באסטיד

בנייה מחדש בתקופות שונות של באסטיד מונפאזייר (Monpazier) שימרה את ההגנה על כיכר השוק מהתכנון המקורי.

באסטיד (בצרפתית: Bastide) הוא כינוי לעיירות מבוצרות חדשות שהוקמו בימי הביניים (במאות ה-13 וה-14) בחבלי הארץ לנגדוק, גסקוניה ואקוויטניה, שהיו תחת שלטון צרפת או אנגליה. למרות קביעה זו, חלק מהמקורות מחשיבים את מון-דה-מרסן (Mont-de-Marsan) ומונטובן (Montauban), אשר נוסדה ב-1144, כבאסטידים הראשונים.

כמה מהבאסטידים הראשונים הוקמו על ידי רמון השביעי, רוזן טולוז, כדי להחליף כפרים שנהרסו במסע הצלב האלביגנזי. הוא עודד הקמת יישובים נוספים כדי לשקם אזורי ספר שוממים, בייחוד בדרום-מערב צרפת. כמעט 700 בסטידים נבנו בין השנים 1222 (Cordes-sur-Ciel, טארן) ו-1372 (La Bastide d'Anjou, טארן).

היסטוריה

הבאסטידים פותחו וגדלו במספרם על פי תנאי חוזה פריז (1229), שאפשר לריימונד השביעי מטולוז לבנות עיירות חדשות בתחומי שליטתו המובסים והמרוסקים אך, לא לבצר אותן. כאשר ירש אלפונס, רוזן פואטייה , את הקרקעות מכוח נישואיו שנקבעו בהסכם, הוא ביסס את שליטתו באזור בין השאר באמצעות ייסוד הבאסטידים, הוא כונה "מייסד הבאסטיד שאין דומה לו". בעלי קרקעות תמכו בפיתוח באסטידים כדי לייצר הכנסות ממסים על סחר ולא ממעשרות (מיסים על ייצור). חקלאים שבחרו להעביר את משפחותיהם לבאסטידים כבר לא היו וסאלים של הלורד המקומי והפכו לאנשים חופשיים. למעשה, התפתחות הבאסטידים תרמה לדעיכת הפיאודליזם.

התושבים החדשים עודדו לעבד את האדמה מסביב לבאסטיד, ובעקבות כך החל מסחר בדמות סוחרים ושווקים. האדון הפיאודלי הטיל מס על נחלאות המגורים בבאסטיד ועל המסחר בשוק. הבסיס המשפטי שעליו נקבעו הבאסטידים היה זה של פרז' (Paréage) עם הכוח השלטוני המקומי, המבוסס על הסכם חוזי רשמי בכתב בין בעל הקרקע לבין רוזן טולוז , מלך צרפת או מלך אנגליה. בעל הקרקע עשוי היה להיות קרטל של לורדים מקומיים או אב המנזר של מנזר מקומי.

האחריות וההטבות גובשו בקפידה בצ'ארטר, שהגדיר את הזכיינות ("חירויות") ואת התלבושות ("המנהגים") של הבאסטיד. הזכויות הפיאודליות הוקנו לאדון הפיאודלי, בעוד שהאדון המקומי שימש כממונה על עשיית המשפט וכמתווך בין התושבים החדשים - הנדרשים לבנות בתים בתוך זמן מוגדר, לעיתים קרובות שנה, לבין נציגי הריבון. לתושבים הוענקו מגרש ביתי, מגרש לגינה במטבח (קסלה) ומגרש לעיבוד (ארפנט) בשולי אדמות הבאסטיד. ראשית נבנו בתי העיירה והכנסייה מעץ, ועם התבססות היישוב הם הוחלפו במבני אבן.

