בוריס שיינדלין
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| לידה |
1896 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 1963 (בגיל 67 בערך) סנקט פטרבורג, ברה"מ |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הקיסרית של סנקט פטרבורג |
| מוסדות |
הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת סנקט פטרבורג |
  | |
בוריס שיינדלין (ברוסית: Борис Владимирович Шейндлин ; (13 במרץ 1896, סנקט פטרבורג - 13 בפברואר 1963,לנינגרד) היה משפטן סוביטי ממוצא יהודי. אחיו אלכסנדר שיינדלין, פרופסור לפיזיקה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוריס שיינדלין נולד בשנת 1896 בסנקט פטרבורג למשפחה יהודית. אביו היה מהנדס בניין. בהמשך המשפחה עברה לסמרה.
בשנת 1923 שיינדלין סיים לימודי משפטים באוניברסיטת לנינגרד. בשנת 1924 שיינדלין התקבל לשורות המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בהמשך כל חייו הוא היה פעיל במוסדות המפלגה.
בשנת 1934 הוא סיים עבודת תואר שלישי במכון לפרופסורים אדומים.
בשנת 1935 שיינדלין עבר לטשקנט (אז באוזבקיסטן הסובייטית) ומונה למנהל מכון לחקר משפטים. תוך זמן קצר הוא מונה לתפקיד פרקליט הרפובליקה. בתפקיד זה הוא היה חבר "טרויקה של נ.ק.ו.ד" בתקופת הטיהורים הגדולים[1] וחתם על החלטת הוצאה להורג של נאשמים רבים שבהמשך שמם טוהר מכל אשמה.
בשנת 1939 שיינדלין עבר לעבודה במטה הפרקליטות של ברית המועצות במוסקבה.
לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה הוא צורף לצוות פרקליטים של הצבא האדום והיה סגן פרקליט החזית.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 שיינלדין היה מלמד במכון הפוליטכני של לנינגרד ואחר כך באוניברסיטה לנינגרד. באוניברסיטה הוא מונה לראש קתדרה של תאוריה והיסטוריה של המשפטים ופרופסור.
שיינלדין כתב מספר ספרים בתחום תאוריה של תורת המשפטים הסובייטית.