אפרים ישראל בליכר
 | |
| לידה |
2 באוקטובר 1813  |
|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1882 (בגיל 68) בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
אפרים ישראל בליכר (בהונגרית: Blücher Ephraim Izráel גלוקסדורף, 2 באוקטובר 1813 – בודפשט, 6 באפריל 1882) היה רב הונגרי יליד אוסטריה. חוקר יהדות והבראיסט.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב אפרים ישראל בליכר היה במשך תקופה מסוימת הלקטור (גם בעל מקצוע הנותן חוות דעת על כתב יד לפני פרסומו וגם מרצה) לתחום השפה העברית של אוניברסיטת לבוב (אז חלק מגליציה). אחר פעל במספר מקומות כרב. בהמשך נסע לווינה והקים גימנסיה ריאלית שלאחר זמן הפסיק לפעול. לאחר מכן התיישב קבע בממלכת הונגריה בבודפשט (כבר כחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). הוא היה חוקר עברי מצוין.
עבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרפה לשון ארמי, יצירה הדנה בשפה הארמית של ה"תרגום" (תרגומו לשפה הארמית של התנ"ך שתורגם או חובר בשפה הארמית בתקופת בית שני או לאחר מכן בארץ ישראל או בבל) ושל התלמוד ב-18 פרקים. במבוא בליכר תרגם לעברית בשם "מגיד מראשית" את עבודתו של פרופסור יוליוס פירסט בשם Lehrgebäude der aramäischen Sprache (1839).
- בלכר גם תרגם לגרמנית את מגילת רות עם הקדמה בעברית (1843).
- עבודותיו האחרות: Die Synagogenfrage für deutsche Israeliten (1860).
- הוא ייסד כמה כתבי עת, שעד מהרה פסקו להופיע.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