רכיבים מבניים

הגדרת הבאסטיד הייתה בעבר מושא לחילוקי דעות אקדמית. כיום מקובל לתארם כעיירות שתוכננו ונבנו כיחידה אחת על ידי מייסד יחיד. רוב הבאסטידים פותחו עם מתווה של רשת רחובות מצטלבים, עם צירי דרך רחבים המחלקים את תוכנית העיר ל"אינסולות" ('insulae'), או בלוקים, שדרכם עובר, לעיתים קרובות, נתיב צר. הם כללו כיכר שוק מרכזית מוקפת ארקדות (קוברטים; couverts) שדרכן עברו צירי התנועה, עם שטח שקילה ומדידה מקורה. כיכר השוק סיפקה, לעיתים קרובות, את היחידה העצמאית (מודול) שאליו מתנקזות חלוקות המשנה של הבאסטיד. הדגם העירוני הרומי, הקסטרום עם תוכנית הרשת והפורום המרכזי שלו, שלט ללא עוררין באזור שכן תקדימים תכנוניים רומיים שרדו בערים מימי הביניים כמו בזייה, נרבון, טולוז, אורנז' וארל. אזור הבאסטידים היה אחד המאחזים האחרונים של שלהי העת העתיקה במערב.

כיכר מרכזית

דגם אקיטני של באסטיד

המאפיין העיקרי בכל הבאסטידים הוא מקום מרכזי, פתוח או כיכר. הוא שימש לשווקים, כמו גם למפגשים פוליטיים וחברתיים. כיכר טיפוסית, (שהייתה כנראה דגם לבסטידים אחרים), אפשר למצוא במונטאובן. בדרך כלל, יש רק כיכר אחת. העיירות סנט ליס (Saint-Lys) ואלביאס (Albias) שונות מאחר שיש להן שתי כיכרות: כיכר אחת לשוק וכיכר נוספת לכנסייה. הכיכר משמשת גם לחלוקת העיר לרבעים. בדרך כלל המקום בעל פני השטח השטוחים ביותר בגבולות הבאסטיד שימש לכיכר המרכזית.

בדרך כלל, הכיכר שוכנת לצד לרחוב הראשי (הציר) שהוביל את התנועה. ישנן שלוש פריסות אפשריות:

• סגורה לחלוטין: הכיכר לא נוגעת באף רחוב. תצורה זו נדירה מאוד אם כי יש דוגמה אחת בטורניי בגודל של 72 מטרים על 70 מטרים.
• ציר יחיד: עיצוב הציר הבודד בבאסטידים גורם לכל הדרכים לרוץ בכיוון אחד ובצורה מקבילה זו לזו. מדי פעם עשויות להיות סמטאות החותכות בין הדרכים. הכיכר המרכזית ממוקמת בין שתי דרכים. מקומות מרכזיים אלו בדרך כלל בגודל של 50 מטרים עד 55 מטרים מכל צד.
• פריסת רשת: מבוססת בדרך כלל על הכיכר במונטאובן.

כנסייה

הכנסייה כמעט אף פעם לא הייתה על הכיכר המרכזית אלא בדרך כלל בזווית, מול הכיכר באלכסון. אחד היוצאים מן הכלל הנדירים הוא Villefranche-de-Rouergue, אך זה נבנה מאתיים שנה אחרי הכיכר.

מגורים

דגם של באסטיד בגסקון

היו כללים ברורים כיצד ניתן לבנות בתים בתוך הבאסטיד. חזיתות הבתים נאלצו ליישר קו. כמו כן, היה צריך להיות מרווח קטן בין הבתים. המגרשים עליהם הוקמו בתי המגורים היו כולם דומים בגודלם, 8 מטרים על 24 מטרים היה הגודל הנפוץ. היו רק מספר מצומצם של מגרשים. זה נע בין עשרה לכמה אלפים (3,000 ב-Renade-sur-Garonne).

רחובות

רוחב הרחובות היה בדרך כלל 6–10 מטרים, כך שמרכבה יכלה לעבור דרכם. הם נבנו לצד חזיתות הבתים. סמטאות העוברות בין רחובות, לרוב אלו היו ברוחב של 5–6 מטרים אך לפעמים, הן נבנו ברוחב של 2-2.5 מטרים. בבאסטיד היו בדרך כלל בין רחוב אחד לשמונה.

