ארמיד
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
ארמידים (באנגלית: Aramids) הם משפחת סיבים סינתטיים בעלי תכונות פיזיקליות ייחודיות של עמידות בחום ובעלי חוזק קריעה (Tensile Strength). בשל תכונות אלו הם משמשים כבַּד לצרכים צבאיים ולתחליפי אזבסט. השם נגזר מצמד המילים: ארומטי ואמיד. הסידור המרחבי הוא כזה שבו השרשראות הפולימריות מסתדרות זו לצד זו ליצירה מבנה סיבי חזק.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפוליאמיד הארומטי הראשון היה הנומקס, שנתגלה לראשונה על ידי חברת דופונט ב-1960. מטא-ארמיד זה מוכר בשל עמידותו בטמפרטורות גבוהות מאוד.
סטפני קוולק, שעבדה בחברת דופונט באותו הזמן, הייתה הראשונה שהציגה את הפרה-ארמיד, הידוע יותר בכינויו "קוולאר", בשנת 1973. חמש שנים לאחר מכן חברת AKZO הציגה את אותו ארמיד בעל השם Twaron. שתי החברות, דופונט ואקסו, יצאו למלחמת פטנטים בשנות השמונים בעקבות החומר החדש.
היקף ייצור הארמידים מסתכם ב-55,000 טון לשנה, וקיים גידול של 5%-10% בייצור לשנה.
הכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארמידים בדרך כלל מסונתזים על ידי ריאקציה בין דיאמין ארומטי לבין דיקרבוקסיכלוריד ארומטי.
