אסתר ויליאמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסתר ויליאמס, 1950
אסתר ויליאמס על כריכת שבועון לחיילים, 1945

אסתר ג'יין ויליאמסאנגלית: Esther Jane Williams;‏ 8 באוגוסט 1921 - 6 ביוני 2013) הייתה אלופת ארצות הברית בשחייה וכוכבת קולנוע בשנות ה-50. בין 1944 ל-1955 הופיעה בשמונה-עשר סרטים שכללו כולם[1] מופעי אקרובטיקה שלה בבריכה ומופעי שחייה צורנית "קליידוסקופיים".

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות ואליפות שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה באינגלווד שבקליפורניה ומגיל צעיר התאמנה בשחייה. בשנת 1939 זכתה באליפות ארצות הברית במשחה ל-100 מטר חופשי בתוצאה של 1:09 דקות[2] וכדי לממן את לימודיה עבדה כדוגמנית בחנות ביגוד. נוסף לכך, למדה את סגנון "הפרפר", ממצילים, וזכתה במדליית זהב עם קבוצתה במשחה שליחות 3x300 יארד מעורב (גב, חזה וחופשי).[3] האמרגן בילי רוז ביקש ממנהלי החנות לשלב את הדוגמנית שלהם במופעי ה"אקווקייד" (מופעי ראווה של שחייה צורנית) שלו במקום אלינור הולם. ויליאמס הופיעה במופע לצדו של השחיין וכוכב סרטי "טרזן", ג'וני וייסמילר.

למרות שהייתה אמורה להשתתף באולימפיאדת הקיץ 1940, המשחקים לא נערכו עקב מלחמת העולם השנייה וויליאמס נשארה במופע האקווקייד עד סוף ספטמבר 1940. אז השתנה מהלך הקריירה שלה. במקום להמשיך ללימודי חינוך גופני, כפי שהתכוונה, נענתה להזמנת מגלה הכשרונות של אולפן MGM להחליף את המחליקה על הקרח סוניה הני במשבצת "הכוכבת-הנערה-הספורטאית". ב-1941 חתמה ויליאמס חוזה עם MGM.

במהלך המלחמה הופיעו תמונות שלה בבגד ים בשבועונים שיועדו לכוחות הלוחמים של צבא ארצות הברית.

קריירה בעולם הקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שתי הופעות שוליות, היה "Bathing Beauty", הסרט המוזיקלי הראשון בטכניקולור, בו כיכבה בתפקיד הראשי, להצלחה. על קטעי השחייה הצורנית והאקרובטיקה בבריכה, שהיו מאז לפריט חובה בכל סרט של ויליאמס, היה אחראי הכוראוגרף באזבי ברקלי. ויליאמס הופיעה בסרט מוזיקלי קליל ועתיר אקרובטיקה מיימית בכל שנה.

ב-1949 הופיעה לראשונה בסרט ללא הופעה בבריכה, בסרטם של באזבי ברקלי, סטנלי דונן וג'ין קלי, "קח אותי לבייסבול" לצד קלי ופרנק סינטרה. למרות שברקלי תכנן קטע שחייה צורנית עבור ויליאמס, סירב קלי לרעיון ודחה אותו מכל וכל. קלי, לדבריה של ויליאמס באוטוביוגרפיה שלה, התעלל בה על הסט והעליב אותה, בשל הפרשי הגבהים ביניהם - ויליאמס התנשאה לגובה של 179 ס"מ ואילו קלי לגובה של 170 ס"מ בלבד. למרות שהסרט היה להצלחה קופתית וביקורתית, שבה ויליאמס לסרטים מוזיקליים שהתבססו על יכולותיה בבריכה.

ב-1952 הופיעה בסרטה המצליח ביותר "Million Dollar Mermaid" (בתולת ים השווה מיליונים), אודות חייה של השחיינית האוסטרלית אנט קלרמן, לצד ויקטור מטור ווולטר פידג'ן. אחד הסרטים יוצאי הדופן בהם השתתפה היה "Dangerous When Wet" ‏(1953) על בת איכרים החוצה בשחייה את תעלת למאנש, בו "שחו" לצדה דמויותיהן המצוירות של טום וג'רי. ב-1956 סיימה את החוזה שלה עם MGM ועזבה את עולם הקולנוע.

באפריל 1956 נאסרה הופעה של להקת המים שלה במצרים, לאחר שוויליאמס השתתפה בפעילות של המגבית היהודית המאוחדת.[4]

לאחר הקריירה הקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס הופיעה כפרזנטורית של מותגי בגדי ים ובריכות שחיה והפיקה קלטות ללימוד שחייה לפעוטות.

ב-1974 הוציאה MGM, שעמדה על סף פשיטת רגל, את הסרט "זהו בידור", שכלל אוסף מקטעי האקרובטיקה המיימית מסרטיה המוזיקליים של ויליאמס. הסרט היה להצלחה גדולה שהצילה את MGM והשיב את ויליאמס לתודעת הציבור.

במהלך אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) שימשה כפרשנית לשחייה צורנית, שהפכה באולימפיאדה זו לראשונה למקצוע אולימפי.

ב-1999 פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה Million Dollar Mermaid, בו חשפה את ימיה כשחיינית וכשחקנית, כולל רומנים שניהלה וחוויותיה משחקנים ובמאים עמם עבדה.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס הייתה נשואה ארבע פעמים:

  • לאונרד קובנר, 1940 - 1944, חבר לספסל הלימודים
  • הזמר/שחקן בן גייג', 1945 - 1959 (רשמית, היו פרודים מאז 1952), מנישואין אלה היו לה שלושה ילדים
  • השחקן/במאי הארגנטינאי, פרננדו לאמאס, 31 בדצמבר 1969 - מותו ב-8 באוקטובר 1982
  • השחקן אדוארד בל, 1994 - מותה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למעט קח אותי לבייסבול
  2. ^ אסתר ויליאמס באתר International Swimming Hall Of Fame (באנגלית)
  3. ^ The male lifeguards taught her the butterfly, a stroke then used only by men, and, at the Amateur Athletic Union championships in 1939, the butterfly won her a gold medal in the 300-meter medley relay - הספד בניו יורק טיימס
  4. ^ תגובה נאה של אסתר ויליאמס לחוצפה המצרית, דבר, 8 באפריל 1956