברור פחות. יש הסבורים כי היא התרחשה רק בחצי הכדור הצפוני ולא בכל העולם.^[1]^[2]

חצי הכדור הצפוני

תקופת הקרח הקצרה גרמה לחורפים קרים מאוד בחלקים שונים של העולם, אך היא תועדה בעיקר באירופה ובצפון אמריקה.

מרכז אירופה ואנגליה

באמצע המאה ה-17 הקרחונים באלפים השווייצרים התקדמו, כשהם בולעים בתים והורסים כפרים. נהר התמזה והתעלות והנהרות של ארצות השפלה קפאו בדרך כלל בחורף, ואנשים גלשו על הקרח. על נהר התמזה התקיים מדי חורף "יריד כפור" (River Thames frost fairs); במהלכו העמידו רוכלים עגלות ודוכנים על הנהר הקפוא. בזכות היותו אירוע ציבורי נותרו מספר ציורים המתעדים את יריד הכפור על התמזה.

השפעות בפורטוגל

החוקרים Pereira ו־Bastos מאוניברסיטת פורט בפורטוגל, הראו כי השפעות עידן הקרח הקטן ניכרו בעוצמה בין המאה ה־14 למאה ה־19, עם שיאים חריפים במיוחד בתקופות המינימום הסולארי — מינימום של מאונדר (1645–1715) ומינימום דלטון (1792–1820). לפי מחקר סינתטי שפורסם בשנת 2021^[3], תועדו בפורטוגל אירועי אקלים קיצוניים לאורך מאות שנים, ביניהם שיטפונות חורפיים עזים, שלגים באזורים שאינם הרריים, סערות חזקות ובצורות ממושכות בקיץ. בשנים 1663–1665 הציפו נהרות מרכזיים כמו הדורו, המונדהגו והתֵּש (Tejo) שטחים חקלאיים נרחבים וגרם להרס יבולים, לירידה בייצור המזון ולהתפרצות רעב. במקרים נוספים דווח על קריסת תשתיות (כגון גשרים), על תמותה גבוהה של בעלי חיים ועל ריבוי תחלואה ומגפות במיוחד באזורים מישוריים שהוצפו במים. המחקר מצביע גם על קשר בין שינויי האקלים לבין מתחים חברתיים, עליות חדות במחירי הלחם ומהומות בערים. תופעות אלו חיזקו את הקשר בין מזג האוויר הקשה לבין חוסר יציבות פוליטית ותסיסה חברתית ^[4] — תהליכים שניכרו לא רק בפורטוגל, אלא גם בחלקים נוספים של אירופה בתקופה זו כמו המהפכה הצרפתית.

המחקר של Pereira ו־Bastos מהווה עדות היסטורית ואקולוגית חשובה על השפעתם של שינויים אקלימיים ממושכים על החברה החקלאית באירופה.

השפעות בצפון אירופה

ברבות מהשנים האלה כמות השלג הייתה גדולה בהרבה ממה שתועד לפניה או אחריה. השלג נותר על הקרקע למשך חודשים רבים מעבר למצב של ראשית המאה ה־21. קייצים ואביבים רבים היו קרים ורטובים מהרגיל, אם כי היו הבדלים רבים בין השנים .לאורך התקופה היה צורך לשנות את הרגלי החקלאות באירופה כדי להתאים את הגידולים לתקופות גידול קצרות והיו שנים רבות של רעב ומחסור. סופות קשות גרמו לשיטפונות נרחבים ולהרוגים רבים. חלק מאלה הביאו לאיבוד קרקעות לצמיתות בחוף הדני, הגרמני וההולנדי.

השפעות באמריקה הצפונית

בחורף של 1780 נמל ניו יורק קפא, כך שאנשים יכלו ללכת ברגל ממנהטן לסטטן איילנד. קרחונים הצפים בים בסביבות איסלנד הגיעו לקילומטרים רבים לכל כיוון וסגרו את נמלי האי לספנות. הקרח בחוג הארקטי הגיע כל כך רחוק דרומה שישנן עדויות של סירות אסקימואים שהגיעו לסקוטלנד.

החורפים הקשים השפיעו על חיי האנשים בצורות שונות. אוכלוסייתה של איסלנד נפלה ב־50%, ומושבות הוויקינגים בגרינלנד דעכו עד לסופן המוחלט. בצפון אמריקה יצרו האינדיאנים אגודות כתגובה לחסר במזון. בצפון אמריקה דיווחו המתיישבים האירופיים הראשונים על חורפים קשים ביותר.^[5]

השפעות באפריקה ובסין

באתיופיה ובמאוריטניה היה שלג קבוע על פסגות הרים שכיום אין בהם שלג^[^{דרוש מקור]}. טימבוקטו, עיר חשובה על דרך השיירות הטרנס-סהרית, הוצפה לפחות 13 פעמים מעליית המים בנהר ניז'ר, ואין תיעוד של הצפות כאלה עד אז או מאז. בסין הפסיקו לגדל גידולים המתאימים למזג אוויר חם כמו תפוזים במקומות שבהם גידלו אותם במשך מאות שנים.

