באסטיד

באסטידים (באנגלית: Bastide) הן עיירות חדשות מבוצרות^[1] מתקופת ימי הביניים, שנבנו בחבלי ארץ לנגדוק, גסקוניה, אקוויטניה, שבאנגליה וויילס^[2]^[3] במהלך המאות השלוש-עשרה והארבע-עשרה, אם כי חלק מהרשויות מחשיבות את מון-דה-מרסן (Mont-de-Marsan) ומונטובן (Montauban), אשר נוסדה ב-1144,^[4] כבאסטידים הראשונים.^[5]

כמה מהבאסטידים הראשונים נבנו תחת ריימונד השביעי מטולוז (אנ') כדי להחליף כפרים שנהרסו במסע הצלב האלביגנזי. הוא עודד בנייה של כפרים אחרים כדי ליישב את השממה, במיוחד בדרום-מערב צרפת. כמעט 700 בסטידים נבנו בין השנים 1222 (Cordes-sur-Ciel, טארן) ו-1372 (La Bastide d'Anjou, טארן).^[6]

היסטוריה

הבאסטידים פותחו וגדלו במספרם על פי תנאי חוזה פריז (1229), שאיפשר לריימונד השביעי מטולוז לבנות עיירות חדשות בתחומי שליטתו המובסים והמרוסקים אך, לא לבצר אותן. כאשר אלפונס הקאפטי מפואטייה (אנ') ירש, במסגרת נישואים שנקבעו בהסכם, וביסס את שליטתו האזורית בין השאר באמצעות ייסוד הבאסטידים,^[7] הוא כונה "מייסד הבאסטיד שאין דומה לו". בעלי קרקעות תמכו בפיתוח באסטידים כדי לייצר הכנסות ממסים על סחר ולא ממעשרות (מיסים על ייצור). חקלאים שבחרו להעביר את משפחותיהם לבאסטידים כבר לא היו וסאלים של הלורד המקומי והפכו לאנשים חופשיים. למעשה, התפתחות הבאסטידים תרמה לדעיכת הפיאודליזם.

התושבים החדשים עודדו לעבד את האדמה מסביב לבאסטיד, ובעקבות כך החל מסחר בדמות סוחרים ושווקים. הלורד הטיל מס על דירות בבאסטידים ועל כל המסחר בשוק. הבסיס המשפטי שעליו נקבעו הבאסטידים היה זה של פרז' (Paréage) עם הכוח השלטוני המקומי, המבוסס על הסכם חוזי רשמי בכתב בין בעל הקרקע לבין רוזן טולוז (אנ'), מלך צרפת או מלך אנגליה. בעל הקרקע עשוי היה להיות קרטל של לורדים מקומיים או אב המנזר של מנזר מקומי.

האחריות וההטבות גובשו בקפידה בצ'ארטר, שהגדיר את הזכיינות ("חירויות") ואת התלבושות ("המנהגים") של הבאסטיד. זכויות פיאודליות הושקעו בריבון, כאשר הלורד המקומי ממלא מספר חובות כאוכף צדק מקומי ומתווך בין התושבים החדשים - הנדרשים לבנות בתים בתוך זמן מוגדר, לעיתים קרובות שנה, לבין נציגי הריבון.^[8] לתושבים הוענקו מגרש ביתי, מגרש לגינה במטבח (קסלה) ומגרש לעיבוד (ארפנט) בשולי אדמות הבאסטיד. תחילה הבאסטיד והכנסייה נבנו תחילה מעץ. לאחר גמר הקמת הבאסטיד, הם הוחלפו במבנים מאבן.

רכיבים מבניים

על ההגדרה של באסטיד התנהל בעבר פולמוס אקדמי. כיום הם מתוארים, בדרך כלל, ככל עיר שתוכננה ונבנתה כיחידה, על ידי מייסד אחד.^[5] רוב הבאסטידים פותחו עם מתווה של רשת רחובות מצטלבים, עם צירי דרך רחבים המחלקים את תוכנית העיר ל"אינסולות" ('insulae'), או בלוקים, שדרכם עובר, לעיתים קרובות, נתיב צר.^[9] הם כללו כיכר שוק מרכזית מוקפת ארקדות (קוברטים; couverts) שדרכן עברו צירי התנועה, עם שטח שקילה ומדידה מקורה. כיכר השוק סיפקה, לעיתים קרובות, את היחידה העצמאית (מודול) שאליו מתנקזות חלוקות המשנה של הבאסטיד.^[10] הדגם העירוני הרומי, הקסטרום עם תוכנית הרשת והפורום המרכזי שלו, שלט ללא עוררין באזור שכן תקדימים תכנוניים רומיים שרדו בערים מימי הביניים כמו בזייה, נרבון, טולוז, אורנז' וארל. אזור הבאסטידים היה אחד המאחזים האחרונים של שלהי העת העתיקה במערב.^[11]

