אנרי דה רנייה
 | |
| לידה |
28 בדצמבר 1864 אונפלר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
23 במאי 1936 (בגיל 71) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Henri François Joseph de Régnier |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מקום לימודים |
קולז' סטניסלס בפריז |
| זרם |
סימבוליזם |
| תחומי עניין |
שירה, literary activity, ביקורת ספרות |
| עיסוק |
סופר, מבקר ספרות, לבריתן, משורר, מבקר |
| מדינה |
צרפת |
| פרסים והוקרה |
קצין גבוה בלגיון הכבוד (1935) אביר בלגיון הכבוד (1897) מפקד בלגיון הכבוד (1925) Vitet Prize (1899) קצין בלגיון הכבוד (1910) |
| בן או בת זוג |
Marie de Régnier |
| חתימה |
 |
  | |
אַנְרִי דֶה רֶנְיֶיה (בצרפתית: Henri de Régnier; 28 בדצמבר 1864 – 23 במאי 1936) היה סופר ומשורר סימבוליסט צרפתי, שנחשב לאחד החשובים בצרפת בתחילת המאה ה-20.
קורות חייו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד באונפלר (מחוז קלבדוס) ב-28 בדצמבר 1864, ולמד משפטים בפריז. ב-1885 החל לתרום לעיתונים בפריז, וחרוזיו פורסמו על ידי רוב כתבי העת הצרפתיים והבלגיים החביבים על הסופרים הסימבוליסטים. לאחר שהחל כחבר באסכולת הפארנאס, הוא שמר על המסורת הקלאסית, אף על פי שהוא אימץ כמה מהחידושים של ז'אן מוריאס (אנ') וגוסטב קהן. סגנונו המרומז המעורפל מראה את השפעתו של סטפאן מלארמה, שהוא היה תלמידו השקדן.[1]
ספר השירים הראשון שלו "Lendemains" ("היום שאחרי"), הופיע ב-1885, ובין ספרי השירה הרבים שהתפרסמו אחר כך היו "Poèmes anciens et romanesques" ("שירים עתיקים ורומנטיים"; 1890), "Les Jeux rustiques et divins" ("המשחקים הכפריים והאלוהיים"; 1890), "Les Médailles d'argile" ("מדליות חימר"; 1900), "La Cité des eaux" ("עיר המים"; 1903) ו-"La sandale ailée" ("הסנדל המכונף"; 1906).
היה גם מחברם של רומנים וסיפורים ריאליסטיים, ביניהם: "La Canne de jaspe" ("קנה הג'ספר"; מהדורה שנייה, 1897), "La Double maîtresse" ("האדונית הכפולה"; מהדורה חמישית 1900), "Les Vacances d’un jeune homme sage" ("חופשותיו של צעיר חכם"; 1903), "Le mariage de minuit" ("חתונת חצות"; 1903), "Les Amants singuliers" ("האוהבים היחידים", 1905), ו-"Le voyage d’amour ou l’initiation vénitienne" ("מסע האהבה או החניכה הוונציאנית", 1930). הוא התפרסם ברומן המשעשע והחושני "La Pécheresse" ("החוטאת", 1920). רנייה תרם לספר "Le Visage de l'Italie" ("הפנים של איטליה", 1929), ספר על איטליה עם הקדמה מאת בניטו מוסוליני.[2]
רנייה נשא לאישה את מארי דה ארדיה (אנ'), בתו של המשורר ז'וזה מריה דה ארדיה (אנ'), ובעצמה סופרת ומשוררת שכתבה בשם העט ז'ראר ד'אוביל (Gérard d'Houville).[1]
אנרי דה רנייה נפטר בשנת 1936, בגיל 71. הוא נקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנרי דה רנייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אנרי דה רנייה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- Works by or about Henri de Régnier at Internet Archive
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Régnier, Henri François Joseph de, 1911 Encyclopædia Britannica
- ^ Le Visage de l'Italie, publié sous la direction littéraire de Gabriel Faure. Préface de Benito Mussolini. - Paul Bourget, Henri de Régnier, Henry Bordeaux, Georges Goyau, Pierre de Nolhac, de l'Académie française ; Gérard d'Houville et Marcelle Vioux, Marcel Boulenger, Gabriel Faure, Paul Guiton, Ernest Lémonon, Eugène Marsan, Maurice Mignon, Ed. Schneider, J.-L. Vaudoyer. OCLC 459498990.