אסטרונאוט בטיסה מסחרית
אסטרונאוט בטיסה מסחרית הוא אדם שפיקד, הטיס או שירת כחבר צוות פעיל של חללית במימון פרטי. הגדרה זו נבדלת מאסטרונאוט לא ממשלתי אחר, למשל צ'רלי ווקר, שטס בעודו מייצג תאגיד לא ממשלתי אך עם מימון או הכשרה או שניהם יחד המגיעים ממקורות ממשלתיים.
קריטריון והגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההגדרה של "אסטרונאוט" והקריטריונים לקביעה מי קיים טיסה אנושית בחלל משתנים. ה-Fédération Aéronautique Internationale מגדיר את טיסות החלל ככל טיסה מעל 100 קילומטרים (62 מיל) של גובה. בארצות הברית, אסטרונאוטים מקצועיים, צבאיים ומסחריים שנוסעים מעל לגובה של 50 מיל (80 קילומטרים) זכאים להענקת כנפי אסטרונאוט. עד 2003, נוסעי חלל מקצועיים זכו לחסות ואומנו אך ורק על ידי ממשלות, בין אם על ידי הצבא או על ידי סוכנויות חלל אזרחיות. עם זאת, עם הטיסה התת-מסלולית הראשונה על ידי תוכנית Scaled Composites Tier One במימון פרטי בשנת 2004, נוצרה לראשונה קטגוריית האסטרונאוטים המסחריים. [1] התוכנית המסחרית הבאה שעשתה טיסה תת-מסלולית הייתה תוכנית SpaceShipTwo של Virgin Galactic בשנת 2018. [2] קריטריונים לקביעת מעמד של אסטרונאוט בטיסה מסחרית במדינות אחרות טרם פורסמו.
עד שנת 2021, נוצר גידול המשמעותי בטיסות החלל המסחריות - טיסת הנוסעים התת-מסלולית הראשונה של ה-SpaceShipTwo של Virgin Galactic וגם זו של ה-New Shepard של Blue Origin ביולי, וכן, טיסת החלל הפרטית המסלולית הראשונה של SpaceX שהושלמה ב-18 בספטמבר 2021 - בעקבות טיסות אלה, התפקידים והפונקציות של הטסים לחלל הולכים ומתרחבים. לכן, קריטריונים עבור ההגדרה הרחבה יותר של המונח "אסטרונאוט" הפכו פתוחים לפרשנות. אפילו בארצות הברית לבדה, "ל-FAA, לצבא ארצות הברית ולנאס"א יש הגדרות שונות למונח 'אסטרונאוט' ואף אחת מהן לא מתאימה באופן מושלם לאופן שבו Blue Origin או Virgin Galactic מנהלות את עסקיהן.[3] ייתכן אפילו שלפי הגדרת האסטרונאוט המסחרי של ה-FAA, משתתפי טיסת יולי של חברה אחת עשויים לקבל כנפי אסטרונאוט בטיסה מסחרית של ה-FAA בעוד שהאחרת לא תקבל.[3] SpaceNews דיווחה כי "Blue Origin העניקה את הגרסה שלהם לכנפי אסטרונאוט" לארבעת המשתתפים בטיסת הנוסעים הראשונה של Blue Origin, אך לא היה ברור אם אלה כללו את הגדרת האסטרונאוט של ה-FAA.[4]
דירוג אסטרונאוט בטיסה מסחרית של ה-FAA[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם כניסתם של מיזמים פרטיים לטיסות חלל מסחריות בארצות הברית, ה-FAA עמדה בפני המשימה לפתח תהליך הסמכה לטייסי חלליות מסחריות. חוק שיגור החלל המסחרי משנת 1984, הביא להקמת המשרד לתחבורה בחלל מסחרי של ה-FAA וחייב חברות לקבל רישיון שיגור לכלי רכב. אך, בזמנו הטיסה המסחרית של הצוות - ורישוי אנשי הצוות - לא נשקלו. חוק שיגור החלל המסחרי הוביל להנפקת טיוטת הנחיות על ידי ה-FAA בפברואר 2005 לניהול אישורי רכב וצוות. [5] [6] נכון לעכשיו, ה-FAA לא פרסמה הנחיות רגולטוריות להנפקת תעודת אסטרונאוט בטיסה מסחרית, אך כאמצעי ביניים, קבעה את הנוהג של הענקת "כנפי אסטרונאוט בטיסה מסחריתים". אילו ניתנים לטייסים מסחריים שהוכיחו את המיומנות הנדרשת. התוכן של 14 CFR Part 460 מצביע על כך שדרגות טייס (IR) ואישור רפואי מדרגה ב' שהונפקו במהלך 12 החודשים שקדמו לטיסה המוצעת, ייחשבו כסטנדרט מינימלי לטייס מסחרי.