חומות

חומות Aigues-Mortes

בתחילה, כאשר הוקמו הבאסטידים הראשונים, לרובם לא היו חומות או ביצורים של עיר, מאחר שזו הייתה תקופה שלווה בהיסטוריה, והחומות נאסרו על פי חוזה פריז (1229). הביצורים הוקמו בשלב מאוחר יותר ומומנו באמצעות מס מיוחד שחייב את תושבי העיר לסייע בבניית החומות. דוגמה טובה לכך היא ליבורן. עשר שנים לאחר הקמת העיר ביקשו אנשיה כסף לבניית חומות העיר. לאחר שהם קיבלו את הכסף, הם הוציאו אותו על הפיכת העיר שלהם ליפה יותר, במקום בניית חומות.^{[דרוש מקור]} בתחילת מלחמת מאה השנים, נהרסו באסטידים רבים שלא היו להם חומות עיר. כמה מהאחרים בנו במהירות חומות אבן כדי להגן על העיר.

מבנה ומיקום

באסטידים ב-1271

קלות גביית המס הייתה סיבה נוספת לפריסת הרשת, שכן הכפר היה חייב במס מודול אחר מודול, והאזור המרכזי המאורגן. צורותיהם של הבטסטידים נבעו מ"החיכוך שנוצר על ידי אינטראקציה, כדאיות, פרגמטיות, פשרה משפטית ורווח", ציין אדריאן רנדולף ב-1995. לעיתים רחוקות יותר, ערים מתוכננות כאלה פותחו על פי תוכנית מעגלית. חלק מהבאסטידים לא תוכננו בצורה כל כך גאומטרית: "גאומטריית הבלוקים של הבאסטידים לא הייתה מסגרת נוקשה שלתוכה נדחסה עיירה; היא דומה יותר לרשת, המושלכת על האתר ומסתגלת לניואנסים שלה", כתב רנדולף.

מרבית הבאסטידים נבנו במחוזות לוט וגארון, דורדון, גרס וגארון עילית בצרפת, בזכות הגובה והאיכות של הקרקע. חלקם נבנו בעמדות הגנה חשובות. הידועה ביותר כיום היא, כנראה, אנדורה לה ולה, אך המאוכלסת ביותר היא וילנב-סור-לו (Villeneuve-sur-Lot), שפירושה "העיר החדשה על נהר לוט".

מראי מקום

• Randolph, Adrian, "The Bastides of southwest France" The Art Bulletin 77.2 (June 1995), pp. 290–307.

לקריאה נוספת

• Bentley, James (1994). Fort Towns of France: The Bastides of the Dordogne and Aquitaine. Tauris Parke. ISBN 1-85043-608-8.
• Beresford, Maurice. (1967) New Towns of the Middle Ages. Town Plantation in England, Wales and Gascony. London.
• Boerefijn, Wim (2010) The foundation, planning and building of new towns in the 13th and 14th centuries in Europe. An architectural-historical research into urban form and its creation. PhD. thesis Universiteit van Amsterdam. Esp. chapter 2. ISBN 978-90-9025157-8 ([1]).
• Lauret, Alain, Raymond Malebranche & Gilles Séraphin (1988) Bastides, villes nouvelles du moyen-age. Toulouse.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא באסטיד בוויקישיתוף

באסטיד, באתר ויקיטקסט

• באסטיד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• History of the Bastide Towns Archived 2011-07-16 at the Wayback Machine
• Bastides - mediaeval planned towns Where, when and why they were built.
• Musée des bastides, in Monflanquin, France (בצרפתית)
• Site du Centre d'études des bastides (בצרפתית)
• What is a bastide? - Short history in English centered around Cordes sur Ciel. Archived 2012-07-17 at the Wayback Machine
• About the bastides, John Reps Bastides Collection, Cornell University Library