בית הכנסת בפלובדיב

בית הכנסת הספרדי "ציון" - "קהל חדש"
בית כנסת בפלובדיב (2010)
בית כנסת בפלובדיב (2010)
מידע כללי
סוג בית כנסת
כתובת שדרות הצאר קאלויאן 9
מיקום פלובדיב
מדינה בולגריה
זרם ספרדים
רב בית הכנסת חיים עזרא ארויא, שמואל בנימין בכר[1]
נוסח תפילה נוסח הספרדים
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה 18861892 (כ־6 שנים)
תאריך פתיחה רשמי 1887 עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות עות'מאנית
קואורדינטות 42°9′2″N 24°44′27″E / 42.15056°N 24.74083°E / 42.15056; 24.74083
www.plovdivsynagogue.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פנים בית הכנסת בפלובדיב כפי שצולם ב-2010
הרב שמואל בנימין בכר מברך את דוד בן-גוריון בעת ביקורו בבית הכנסת ציון (דצמבר 1944)

בית הכנסת הספרדי ציון - קהל חדשלאדינו: Kal Nuevo/Muevo) הוא בית הכנסת היחיד הפועל בעיר פלובדיב בבולגריה ואחד מהשניים הפעילים בכל בולגריה.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – יהדות פלובדיב

יהודים התגוררו בפלובדיב מהמאה ה-2 ועד לשלהי המאה ה-6 וחזרו להתגורר בעיר מראשית המאה ה-13. לאחר תום מלחמת העצמאות של בולגריה הפכה פלובדיב לבירת המחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית, ולעיר הגיעו כ-400 פליטים יהודים שנמלטו ממקומות אחרים מחמת הקרבות. בעיר התקיימה קהילה ספרדית גדולה וקהילה אשכנזית קטנה. ב-1892 מנתה הקהילה 2,696 נפשות. רובם התרכזו בשכונה היהודית שנקראה "אורטה מיזאר".[3]

בראשית המאה ה-20 פעלו בפלובדיב 6 בתי כנסת.

  • בית הכנסת הספרדי "ישורון" שכונה "קהל גדול" (לאדינו: Kal Grande). המבנה נהרס בשנות ה-60 של המאה ה-20 ובמקום נבנו בתי מגורים.
  • בית הכנסת הספרדי "ציון" "קהל חדש" (לאדינו: Kal Nuevo/Muevo). בבנייתו הוחל בשלהי 1886 והיא הושלמה ב-1892. בית הכנסת הפך למרכז הפעילות הקהילתית ונערכו בו כנסים ועצרות. בנרטיב ההיסטורי של יהודי פלובדיב, זכור ביקורו של דוד בן-גוריון בעיר בדצמבר 1944. בן-גוריון התארח בבית הכנסת ציון ונאם בפני בני הקהילה. המקום היה צר מלהכיל את כולם ואלפים נותרו מחוץ למבנה כאשר הם צובאים על הפתחים, חלונות בית הכנסת, החצר והרחובות הסמוכים.[4]
  • בית הכנסת "המדרש" אשר כונה "שבת אחים".
  • בית הכנסת של יוצאי קרלובו - איל קאל דה לוס קרלוברים (לאדינו: Kal Di Los Karlovarim), בבית כנסת זה התפללו בני קהילת קרלובו שנמלטו לפלובדיב מחמת המלחמה העות'מאנית רוסית (1878-1877).
  • בית הכנסת שבתוך "בית המדרש התאולוגי היהודי".
  • לצידו של בית הכנסת של יוצאי קרלובו, שכן בית כנסת קטן נוסף שכונה "קאל די לוס מפטירים" - קהל מפטירים.

בתקופה העות'מאנית ובשנים הראשונות שלאחר עצמאות בולגריה נהוג היה גם לקיים תפילות בביתן של משפחות נוטאבלים מקרב הקהילה אשר בביתן היה ארון קודש. מהן ניתן למנות את המשפחות: אסא, רומנו ומיטרני.[2]

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת ציון הוקם על חורבות בית כנסת שהיה קיים מראשית המאה ה-18. הוא נבנה בסגנון אדריכלי עות'מאני. במרכזו 4 עמודי תמך דמויי שיש התומכים בתקרה המעוטרת באופן דמוי כיפה.[5] בסוף המאה ה-20 שוקם מבנה בית הכנסת והוא נותר היחיד הפעיל בעיר. בית כנסת ציון ובית הכנסת בסופיה הם היחידים הפעילים בכל בולגריה.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת בפלובדיב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד פיפאנו, שלשלת רבני בולגריא מיום בואם מספרד ועד היום, דפוס המשפט א.אסא, סופיה, 1925.
  2. ^ 1 2 שלמה שאלתיאל, שני דגלים לציונות, תכלת וגם אדום, הוצאת "מערכת", קיבוץ דליה, 2015, ISBN 9789655181395, עמודים 44-43.
  3. ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העות'מאנים (1878-1898), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 136-63.
  4. ^ טוביה פרילינג (עורך), דוד בן-גוריון, ביקורים בגיא ההריגה, זיכרונות מן העיזבון, מאי 1945 – פברואר 1946, 2014, ההוצאה לאור של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, כרך א', עמוד 79.
  5. ^ Elko Z. Hazan,‏ Synagogues in Bulgaria, באתר "כולנו בולגרים".
  6. ^ .Dimana Trankova, Anthony Georgieff, A Guide to Jewish Bulgaria, Vagabond Media Ltd, 2011, ISBN 9549230635, page 124