כיכר מרכזית

המאפיין העיקרי בכל הבאסטידים הוא מקום מרכזי, פתוח או כיכר. הוא שימש לשווקים, אך שימש גם למפגשים פוליטיים וחברתיים. כיכר טיפוסית, (שהייתה כנראה דגם לבסטידים אחרים), אפשר למצוא במונטאובן. בדרך כלל, יש רק כיכר אחת. סנט ליס (Saint-Lys) ואלביאס (Albias) שונות מאחר שיש להן שתי כיכרות: כיכר אחת לשוק וכיכר נוספת לכנסייה. הכיכר משמשת גם לחלוקת העיר לרבעים. בדרך כלל, היא שוכנת לצד לרחוב הראשי (הציר) שהוביל את התנועה. ישנן שלוש פריסות אפשריות:

סגורה לחלוטין: הכיכר לא נוגעת באף רחוב. תצורה זו נדירה מאוד אם כי יש דוגמה אחת בטורניי בגודל של 72 מטרים על 70 מטרים.
ציר יחיד: עיצוב הציר הבודד בבאסטידים גורם לכל הדרכים לרוץ בכיוון אחד ובצורה מקבילה זו לזו. מדי פעם עשויות להיות סמטאות החותכות בין הדרכים. הכיכר המרכזית ממוקמת בין שתי דרכים. מקומות מרכזיים אלו בדרך כלל בגודל של 50 מטרים עד 55 מטרים מכל צד.
פריסת רשת: מבוססת בדרך כלל על הכיכר במונטאובן. בדרך כלל המקום בעל פני השטח השטוחים ביותר בגבולות הבאסטיד שימש לכיכר המרכזית.

כנסייה

הכנסייה כמעט אף פעם לא הייתה על הכיכר המרכזית אלא בדרך כלל בזווית, מול הכיכר באלכסון. אחד היוצאים מן הכלל הנדירים הוא Villefranche-de-Rouergue, אך זה נבנה מאתיים שנה אחרי הכיכר.

מגורים

היו כללים ברורים כיצד ניתן לבנות בתים בתוך הבאסטיד. חזיתות הבתים נאלצו ליישר קו. כמו כן, היה צריך להיות מרווח קטן בין הבתים. המגרשים עליהם הוקמו בתי המגורים היו כולם דומים בגודלם, 8 מטרים על 24 מטרים היה הגודל הנפוץ. היו רק מספר מצומצם של מגרשים. זה נע בין עשרה לכמה אלפים (3,000 ב-Renade-sur-Garonne).

רחובות

רוחב הרחובות היה בדרך כלל 6–10 מטרים, כך שמרכבה יכלה לעבור דרכם. הם נבנו לצד חזיתות הבתים. סמטאות העוברות בין רחובות, לרוב אלו היו ברוחב של 5–6 מטרים אך לפעמים, הן נבנו ברוחב של 2-2.5 מטרים. בבאסטיד היו בדרך כלל בין רחוב אחד לשמונה.

חומות

בתחילה, כאשר הוקמו הבאסטידים הראשונים, לרובם לא היו חומות או ביצורים של עיר, מאחר שזו הייתה תקופה שלווה בהיסטוריה, והחומות נאסרו על פי חוזה פריז (1229). ביצורים נוספו מאוחר יותר ושולמו באמצעות מס מיוחד או בוצעו באמצעות חוק שחייב את תושבי העיר לסייע בבניית החומות. דוגמה טובה לכך היא ליבורן. עשר שנים לאחר הקמת העיר ביקשו אנשיה כסף לבניית חומות העיר. לאחר שהם קיבלו את הכסף, הם הוציאו אותו על הפיכת העיר שלהם ליפה יותר, במקום בניית חומות.^[^{דרוש מקור]} בתחילת מלחמת מאה השנים, נהרסו באסטידים רבים שלא היו להם חומות עיר. כמה מהאחרים בנו במהירות חומות אבן כדי להגן על העיר.

מבנה ומיקום

קלות גביית המס הייתה סיבה נוספת לפריסת הרשת, שכן הכפר היה חייב במס מודול אחר מודול, והאזור המרכזי המאורגן. צורותיהם של הבטסטידים נבעו מ"החיכוך שנוצר על ידי אינטראקציה, כדאיות, פרגמטיות, פשרה משפטית ורווח", ציין אדריאן רנדולף ב-1995.^[12] לעיתים רחוקות יותר, ערים מתוכננות כאלה פותחו על פי תוכנית מעגלית.^[13] חלק מהבאסטידים לא תוכננו בצורה כל כך גאומטרית: "גאומטריית הבלוקים של הבאסטידים לא הייתה מסגרת נוקשה שלתוכה נדחסה עיירה; היא דומה יותר לרשת, המושלכת על האתר ומסתגלת לניואנסים שלה", כתב רנדולף.^[14]

מרבית הבאסטידים נבנו במחוזות לוט וגארון, דורדון, גרס וגארון עילית בצרפת, בזכות הגובה והאיכות של הקרקע. חלקם נבנו בעמדות הגנה חשובות. הידועה ביותר כיום היא, כנראה, אנדורה לה ולה, אך המאוכלסת ביותר היא וילנב-סור-לו (Villeneuve-sur-Lot), שפירושה "העיר החדשה על נהר לוט".

