חנוך הנריק גליצנשטיין
 | |
| לידה |
24 במאי 1870 טורק, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
30 בדצמבר 1942 (בגיל 72) ניו יורק, ארצות הברית |
| תחום יצירה |
פיסול |
| צאצאים |
עמנואל רומנו גליצנשטיין |
  | |
חנוך הנריק (אנריקו) גליצנשטיין (באיטלקית: Enrico Glicenstein; בפולנית: Henryk Glicenstein; 24 במאי 1870 – 30 בדצמבר 1942) היה פסל יהודי יליד פולין שחי באיטליה וארצות הברית.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גליצנשטיין נולד בטורק, פולין. הוא נקרא על שם חנוך הנדריק גליצנשטיין[1]. אביו היה מורה וכן בונה מצבות[2]. בהתחלה הביע התעניינות להיות רב. באותו זמן הוא חי בלודז' ועבד כצבע שלטים וגילף בעץ[3]. לאחר שלמד במינכן באקדמיה הבווארית המלכותית לאמנות, התחתן ב-1896 עם הלנה הירשנברג, אחותו של שמואל הירשנברג. הזוג התגורר ברומא שם הוא אימץ לעצמו את השם אנריקו. בנו, עמנואל גליצן רומנו, נולד ברומא[4] וקיבל אזרחות איטלקית[2].
יציאה מאיטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1906 חזר גליצנשטיין ממסע לגרמניה, שם הציג את ציוריו עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ואז עזב עם משפחתו לפולין[5]. הוא קיבל ב- 1910 את הקתדרה לפיסול שהחזיק בה קודם לכן קסביירי דוניקובסקי באוניברסיטת ורשה[2]. בסוף המלחמה חייתה המשפחה בשווייץ עד שהיגרו ב-1920 ללונדון. במשך שמונה השנים הבאות הוא הציג בלונדון ולאחר מכן ברומא וונציה.
באמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גליצנשטיין היגר לארצות הברית ב- 1928 עם בנו עמנואל. רעייתו ובתו הצטרפו אליו בניו יורק ב- 1935. הוא רצה לעלות לארץ ישראל אבל נהרג בתאונת דרכים ב-1942[2]. בנו נעשה צייר ידוע[5] והתגורר בצפת.
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוזיאון גליצנשטיין הוקם בישראל בעיר צפת[2]. ב-1985 הוא הפך להיות מוזיאון התנ"ך הישראלי ורבים מפסליו של גליצנשטין עדיין מוצגים שם[5]. ב-2006 הועברו התמונות והפסלים של גליצנשטיין מצפת למשכן לאמנות בעין חרוד, לאחר שאוחסנו במשך מספר שנים במחסן בצפת ללא טיפול מתאים ונזקקו לרסטורציה. ב- 2008 הועמד סגן ראש העיר לדין על גנבת ציורים שהיו באחסון בזמן שמוזיאון גליצנשטיין שינה את תפקידו[6]
עבודותיו של גליצנשטיין נמצאות במספר אוספים, כולל מרכז פומפידו, המוזיאון לאמנות מודרנית של עירית פריז, מוזיאון ישראל, הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית ברומא, המוזיאונים הלאומיים בקרקוב וורשה, מוזיאון ברוקלין, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות ומוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.
ז'אן קאסו (Jean Cassou) פרסם ספר על הפיסול של גליצנשטיין[7]. בנו עמנואל גליצן רומנו צייר פורטרטים של גליצנשטיין ובתו ביאטריס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Enrico Glicenstein papers, 1895–1966". Archives of American Art. Smithsonian. נבדק ב-27 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Sylwetka artysty w portalu culture.pl Biography, in Polish, accessed December 2011
- ^ Sokol, Stanley S; Mrotek Kissane, Sharon F; Abramowicz, Alfred L (1992). The Polish Biographical Dictionary. p. 477. ISBN 978-0-86516-245-7.
- ^ "Emanuel Glicenstein". Archives of American Art. Smithsonian. נבדק ב-22 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Enrico Glicenstein". Ratner Museum. נבדק ב-22 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ שרון רופא-אופיר, 22 ציורים נוספו לאישום נגד סגן ראש העיר צפת, באתר ynet, 26 באוקטובר 2008
- ^ Glicenstein Sculpture