וירג'ין גלקטיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וירג'ין גלקטיק
Virgin Galactic
Virgin Galactic logo.svg
SS2 and VMS Eve.jpg
נתונים כלליים
מייסדים ריצ'רד ברנסון, ברט רוטאן עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 2004 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת אם וירג'ין עריכת הנתון בוויקינתונים
חברות בנות The Spaceship Company עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה לאס קרוסס עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה תיירות בחלל עריכת הנתון בוויקינתונים
שווי שוק 9,490,000,000 דולר ארצות הברית (נכון ל־23 ביוני 2021) עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 238,000 דולר ארצות הברית (נכון ל־2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
רווח תפעולי −275,284,000 דולר ארצות הברית (נכון ל־2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
רווח −273,035,000 דולר ארצות הברית (נכון ל־2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
הון עצמי 662,518,000 דולר ארצות הברית (נכון ל־2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.virgingalactic.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סמל חברת וירג'ין גלקטיק, מבוסס על תמונת הרשתית של מייסד החברה ריצ'רד ברנסון

וירג'ין גלקטיקאנגלית: Virgin Galactic) היא חברה שיסד סר ריצ'רד ברנסון, ותכליתה הטסת תיירים לחלל בטיסות תת-מסלוליות, ובעתיד אף למסלול סביב כדור הארץ.

הרקע להקמת החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד ברנסון היה מהתומכים והמממנים של קבוצת ברט רוטאן בתחרות פרס ה-X, התחרות שבמסגרתה הובטחו עשרה מיליון דולר לצוות שיצליח לבנות במימון פרטי מטוס חלל תת-מסלולית בעלת יכולת הטסה של שלושה בני אדם לחלל, ולבצע איתה שתי טיסות לגבול החלל בתוך שבועיים, תוך החלפה של עד 10% ממשקל מטוס החלל לא כולל דלק ומחמצן. זכיית מטוס החלל ספייס שיפ 1 (Spaceship One) בפרס לאחר שעמדה במשימה בשנת 2004, היווה את ירית הפתיחה להקמת חברת וירג'ין גלקטיק שהתכוונה לבנות מטוס חלל דומה לספייס שיפ 1 ולשגר באמצעותה תיירים לטיסה קצרה אל גבול החלל וחזור.

בסיסה של החברה ממוקם בניו מקסיקו 72 קילומטר צפונית ללאס קרוסס ו-48 קילומטר מזרחית לעיר טרות' אור קונסקוונסז(אנ'), שם מוקם בסיס פעילות לטיסות חלל מסחריות המכונה Spaceport America.

מטוס החלל Spaceship Two וסטטוס הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה פנימי של מטוס החלל SPACESHIP TWO

דגם מטוס החלל שנבנה על ידי חברת וירג'ין גלקטיק ושאמור להוות את הכלי העיקרי של חברת וירג'ין גלקטיק נקרא Spaceship Two. מטוס החלל דמה חיצונית למטוס חלל שזכתה בפרס ה-X, ה-Spaceship One, אך הייתה גדולה ממנה ושונה במובנים רבים. מטוס החלל יועד להטיס שישה נוסעים, בעזרת שני אנשי צוות. ברנסון עמד על כך שלתיירי החלל תינתן האפשרות להתנתק מכיסאותיהם ולרחף בתא מטוס החלל, דבר שהכתיב שינויי תכנון מרובים במבנה מטוס החלל. מטוס החלל נישא מתחת לגחון מטוס בואינג 747 ששופץ ויועד למשימה זו (האביר הלבן שמו). הוא היה אמור לשאת אותה לגובה של כ-12 קילומטר ומשם מטוס החלל נפרד ממנו. לאחרונה החברה פיתחה מטוס נושא חדש בשם וויט נייט 2 שבנוי כדי לשאת את מטוס החלל Spaceship Two ממנו הוא נפרד בגובה של 45 אלף רגל, ומפעיל את מנועיו הרקטיים, ונוסק לגובה החלל.

ב-7 בדצמבר 2009 הוצגו לראשונה בקליפורניה מטוס החלל Spaceship Two (שמו של מטוס החלל הספציפי הזו היה VSS Enterprise) וכלי השיגור שלו, "האביר הלבן 2". מטוס החלל היה אמור להתחיל לשאת תיירים לחלל כבר בשנת 2009 אך בפועל מטוס החלל שונה ושופץ במשך עוד שלוש שנים בטרם נכנס לניסויי טיסה. גם אחר כך החברה התקשתה לעמוד בהבטחותיה ודחתה את מועד הטיסה המסחרית הראשונה שוב ושוב.