מראי מקום

Randolph, Adrian, "The Bastides of southwest France" The Art Bulletin 77.2 (June 1995), pp. 290–307.

לקריאה נוספת

Bentley, James (1994). Fort Towns of France: The Bastides of the Dordogne and Aquitaine. Tauris Parke. ISBN 1-85043-608-8.
Beresford, Maurice. (1967) New Towns of the Middle Ages. Town Plantation in England, Wales and Gascony. London.
Boerefijn, Wim (2010) The foundation, planning and building of new towns in the 13th and 14th centuries in Europe. An architectural-historical research into urban form and its creation. PhD. thesis Universiteit van Amsterdam. Esp. chapter 2. ISBN 978-90-9025157-8 ([1]).
Lauret, Alain, Raymond Malebranche & Gilles Séraphin (1988) Bastides, villes nouvelles du moyen-age. Toulouse.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא באסטיד בוויקישיתוף

באסטיד, באתר ויקיטקסט

באסטיד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

History of the Bastide Towns Archived 2011-07-16 at the Wayback Machine
Bastides - mediaeval planned towns Where, when and why they were built.
Musée des bastides, in Monflanquin, France (בצרפתית)
Site du Centre d'études des bastides (בצרפתית)
What is a bastide? - Short history in English centered around Cordes sur Ciel. Archived 2012-07-17 at the Wayback Machine
About the bastides, John Reps Bastides Collection, Cornell University Library

הערות שוליים

^ Bastide emphasises the "built" nature of the enterprise; in spite of the fortified connotations of Bastille, most of the present town walls were not built initially, though their strategic location was a consideration from the start, in part through contractual promises of future military support from the new occupants. See Adrian Randolph, "The Bastides of southwest France" The Art Bulletin 77.2 (June 1995, pp. 290-307) pp 291 note 11 and 303.
^ M.R.G. Conzen, 'The use of town plans in the study of urban history' in H.J. Dyos, The Study of Urban History, London, 1968, 126–27
^ A.E.J. Morris, History of urban form: before the industrial revolutions 3rd ed., London, 1994, 119–32
^ There is little consensus on whether Montauban should be counted as a bastide (Randolph 1995:291 note 11).
^ ¹ ² Bastide in the French Wikipedia, retrieved March 8, 2007.
^ Randolph 1995:290f.
^ Randolph 1995:303f.
^ Randolph 1995:292.
^ Historians have classified other planned new towns of Languedoc-Roussillon, built on a circular plan, as circulades.
^ Randolph 1995:297
^ C. Goudineau, P.A. Février and M. Fixot, "Le réseau urbain," in Georges Duby, ed. Histoire de la France urbaine Paris 1980, pp 71-137.
^ Randolph 1995:291.
^ K. Pawloski, "Villes et villages circulaire du Languedoc" Annales du Midi 9 (1987) pp 407-28.
^ Randolph 1995:301.

[1] Bastide emphasises the "built" nature of the enterprise; in spite of the fortified connotations of Bastille, most of the present town walls were not built initially, though their strategic location was a consideration from the start, in part through contractual promises of future military support from the new occupants. See Adrian Randolph, "The Bastides of southwest France" The Art Bulletin 77.2 (June 1995, pp. 290-307) pp 291 note 11 and 303.

[2] M.R.G. Conzen, 'The use of town plans in the study of urban history' in H.J. Dyos, The Study of Urban History, London, 1968, 126–27

[3] A.E.J. Morris, History of urban form: before the industrial revolutions 3rd ed., London, 1994, 119–32

[4] There is little consensus on whether Montauban should be counted as a bastide (Randolph 1995:291 note 11).

[FW-5] ¹ ² Bastide in the French Wikipedia, retrieved March 8, 2007.

[6] Randolph 1995:290f.

[7] Randolph 1995:303f.

[8] Randolph 1995:292.

[9] Historians have classified other planned new towns of Languedoc-Roussillon, built on a circular plan, as circulades.

[10] Randolph 1995:297

[11] C. Goudineau, P.A. Février and M. Fixot, "Le réseau urbain," in Georges Duby, ed. Histoire de la France urbaine Paris 1980, pp 71-137.

[12] Randolph 1995:291.

[13] K. Pawloski, "Villes et villages circulaire du Languedoc" Annales du Midi 9 (1987) pp 407-28.

[14] Randolph 1995:301.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]