תוכנית כנפי האסטרונאוטים המסחריים של ה-FAA נועדה להכיר באנשי צוות טיסה, המקדמים את משימתה של ה-FAA לקדם את בטיחותם של כלי רכב המיועדים לשאת בני אדם. כנפי אסטרונאוט, ניתנות לצוות הטיסה שהוכיח כי עשה טיסה בטוחה לחלל וחזרה ממנו במשימה מורשית של FAA/AST. על מנת להיות זכאים ל-FAA Commercial Space Astronaut Wings, אנשי צוות שיגור מסחרי חייבים לעמוד בקריטריונים הבאים:
- עליהם לעמוד בדרישות לכשירות והכשרה של צוות טיסה תחת כותרת 14 של קוד התקנות הפדרליות (14 CFR) חלק 460.
- עליהם לקחת חלק בטיסה מעבר ל-50 מיילים (80 ק"מ) מעל פני כדור הארץ, כחלק מצוות טיסה על רכב שיגור או כניסה חוזרת ברישיון FAA/AST.
- עליהם לקיים פעילויות במהלך הטיסה שיהיו חיוניות לבטיחות הציבור, או יתרמו לבטיחות טיסות החלל האנושיות. [7]
כנפי אסטרונאוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסט הראשון של כנפי האסטרונאוט המסחרי של ה-FAA שהונפקו ב-2004 כולל במרכזו כדור ירוק על רקע כחול, כאשר סמל האסטרונאוט בעל שלושת השיניים מוצב למעלה. מסביב לכדור הירוק ישנו טקסט על רקע צהוב ובו מופיעות המילים "Commercial Space Transportation" באותיות גדולות. בטבעת זהב מחוץ לחלק הכחול מופיעות המילים "Department of Transportation Federal Aviation Administration" בשחור. הכנפיים שהוענקו לטיסות בשנת 2018, החלו להפוך פשוטות יותר מבחינה עיצובית, סמל האסטרונאוט, מוקף במילים "תחבורה בחלל מסחרי", הכל בזהב על רקע שחור. בדצמבר 2021, ה-FAA שקלה מחדש את תוכנית כנפי האסטרונאוטים המסחריים ככל שהטיסות המסחריות בחלל גדלו, והחליטה לסיים את התוכנית בינואר 2022. [8] למרות זאת, ה-FAA עדיין תמשיך להכיר באסטרונאוטים מסחריים עתידיים ותקיים רשימה של אסטרונאוטים מסחריים שטסו לגובה של 50 מייל ומעלה. [9] [10][11]
| שנים מוענקות | מדינה | כנפי אסטרונאוט בטיסה מסחרית |
|---|---|---|
| 2004 | ארצות הברית | 
|
| 2018 - 2021 | ארצות הברית | 
|
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "SpaceShipOne". National Air and Space Museum (באנגלית). 2016-03-20. אורכב מ-המקור ב-5 ביולי 2016. נבדק ב-2019-06-12.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sheetz, Michael (2018-12-13). "Virgin Galactic flies its first astronauts to the edge of space, taking one step closer to space tourism". CNBC (באנגלית). נבדק ב-2022-02-06.
- ^ 1 2 Kramer, Miriam (20 ביולי 2021). "New wrinkle for space tourism: Deciding who counts as an astronaut". Axios. נבדק ב-20 ביולי 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Foust, Jeff (20 ביולי 2021). "New Shepard astronauts rave about suborbital spaceflight experience as Bezos faces backlash".
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Commercial Space Flight - New Legislation and the Industry and Developments which Impact Commercial Airports, FAA NW Mountain Region 2005-04-05, accessed 2007-02-20(הקישור אינו פעיל, November 2017)
- ^ "IAC-13-E6.4.5 – Industry Standards for Commercial Space Transportation" (PDF).
- ^ "FAA Commercial Space Astronaut Wings Program" (PDF). FAA (באנגלית). נבדק ב-2021-07-22.
- ^ "First on CNN: The US gives Bezos, Branson and Shatner their astronaut wings". CNN. 10 בדצמבר 2021. נבדק ב-11 בדצמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ FAA: No more commercial astronaut wings, too many launching
- ^ FAA to no longer award commercial astronaut wings, Orlando Sentinel, 2021-12-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ FAA Commercial Human Space Flight Recognition, Federal Aviation Administration