בין 2011 ל-2014 ביצע מטוס החלל VSS Enterprise בסביבות 15 ניסויי דאייה ללא הפעלת המנוע לאחר ששוחר מהמטוס הנושא בגובה רב, וכן ארבעה ניסויי טיסה בהם הופעל המנוע הרקטי שלה, אך בשלוש הטיסות הראשונות הופעל המנוע לכעשרים שניות בלבד. מהירות מטוס החלל הגיעה לכ-1.4 מאך וגובה הטיסה לא עלה על 22 קילומטר.

ב-31 באוקטובר 2014 בוצעה טיסת ניסוי רביעית במספר, במהלכה התרסק מטוס החלל. אחד הטייסים נהרג והאחר נפצע.[1] בחקירת האירוע התברר שהגורם לה הוא טעות אנוש של אחד הטייסים, שהפעיל את מערכת שינוי תצורת הכנפיים (המכונה "נוצה") מוקדם מדי, במטוס החלל הבא שנבנה תוקן הליקוי הזה כך שלא מתאפשר לטייסים להפעיל את המערכת טרם זמנה.[2]

כשנה לאחר מכן הושלמה בנייתו של מטוס החלל שני (VSS Unity שמו) שביצע כמה ניסויי דאייה וכן ארבעה ניסויי טיסה (במרץ, מאי, יולי ודצמבר 2018) בהם הופעל המנוע הרקטי של מטוס החלל למספר עשרות שניות, כולם הסתיימו בהצלחה, באחרון שבהם הגיע כלי הטיס למהירות 2.9 מאך ולגובה 82.7 ק"מ.[3] בכך הצליחה החברה לראשונה לשגר כלי טיס ובו שני אנשים אל גובה החלל (לפחות לפי חלק מההגדרות). זוהי נקודת ציון בולטת במיוחד לאור העובדה שהיא התעכבה במשך כמעט עשור.

בפברואר 2019 טסה שוב VSS Unity ועל סיפונה שלושה אנשים, זוג טייסים ועובדת החברה, הפעם הגיע כלי הטיס לגובה 89.9 ק"מ וקבע בכך שיא גובה חדש.

ב-11 ביולי 2021 נשא מטוס החלל VSS Unity את ריצ'רד ברנסון ושלושה מעובדי החברה לגובה של 85.3 ק"מ בטיסה קצרה שהמריאה מבטנו של מטוס האם Spaceship Two.

הזמנות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד ברנסון (מימין) מגיש למושל ניו מקסיקו, ביל ריצ'רדסון, דגם של מטוס החלל SS-2

בשנים הראשונות לקיומה איפשרה וירג'ין גלקטיק לשמור מקום בטיסה אל גבול החלל באחד ממטוסי החלל שלה תמורת תשלום מקדמה (המחיר המלא צפוי להיות בין 200 ל-300 אלף דולר לאדם) ואכן כ-700 איש ברחבי העולם עשו זאת. בשנת 2008 לערך, עם התעכבות הפרויקט נסגרה האפשרות לרישום מוקדם והיא תיפתח שוב עם תחילת הטיסות המסחריות בפועל.

תוכניות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום הליבה של חברת וירג'ין גלקטיק הוא תיירות חלל מסחרית. עיצובים ראשוניים של חלליות המסוגלות להגיע למסלול הוצגו על ידי ברט רוטאן, מתכנן מטוס החלל של וירג'ין גלקטיק. תיירות חלל מסלולית תוכל להתבסס בין היתר על תחנות חלל מיוחדות פרי תכנון של חברת ביגאלו אירוספייס. בנוסף לטיסות חלל תת-מסלוליות, שוקלים בחברת וירג'ין גלקטיק לפתח מטוס חלל עם יכולת הגעה למסלול, וכמו כן להשתמש במטוס האם המיועד לנשיאת מטוס החלל, כמטוס נושא למשגר לוויינים אווירי שהחברה עוסקת בפיתוחו.

פעילות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת וירג'ין גלקטיק מפעילה מספר נציגויות בעולם, לשיווק טיסות החלל המסחריות שלה. נציגויות החברה פועלות באירופה, איחוד האמירויות במפרץ הפרסי, יפן, הודו, אוסטרליה וניו זילנד. ב-4 בנובמבר 2007, הכריזה וירג'ין גלקטיק על תחילת הפעילות שלה בישראל.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וירג'ין גלקטיק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]