השפעות על הקרחונים

עד לתחילת המאה ה־19 כבר מופו כל הקרחונים. בדרום ובצפון קווי השלג, כלומר קווי הגבול בין שטחים שיש בהם שלג לשטחים שאין בהם שלג, היו נמוכים בכ-100 מטרים ממצבם ב־1975.

השפעה תרבותית

אדריכלות

סדרת תקופות הקור היחסיות שהחלה בשנת 1650 שינתה לחלוטין את אורח הבנייה האירופי. עד לתקופה זו כללו הבתים חדר מרכזי רב־תכליתי שאח פתוחה, יחסית, בערה במרכזו, וחיממה בעיקר את האוויר בו. החל מתקופה זו ועד לתחילת המאה העשרים הבתים חולקו לחדרים קטנים, שבחלקם אח בערה סגורה יחסית, צמודה לקיר פנימי משותף לחדר בלי אח. כך האח חיממה את הקירות הפנימיים, שחיממו את האוויר, ופתיחת חלון או דלת לא ציננה את כל הבית אלא רק את האוויר של חדרון אחד, וזה התחמם שוב בקירותיו. גם הארובות השתכללו. כך יצא פחות חום דרך ארובות, חלונות ודלתות. רק במאה העשרים החלו האדריכלים המערביים לאחד מחדש את חדר האורחים, פינת האוכל והמטבח.

אומנות

תקופת הקרח הקטנה השפיעה גם על האומנות של אותה התקופה. לדוגמה: השלג שולט ברבות מתמונות הנוף של הצייר הפלמי פיטר ברויגל הבן, שחי בשנים 1564–1638.

אדם מפורסם אחר שחי בתקופה זו היה אנטוניו סטרדיווארי, יצרן כינורות. האקלים הקר של אותה התקופה הפך את העצים שמהם ייצר את הכינורות לדחוסים יותר; יש המייחסים את הצליל המעולה של הכינורות שהוא יצר לעובדה זו.

תיאורים של חורף בציור האירופי

ציורי החורף המפורסמים של פיטר ברויגל האב צוירו כנראה ב־1565. ציורי החורף ההולנדיים מתחילים עם אברקמפ לאחר חורף שנת 1608. בשנים 1627–1640, הייתה הפסקה בציור נושא זה ואילו בשנים 1640–1660 שוב צוירו רוב הציורים האלה. תאריכים אלו מקבילים למה שידוע ממקורות מידע אחרים על האקלים. לאחר שנות ה-60 של המאה ה-17 הפסיקו לצייר נושא זה, אף שלא ידוע על שינוי באקלים. ברור כי גם לאופנה יש תפקיד חשוב בקביעת נושאי הציורים, ולא רק לאקלים.

חצי הכדור הדרומי

גלעיני קרח (אנ') שהוצאו משדות קרח וקרחונים באנטארקטיקה ובהרי דרום אמריקה מעידים על קור יחסי בשנים האלה, מה שמראה כי לכאורה הייתה התקררות מקבילה גם בחצי הכדור הדרומי. מהאלמוגים באוקיינוס השקט נראה כי הצמיחה בהם הייתה רבה ביותר באמצע המאה ה־17, עיצומה של תקופת הקרח הקטנה.

דפוסי האקלים

בצפון האוקיינוס האטלנטי אדמת סחף שהצטברה מאז סוף תקופת הקרח האחרונה שהסתיימה לפני כ־12,000 שנה מראה על גידול תקופתי בכמות הסחף גס-הגרגר שהגיע מקרחונים שנמסו במה שהיום הוא ים פתוח, כאשר כל 1,500 שנה בערך יש התקררות תקופתית של 1–2 מעלות צלזיוס. הפעם האחרונה שהתקררות כזו אירעה הייתה בתקופת הקרח הקטנה. אפשר להבחין בתופעות דומות גם באדמת הסחף בחופי אפריקה, אך שם נראה שתנודות הטמפרטורה היו גדולות יותר, בין 3.5 ל-8 מעלות.

הגורמים לתקופת הקור בעידן הקרח הקטן.

מדענים זיהו שני גורמים לתקופת הקרח הקטנה, המנותקים למערכות האוקיינוס-אטמוספירה-אדמה: הפחתה בפעילות הסולרית וגעשיות מוגברת. מחקר מתבצע כיום על גורמים אפשריים אחרים כגון שינויים פנימיים במערכת האקלימית וגורמים אנושיים. יש הסבורים כי גם להקטנת האוכלוסייה עקב המוות השחור, המיתה הגדולה ולירידה בהיקף החקלאות, הייתה השפעה על הארכת תקופת עידן הקרח הקטן.^[6]

פעילות סולרית

האסטרונום אדוארד מאונדר (Edward Walter Maunder) גילה ירידה ניכרת במספר כתמי השמש בשנים 1645–1715, באמצעה של תקופת הקרח הקטנה. היו שנים בטווח זה שלא היו בהן כתמים כאלה כלל. תופעה זו נקראת המינימום של מאונדר (או Prolonged sunspot minimum).

