ארצ'יבלד וילארד
 | |
| לידה |
22 באוגוסט 1836 בדפורד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 באוקטובר 1918 (בגיל 82) ארצות הברית |
| תחום יצירה |
ציור |
  | |
ארצ'יבלד וילארד (באנגלית: Archibald Willard; 22 באוגוסט 1836 – 11 באוקטובר 1918) היה צייר אמריקאי, שנולד וגדל בבדפורד (אנ'), אוהיו. הוא היה בנו של סמואל וילארד, הכומר של הכנסייה הבפטיסטית של בדפורד (אנ').[1][2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילארד התעניין באמנות מאז שהיה ילד ולעיתים קרובות שירבט על אסמים ומבנים אחרים בבית. בצעירותו עבר וילארד לוולינגטון (אנ'), אוהיו והחל לעבוד אצל יצרני עגלות. הוא החל כצייר עגלות בסיסי, אך בסופו של דבר הורשה לצייר קישוטים משוכללים שהיו פופולריים באותה תקופה.[3] וילארד הצטרף לרגימנט חיל הרגלים ה-86 של אוהיו (אנ') בשנת 1863 ולחם במלחמת האזרחים האמריקאית, אך לא היה מעורב בהרבה בקרבות. במהלך תקופה זו הוא צייר כמה סצנות מהמלחמה.
לאחר המלחמה יצר וילארד זוג ציורים עבור אדי, בתו של בעל חברת העגלות, שנקראו פלאק 1 ופלאק 2. הראשון מבין השניים מציג שלושה ילדים שעוקבים אחרי כלב שרודף ארנבת, ואילו בציור השני עגלת הילדים שרדפו, התרסקה בגלל המרדף הפזיז. ציורים אלה, בין שרטוטים קודמים, יצרו מערכת יחסים בינו לבין הצלם ג'יימס פ' ריידר. ריידר עשה הרבה כסף בכרומוליטוגרפיה (אנ') תוך יצירת תמונות פופולריות ששווקו עבור משק הבית הממוצע. הוא ראה פוטנציאל בוילארד כיצרן ציורים הומוריסטיים ועליזים כדי להשיג רווחים.[4]
וילארד צייר את ציורו המפורסם "רוחה של שנת 76" בערך 1875 בוולינגטון, אוהיו, לאחר שראה מצעד חג עובר בכיכר העיר. וילארד גם צייר שלושה ציורי קיר באולם המרכזי של בית המשפט של מחוז פייט (אנ'), אוהיו: "רוח החשמל", "רוח הטלגרפיה" ו"רוח הדואר".
וילארד נקבר בוולינגטון, אוהיו בבית העלמין גרינווד.
הוא מונצח על ידי וילארד דרייב במקום הולדתו בדפורד ושדרת וילארד בשכונת גארפילד הייטס (אנ') הקרויה על שמו.
רוח שנת 76[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירתו המפורסמת ביותר של וילארד היא רוח שנת 76 (שהייתה ידועה בעבר גם בשם "ינקי דודל"), שהוצגה בתערוכת המאה (אנ') בפילדלפיה, פנסילבניה בשנת 1876. ישנם סיפורים נפוצים הטוענים שאנשים קיבלו השראה מהציור, ווילארד הוזמן פעמים רבות להציג את ציורו. כבר אז הנשיא גרנט שבח את הציור, אף שלא היה פופולרי בהתחלה.
הציור בקושי פורסם. גם המבקרים לא כיבדו אותו, כשאחד מהם מכנה את העבודה "מעיקה". הצלחת הציור נבעה במידה רבה משיווק הכרומוליטוגרפיות של ריידר, שנמכרו תחילה בחמישה דולר ליצירה ובמחיר פחות ככל שהתקדמה התערוכה. לאחר התערוכה זכה הציור לפופולריות מספקת כדי שהיא תנדוד ותוצג ברחבי הארץ.[5]
וילארד פיתח את הציור מתוך סקיצה, שכללה שלושה גברים רוקדים ושרים. הוא השתמש באביו, סמואל וילארד, כמודל לדמות האמצעית של הציור. הילד היה הנרי דברו. שילוב אביו בציור היה דבר שמייחד את הציור מהסגנון הרגיל וההומוריסטי שלו, שכן וילארד היה סנטימנטלי לגבי עבודתו של אביו ככומר ותפקיד סבו במלחמת העצמאות.
הוא גם עשה כמה יצירות אמנות אחרות, כולל "הנערה הכחולה", שאינן מוכרות. לאחר התערוכה הוא החשיב את עצמו כאמן מרכזי למרות השבחים הפושרים של הביקורת. הבולטות שלו כאמן תחזור בקצרה בשנת 1895 כאשר פורסמה "רוח המלחמה של 76" ואולי יצירה אחרת של וילארד בה צועדים בהוואנה, במלחמת ארצות הברית–ספרד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארצ'יבלד וילארד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי ארצ'יבלד וילארד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ FOXNews.com - Ohio Town Develops Own'Scent-Sibility' - Celebrity Gossip | Entertainment News | Arts And Entertainment, www.foxnews.com
- ^ Janet Caldwell, Bedford and Bedford Township, Arcadia Publishing, 2012, ISBN 978-0-7385-9369-2. (באנגלית)
- ^ Pauly, Thomas H. (1978). Zenderland, Leila (ed.). "In Search of 'The Spirit of '76'" Recycling the Past: Popular Uses of American History. University of Pennsylvania Press. pp. 29–49.
- ^ James Cross Giblin, Fireworks, Picnics, and Flags: The Story of the Fourth of July Symbols, Houghton Mifflin Harcourt, 2001-04-23, ISBN 978-0-618-09654-1. (באנגלית)
- ^ Spirit of '76, www.americanrevolution.org