שלום הדאיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלום הדאיה
הרב שלום הדאיה.jpg
לידה 1864
ה'תרכ"ד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בנובמבר 1944 (בגיל 80 בערך)
י"ג בכסלו ה'תש"ה
ירושלים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות סוריה וירושלים
השתייכות ישיבת המקובלים בית אל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק רבנות, דיינות וקבלה
תפקידים נוספים ראש אב"ד לעדת הספרדים בירושלים
רבותיו רבי ששון בכר משה רבי משה סוויד, רבי בכור מזרחי, רבי יעקב אלפייה
תלמידיו הרב עובדיה הדאיה, הרב מתתיה דוויס ועוד.
חיבוריו "שלום לעם", "שו"ת ודובר שלום", "החיים והשלום"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב שלום הדאיה (ה'תרכ"ד, 1864 - י"ג בכסלו ה'תש"ה, 30 באוקטובר 1944) היה דיין ומקובל, ראש ישיבת המקובלים בית אל ומגדולי חכמי ארם צובא וירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בארם צובא שבסוריה בשנת 1864 (ה'תרכ"ד) לרב משה חיים וסבתיה הדאיה. בהיותו כבן 3 התייתם מאביו, ואמו וסבתו גידלו אותו. בצעירותו למד אצל הרב משה סוויד, הרב יצחק בכור מזרחי - אב בית הדין בארם צובא והרב רפאל יעקב חיים ישראל אלפייה. בהיותו כבן 20 בשנת 1884 (ה'תרמ״ד) נשא לאישה את שרה, בתו של הרב יצחק לבטון, נכדו של רבי חיים מרדכי לבטון.

כבר בהיותו כבן 18, היה בקשרי מכתבים עם רבנים ופוסקי דורו כהרב אליהו חמווי והרב ישעיה דיין, אב בית הדין בארם צובא. כן היה מקורב לחכם באשי הרב שלמה צ'פדייה והרב שאול סתהון.

בשנת 1887 (ה'תרמ"ז) ביקר בארץ ישראל והיה אורחו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר בביתו.

עם שובו לארם צובא בשנת 1890 (ה'תרנ"א) חלה והתעוור כמעט לגמרי, ונאלץ ללמוד תורה מזכרונו. לאחר התדרדרות מצבו, בהמלצת מכריו נסע לניתוח בנא אמון שבמצרים יחד עם הרב משה עזרא מזרחי (שנסע לטובת שליחות מטעם הקהילה בארם צובא). שם נותח על ידי רופא מפורסם, וראייתו הוחזרה לו חלקית. באותה תקופה שקד על חיבורו "שלום לעם", שדן בחשיבות לימוד התורה, הצדקה וגודל חשיבותם של התומכים בתלמידי חכמים. בחיבורו העיד על עצמו כי התקשה בכתיבת הספר בעקבות עיוורונו החלקי. חיבורו זה היה חלק ממהלך שלם לשינוי פני הקהילה היהודית בארם צובא, בעזרת תקנות וסדרים חדשים לטובת הקהילה והעניים שבה.

ניהל חילופי מכתבים עם הרב חיים רחמים יוסף פרנקו - רבה הספרדי של חברון, הרב חביב חיים דוד סתהון מטבריה והראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר.

בין השנים 18951897 (ה'תרנ"ו - ה'תרנ"ח) פרסם בירחון המאסף שבעריכת הרב בן ציון אברהם קואינקה את חידושיו, וכן קונטרס "שאלת שלום" במסגרתו הציג לחכמי תקופתו שאלות בנושאים שונים. בין השנים 18981899 (ה'תרנ"ט - ה'תר"ס) פרסם את חידושיו בירחון התורני תורה מציון.

בחודש אוגוסט 1898 (אלול ה'תרנ"ח) עלה לירושלים יחד עם חמיו ומשפחתו, והתגורר בשכונת הבוכרים ולאחר מכן בשכונת אהל משה. בסביבות שנת 1925 (ה'תרפ"ו), שימש לפרקים כדיין ומורה צדק בבית הדין של יוצאי ארם צובא בשכונת הבוכרים. בשנת 1904 (תרס"ד) התמנה לדיין ומורה צדק בבית הדין לעדת הספרדים בירושלים, ובשנת ה'תר"ץ (1930) נתמנה לראש אב בית הדין של קהילות הספרדים בירושלים. כיהן בתפקיד זה עד פטירתו.