לא הוכח קשר ישיר בין ההפחתה בכמות כתמי השמש לבין ההתקררות, אבל ההקבלה בזמנים מעידה על כך בסבירות גבוהה . אינדיקטורים נוספים לפעילות סולרית נמוכה בתקופה זו הם רמות פחמן-14 ובריליום-10.

פעילות געשית

במהלך תקופת הקרח הקטנה התקיימה פעילות געשית מוגברת ברחבי העולם. בעת התפרצות געשית פולט הר געש אפר געשי המגיע גבוה לתוך האטמוספירה ויכול להתפשט על פני כל כדור הארץ. ענן אפר זה עלול לחסום חלק מהקרינה הסולארית וכך לגרום לחורף געשי – התקררות גלובלית העשויה להימשך זמן רב לאחר ההתפרצות. כמו כן בהתפרצות נפלטים גזים געשיים, בהם גפרית דו-חמצנית. כשהגז מגיע לאטמוספירה, הוא הופך לחלקיקי חומצה גופרתית שמחזירים את קרני השמש, ובמקביל לגשם חומצי. ההתפרצות בשנת 1815 של הר טמבורה באינדונזיה העלתה אפר רב לאטמוספירה והשנה שאחריה , 1816, נודעה כשנה ללא קיץ, כאשר ירד שלג אף ביולי ויוני בניו-אינגלנד ובאנגליה.^[6]

גורמים נוספים

בשנת 2019 פרסמו מספר חוקרים בריטים סברה, לפיה אחד הגורמים להתקררות הוא התמותה ההמונית של כ־90% מהאוכלוסייה המקומית באמריקה, לאחר הגעת האירופאים, שהביאו איתם מגפות שהיו קטלניות מאוד למקומיים. על פי הפרסום, התמותה ההמונית גרמה לכך שכ־500,000 קילומטרים רבועים של אדמה מעובדת חזרו והפכו ליערות, והחוקרים הגיעו למסקנה שתופעה זו הייתה משמעותית מספיק להשפעה על האקלים העולמי ולגרום להגברת ההתקררות^[7].

סוף תקופת הקרח הקטנה

בערך מ־1850 אקלים העולם החל להתחמם שוב, ויש שרואים את סוף תקופת הקרח הקטנה בתקופה זו. יש מדענים שחושבים כי האקלים עדיין יוצא מתקופת הקרח הקטנה וכי תהליך זה תורם להתחממות הנגרמת בידי אדם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עידן הקרח הקטן בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Lanchester, John (2019-03-25). "How the Little Ice Age Changed History". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2025-05-08.
^ Little Ice Age (LIA) | Britannica, www.britannica.com, ‏2025-04-09 (באנגלית)
^ Maria Rosário Bastos, A& olegario Nelson, The “Little Ice Age” (LIA) in Europe– particularly Portugal (an attempt at a synthesis), berta University, Department of Social Sciences and Management, Porto, Portugal, 2021, עמ' 10-14
^ Did Colonialism Cause Global Cooling? Revisiting an Old Controversy, HISTORICALCLIMATOLOGY.COM (באנגלית)
^ Mary Ellen Hannibal, Lessons from the Little Ice Age, Science 363, 2019-02, עמ' 460–460 doi: 10.1126/science.aav9911
^ ¹ ² The Effects of the Little Ice Age (c. 1300-1850), Clark Science Center Smith College
^ Alexander Koch, Chris Brierley, Mark M. Maslin a, Simon L. Lewis a b, Earth system impacts of the European arrival and Great Dying in the Americas after 1492, sciencedirect, ‏2019

[1] Lanchester, John (2019-03-25). "How the Little Ice Age Changed History". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2025-05-08.

[2] Little Ice Age (LIA) | Britannica, www.britannica.com, ‏2025-04-09 (באנגלית)

[3] Maria Rosário Bastos, A& olegario Nelson, The “Little Ice Age” (LIA) in Europe– particularly Portugal (an attempt at a synthesis), berta University, Department of Social Sciences and Management, Porto, Portugal, 2021, עמ' 10-14

[4] Did Colonialism Cause Global Cooling? Revisiting an Old Controversy, HISTORICALCLIMATOLOGY.COM (באנגלית)

[5] Mary Ellen Hannibal, Lessons from the Little Ice Age, Science 363, 2019-02, עמ' 460–460 doi: 10.1126/science.aav9911

[:7-6] ¹ ² The Effects of the Little Ice Age (c. 1300-1850), Clark Science Center Smith College

[7] Alexander Koch, Chris Brierley, Mark M. Maslin a, Simon L. Lewis a b, Earth system impacts of the European arrival and Great Dying in the Americas after 1492, sciencedirect, ‏2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]