בז ציידים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןבז ציידים
Saker Falcon RWD3.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: בזאים
משפחה: בזיים
סוג: בז
מין: בז ציידים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Falco cherrug
גריי, 1834
תחום תפוצה
Falco cherrug distr.png

צהוב - אזורי קינון,
כחול - אזורי חריפה,
ירוק - מצוי כל השנה.

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בַּז צַיָּדִים (שם מדעי: Falco cherrug) הוא עוף דורס מהסוג בז, שבמשפחת הבזיים. תפוצתו ממזרח אירופה ועד לסין כאשר הוא חורף במרכז אפריקה, בעיקר באתיופיה. בארצות ערב בז זה משמש לבזיירות ומכאן שמו העברי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז ציידים הוא בז גדול עם מוטת כנפיים גדולה ביחס לגודלו. אורכו 45–57 סנטימטרים, ואורך מוטת כנפיו היא 97–126 סנטימטרים. משקלם של הזכרים הבוגרים מגיע ל-730–990 גרם ומשקלם של הנקבות 970–1300 גרם. גבו חום וראשו בהיר, עם פס עין כהה ופס שפם דק וארוך. בטנו וחזהו בהירים, עם נקודות כהות.[2]

בדומה לבזים אחרים, לבז הציידים יש מקור מעוקל וחד המשמש בעיקר לתפיסת טרף. הם משתמשים במקור החזק והחד שלהם כדי לנתק את עמוד החוליה של הטרף.[3]

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז הציידים שוכנים באזורים חצי-מדבריים וביערות ממזרח אירופה עד מרכז אסיה. ובחורף הם נודדים עד לאזורים הצפוניים של דרום אסיה וחלקים של אפריקה. (בשנת 1997 נצפו בזים גם באזור גרמניה).

הבזים תופסים קנים על עצים, כ-15 עד 20 מטר מעל האדמה, באזורי פארק ויערות פתוחים. איש מעולם לא צפה בבז ציידים שהקים קן לעצמו, בדרך כלל הם תופסים קינים נטושים של מינים אחרים, ולעיתים אף מגרשים את בעלי הקן בכח. באזורים הררים יותר הבזים משתמשים בקנים בקצות הצוקים, כ-8 עד 50 מטר מעל לקרקע.

רבייה וצאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת למשוך נקבות, בזי הציידים הזכרים עוסקים בתצוגות אוויריות מרהיבות. במפגשים קרובים יותר עם בן זוג או בן / בת זוג פוטנציאליים, הבזים משתחווים זה לזה, ואינטראקציות רבות משלבות אלמנט כלשהו של קידה. גברים לעיתים קרובות מאכילים את בני זוגם במהלך תקופת הקינון. כאשר הוא מחזר אחר בת זוג פוטנציאלית, הזכר יטוס מסביב עם טרף משתלשל מטפריו, או שהוא יביא את הטרף לנקבה בניסיון להוכיח שהוא צייד טוב.

הבזים הם בדרך כלל מתחילים להתרבות בגיל 2 או 3. יכולות להיות בכל תטולה 2-6 ביצים, אך בממוצע ישנם 4 ביצים לתטולה. לאחר הטלת הביצית השלישית מתחילה הדגירה המלאה ונמשכת בדרך כלל כ 32–36 יום.

הצעירים בוקעים בעיניים עצומות, אך הם נפקחות לאחר מספר ימים. הבזים הצעירים מתחילים לעוף בגיל 45 עד 50 יום, אך הם נשארים בשטח הקינון, תלויים בהוריהם למזון, עוד 30 עד 45 יום, ולעיתים יותר זמן. אם הם נתקלים במקור מזון מקומי גדול, חברי התטולה עשויים להישאר יחד זמן מה.

תוחלת חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזים המשמשים לציד עדיין סובלים מאותם גורמים לתמותה כמו אלה שחיים בטבע, כולל מספר מחלות חיידקיות וויראליות, טפילים ופציעות שנגרמו כתוצאה מפגיעה או מאבק עם טרף.

אף על פי שרוב הבזים החיים בטבע צפויים לחיות בין 5 ל 7 שנים, ידוע כי ישנם מעטים מהציפורים הללו שהגיעו גם לגיל 10 שנים. בזים החיים בשבי נוטים לחיות זמן רב יותר מאשר עמיתיהם הפראיים. בשבי צפויים הבזים לחיות בין 15 ל -20 שנה.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונת הרבייה, מזונם מבוסס בעיקר על מכרסמים שוכני קרקע. בזמנים אחרים, מזונם כולל גם עופות שוכני קרקע כגון שליו, קטיים, פסיונים, ועופות אוויריים נוספים כמו ברווזים, אנפות ואפילו דורסים אחרים (כגון ינשופים, בזים אחרים וזרונים).[3][4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בז ציידים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בז ציידים באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ בז ציידים, אתר הצפרות הישראלי
  3. ^ 3.0 3.1 Saker falcon, animal diversity web (באנגלית)
  4. ^ סוונסון, ל. גרנט, פ. מולארני, ק. צטרסטרום, ד., המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, מפה והקיבוץ המאוחד, 2003