נחשב לאחד מגדולי המקובלים שבירושלים. למד בחבורת מקובלים בבית המדרש של ישיבת המקובלים בית אל, שם הסתופף בצילם של המקובל הרב ששון בכ"ר משה פרסיאדו והמקובל הרב מסעוד הכהן אלחדד. עם פטירת הרב מסעוד הכהן אלחדד בשנת 1926 (ה'תרפ"ז), מונה הרב שלום לראש ישיבת המקובלים בית אל וראש המכוונים. לקראת סוף ימיו, כשהיה זקן המקובלים, העביר אל הרב אלחנן וסרמן את כתביו בתורת הקבלה בעילום שם, כדי שזה האחרון יעיין ויתן את ביקורתו. לבסוף נודע לרב וסרמן אודות השולח, והחל משנת 1935 (ה'תרצ"ו) ניהלו ביניהם חילופי מכתבים בענייני קבלה.

נודע גם בדרשותיו המשפיעות על הציבור. דרשותיו הארוכות קובצו בספרו "החיים והשלום" ובספרו "שה לבית אבות". כן פעל להדפסתם והוצאתם לאור של כתבי יד עתיקים של רבני ארם צובא בעיקר: "כיסא שלמה", "דגל מחנה אפרים", "רועי ישראל" ו"קול גדול". את ספרים אלו הוא הגיה וסידר בעצמו, ואף הוסיף עליהם הקדמה ומבוא, ובחלקם אף חידושיו ותשובותיו.

כפי שהעיד על עצמו, סבל רוב חייו ממחלות וייסורים שונים, ובעיקר מעיניו. מספר חודשים לפני שהלך לעולמו התדרדר מצבו הגופני, עד ליום פטירתו, 29 בנובמבר 1944 (י"ג בכסלו ה'תש"ה).

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הדאיה נהג לחתום את כתביו במילים "עבד אל ואחד" (עבד לאל אחד).

  • ש"ה לבית אבות, פירוש לפרקי אבות
  • שלום לעם- דרושים למעלת הצדקה ומידת הרחמנות, נדפס בארם צובא בשנת תרנ"ו, 1893.
  • ודובר שלום - שו"ת על ארבעת חלקי הטור, נדפס בירושלים בשנת תרפ"ד, 1924.
  • החיים והשלום - 33 דרושים על עינינים שונים, נדפס בירושלים בשנת תרפ"ו, 1926.
  • מאמרים בקובץ "תורה מציון": שנה ד', חוברת נ': סימן י' וסימן ט"ו. חוברת ה' סימן כ"ה. שנה ה' חוברת ד' סימן י"ג.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו, הרב עובדיה הדאיה, כיהן גם הוא כראש ישיבת המקובלים בית אל. בן נוסף שלו היה הרב עזרא הדאיה[1]. חתניו היו הרב יעקב קצין, מייסד ישיבת המקובלים "גן הלבנון", והרב משה עזרא מזרחי, אב בית דין ורבה הראשי של חלב.

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבינועם קאהן, מרנן - חייהם ופועלם של שישה אדירי תורה מחכמי הספרדים, בהוצאת מכון בני יששכר, ירושלים תשע"ה (עמ' 121 - 197)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדותיו בתחילת שני חלקי "נחלת עזרא" שחיבר בנו הרב עזרא (הדברים הם מהנכד ובן המחבר): בחלק א', בחלק ב'

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חכם עזרא הדאיה, באתר החכם היומי


תקופת חייו של הרב שלום הדאיה על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
ראשי ישיבת המקובלים בית אל
הרב גדליה חיון הרב שלום שרעבי הרב יום טוב אלגאזי הרב חזקיהו יצחק שרעבי הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי הרב חיים אברהם גאגין הרב ידידיה רפאל אבולעפיה הרב אהרן עזריאל
תקצ"ז (1737) -
תקי"א (1751)
תקי"א (1751) -
תקל"ז (1777)
תקל"ז (1777) -
תקס"ו (1806)
תקס"ו (1806) -
תקס"ח (1808)
תקס"ח (1808) -
תקפ"ז (1827)
תקפ"ז (1827) -
תר"י (1850)
תר"י (1850) -
תרל"א (1871)
תרל"א (1871) -
תרמ"א (1881)
הרב שלום משה חי גאגין הרב ששון בכר משה פרסיאדו הרב מסעוד הכהן אלחדאד הרב שלום הדאיה הרב עובדיה הדאיה (במערב העיר) הרב שלום מרדכי חיים הדאיה (במערב העיר) הרב מאיר יהודה גץ הרב ישראל אביחי
תרמ"א (1881) -
תרמ"ג (1883)
תרמ"ג (1883) -
תרס"ג (1903)
תרס"ג (1903) -
תרפ"ז (1927)
תרפ"ז (1927) -
תש"ה (1945)
תשי"ח (1958) -
תשכ"ט (1969)
תשכ"ט (1969) -
תש"ע (2010)
תשל"ג (1973) -
תשנ"ה (1995)
תשנ"ה (1995) -
מכהן