אריק בראט

אריק בראט
לידה	1 בינואר 1916
פטירה	13 בפברואר 2010 (בגיל 94)
מדינה	שוודיה
השכלה	המכון המלכותי לטכנולוגיה
מעסיק	קבוצת סאאב

אריק גוסטב בראט (בשוודית: Erik Gustaf Bratt; ‏ 1 בינואר 1916 – 13 בפברואר 2010) היה מהנדס טיס וטייס שוודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937 לקח בראט קורס טיס ובשנים 1940 עד 1942 עבר בהצלחה את קורס הטיס של חיל האוויר השוודי.^[1] בראט קיבל כנפי טיס אך למרות זאת לא זכה לתפקיד מבצעי והוחזק בתור טייס גיבוי.^[2] הוא סיים את לימודיו ב-1942 עם תואר שני בהנדסה מהמכון המלכותי לטכנולוגיה של KTH. מהשנים 1942 עד 1945 הועסק בראט כמהנדס ב-Skandinaviska Aero (לימים חלק מסקנדינביאן איירליינס). משנת 1945 עד פרישתו ב-1981 הועסק כמהנדס טיס בחברת Saab AB. בשנת 1962 קודם בראט לתפקיד מהנדס ראשי, ב-1964 הפך לראש מחלקת התכנון למטוסים וב-1974 למנהל אגף.^[3] היה אחיו של לארס בראט.

תכנון מטוסי הסאאב 35 דראקן ו-37 ויגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת שנות ה-50, בצל המלחמה הקרה ומרוץ החימוש הגרעיני קבעה שוודיה מדיניות נייטרלית שבה לא תיקח אף צד או תצדד באחד משני הגושים, אך גם תקיפה. נקבע שהמדינה לא תאפשר חדירות של מפציצים אטומיים משני הצדדים למרחבה האווירי; ועל כן היה צורך במיירטים על-קוליים מהירים ובעלי מוכנות גבוהה שיהיו מסוגלים להגיע לטווח יירוט בזמן קצר.^[4] בספטמבר 1949 הזמין חיל האוויר השוודי מיירט על-קולי בעל כנפי דלתא משולשות.

לדגל נקראה חברת Saab AB (מקבוצת סאאב) שעיצבה את מטוס הסאאב 35 דראקן. בראט היה ראש צוות תכנון של 500 עובדי חברת סאאב, ביניהם מהנדסי הטיס: ברטיל דילנר, הרמן בהרבוהם, איינר ברגסטרום ואולוף יונגסטרום. הפרויקט כלל פיתוח חלקי מפתח ביכולת הטיסה העל-קולית השוודית ורעיון כנפי הדלתא.

בשנת 1955, היה צורך לפתח מיירט חדש שיחליף את מטוס הקו השני, הסאאב 32 לאנסן; אך בסוף, לאחר שיקולים מסוימים, הוחלט שזה יחליף דווקא את הדראקן החדיש יותר.^[^{דרוש מקור]}

בשנת 1961 נתנה הממשלה אור ירוק לפרויקט. שנתיים לאחר מכן, ב-1963 סיימו בראט וסאאב את העיצוב האווירונדינמי למטוס. ב-1967 ביצע המטוס את טיסת הבכורה הראשונה שלו וב-1971 נכנס לשירות מבצעי.