אפרים לניאדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב אפרים לניאדו (נפטר בכ"ח בשבט ה'תקס"ה, 1805) היה רבה הראשי של חלב, האחרון לשושלת רבני משפחת לניאדו שכיהנו כרבני הקהילה במשל למעלה מ-200 שנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו היה ראש רבני חלב, הרב רפאל שלמה לניאדו, בעל "בית דינו של שלמה". שנת לידתו אינה ידועה לנו[1] וכן אין בידינו מידע על שנות נעוריו, מלבד העובדה שכבר אז היה בעל ידיעות בתורה וחיבר חידושים רבים.[2] נשא לאשה את קרובת משפחתו, בתו של רבי אליהו שלום. בשנת ה'תקמ"ז (1787)[3] העביר אליו אביו את התפקיד, בשל גילו המופלג שהקשה עליו במילויו. מינוי זה עורר מחלוקת בין רבני חלב, ובראש החולקים על רבנותו ניצב הרב אליהו דוויך הכהן. בין השאר, ערערו על סמכותו לדון דיני ממונות יחידי (דבר אשר היה נהוג בחלב שנים רבות. הוא החתים את בני הקהילה על מסמך המורה כי הם מקבלים אותו עליהם כדיין יחידי, אך גם מסמך זה לא שיכך את ההתנגדות. אביו כתב תשובה להגנתו.[4]

נפטר בכ"ח בשבט ה'תקס"ה (1805). ככל הנראה לא הותיר אחריו צאצאים, ובכך תמה שושלת הרבנים לבית לניאדו.[5]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאיר אחריו כמות רבה של כתבי יד, אך במהלך חייו ובמאה השנים שלאחר פטירתו לא יצא לאור אף אחד מהם. מכתביו שיצאו לאור:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "המוזיאון למורשת יהדות סוריא" מעריך על סמך מקורות עמומים שנולד בין השנים ה'ת"ץ - ה'ת"ק (ידי קודש, ניו יורק 2014, עמ' 125 הערה 524).
  2. ^ החיד"א, חיים שאל חלק ב סימן יח; אביו ר' רפאל שלמה לניאדו, כסא שלמה סימן א עמ' 25
  3. ^ על פי הכרונולוגיה המסורתית של יהודי חלב, כיהן הרב שלמה לניאדו כרב העיר בין השנים ה'ת"ק - ה'תקמ"ז, אולם פרופ' ירון הראל (עמ' 15) וכן חוקרי "המוזיאון למורשת יהדות סוריא" (במבוא לספר " הבן יקיר" עמ' 3 הערה ב) כתבו שהוא כיהן בין השנים ה'תק"י-ה'תקמ"ז.
  4. ^ כסא שלמה סימן א
  5. ^ קיימת טענה לפיה לאחר פטירתו כיהן עוד חכם מהמשפחה כרב למשך כשנתיים (ראו במבוא ל"הבן יקיר" עמ' 15 הערה פא).