בולטון אנד ואט
 | |
| פסל של בולטון, ואט ומרדוך בבירמינגהם | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | שותפות כללית |
| מייסדים | מתיו בולטון, ג'יימס ואט, ויליאם מרדוך |
| תקופת הפעילות | 1775–1895 (כ־120 שנה) |
| מיקום המטה | בירמינגהם, אנגליה |
| ענפי תעשייה | הנדסת מכונות |
| מוצרים עיקריים | מנועי קיטור |
  | |
בּוּלטוֹן אֶנד וָאט (באנגלית: Boulton & Watt) הייתה חברת הנדסה בריטית שנוסדה ב-1775 במערב המידלנדס, באזור בירמינגהם, ועסקה בתכנון ובייצור מנועי קיטור נייחים (אנ') וימיים. החברה הוקמה כשותפות בין התעשיין, מהנדס המכונות והממציא האנגלי מתיו בולטון (אנ') ומהנדס המכונות והממציא הסקוטי ג'יימס ואט. לימים הצטרף כשותף גם מהנדס המכונות והממציא ויליאם מֶרְדוֹךְ. החברה מילאה תפקיד חשוב במהפכה התעשייתית, ובשיאה הייתה אחת מיצרניות מנועי הקיטור הגדולות ביותר במאה ה-19.
השותפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השותפות הוקמה ב-1775 כדי לבנות ולשווק את מנוע הקיטור שפיתח ואט ועליו רשם פטנט.[1] המנוע של ואט היה יעיל פי כמה ממנוע הקיטור של ניוקומן שקדם לו, ותצרוכת הפחם שלו נמוכה במידה משמעותית. בית החרושת של החברה, Soho Manufactory (אנ'), שכן בגבולה הדרומי של הנדסוורת' (אנ') ליד Soho House (אנ') ביתו של בולטון וכיום מוזיאון המנציח את חייו ופועלו. עם זאת, רוב החלקים של המנועים יוצרו על ידי אחרים; הצילינדרים, לדוגמה, יוצרו על ידי התעשיין ג'ון וילקינסון (אנ').
ב-1795 החלו בולטון וואט לייצר מנועי קיטור בבית היציקה Soho Foundry (אנ') שבבעלותם, שנמצא בסמת'וויק, ליד בירמינגהם. ב-1800 עברה השותפות עברה לבניהם של השניים. ויליאם מרדוך הצטרף כשותף לחברה ב-1810, והמשיך בשותפות עד פרישתו, עשרים שנה לאחר מכן, בגיל 76. החברה התקיימה למעלה מ-120 שנה, אומנם ב-1849 בשם אחר – James Watt & Co., והיא המשיכה לייצר מנועי קיטור עד 1895, אז נמכרה לחברת W & T Avery Ltd. (אנ').
שארלוט מתיוז (אנ') הייתה בעלת הבנק שלהם בלונדון מ-1792, אחרי מות בעלה באותה שנה. אישה המנהלת בנק היה דבר בלתי רגיל באותה תקופה. היא רכשה את אמונם של בולטון וואט, נפשה עם משפחת בולטון, והעניקה הלוואות בסכומים גדולים ביותר למימון פעולותיהם. עם מותה ב-1802, בגיל 43, עבר ניהול הבנק לידי משפחות בולטון וואט.[2]
בבית החרושת עבדו והתחנכו מהנדסי מכונות צעירים שהתפרסמו לימים בזכות עצמם. עם אלה נמנים ג'יימס לואו (James Law), פיטר יוּאֶרט (אנ'), ויליאם בראנטון (אנ'), אייזק פֶּרִינס (אנ'), ויליאם מֶרדוֹךְ וג'ון סאות'רן (אנ').[3]
הארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
החברה השאירה ארכיב עצום המתעד את פעילותה, שנמסר לעיר בירמינגהם ב-1911 והוא שמור בספריית בירמינגהם. ארכיון נוסף של מסמכים ושרטוטים טכניים נתרם לאוסף בולטון אנד ואט ב-2015.
מנועי בולטון אנד ואט פעילים שהשתמרו לימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנוע סמת'ניק (אנ') מ-1779 – במוזיאון המדע בבירמינגהם (אנ').
- מנוע ויטברד (אנ'), יוצר ב-1785 – ב-Powerhouse Museum (אנ') בסידני, אוסטרליה.
- המנוע בתחנת השאיבה קרופטון (אנ') מ-1812.
- המנוע מ-1820 בתחנת השאיבה קיוּ בְּרידג', כיום London Museum of Water & Steam (אנ').
- שני מנועים מ-1884 בתחנת השאיבה פייפלוויק (אנ').
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hills, Richard L. (2002). James Watt: His Time in Scotland (1736-1774). Landmark Publishing.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Non-Rotative Beam Engine, Chapter 3: The Boulton and Watt Engine. Archived 17 August 2019 at the Wayback Machine.
- Archives of Soho. Archived 31 October 2011 at the Wayback Machine at Birmingham Central Library.
- Cornwall Record Office: Boulton & Watt letters.Archived at the Wayback Machine .
- Boullton and Watt Engine in: London Museum of Water & Steam.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Roll, Erich (1930). An Early Experiment in Industrial Organisation: being a History of the Firm of Boulton & Watt, 1775-1805. Longmans, Green and Co. p. 320.
- ^ " Matthews [née Marlar], Charlotte" in: Matthew, H. C. G.; Harrison, B., eds. (23 September 2004), The Oxford Dictionary of National Biography. Oxford: Oxford University Press.
- ^ Buchanan, R. A. (1978). "Steam and the engineering community in the eighteenth century". Transactions of the Newcomen Society. 50: 198.
