בית קנווד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית קנווד
Kenwood House
Kenwood House.jpg
מידע על המבנה
סוג בית מגורים שהוסב למוזיאון עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת המפסטד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר קמדן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
אדריכל רוברט אדם עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות ג'ורג'יאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 51°34′17″N 0°10′03″W / 51.5713°N 0.167606°W / 51.5713; -0.167606
האתר הרשמי
(למפת לונדון רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית קנוודאנגלית: Kenwood House, הידוע גם בשם Iveagh Bequest) הוא בניין מפואר בהמפסטד, לונדון, על הגבול הצפוני של פארק - המפסטד הית׳. הבניין נבנה במקור במאה ה-17 ושימש למגורים של משפחת האצולה מנספילד במאה ה-18 וה-19. חלק מהאחוזה נרכש על ידי משפחת גינס בתחילת המאה ה-20, וכל שאר הרכוש והמקרקעין היו בבעלות ציבורית של מועצה לונדון, ונפתחו לקהל מסוף שנות העשרים. המקום נשאר אטרקציה תיירותית פופולרי. יופיו של המקום, משך לשם יוצרים בין השאר שימש מספר פעמים כאתר צילומים לסרטים כמו ״נוטינג היל״.

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לבית קנווד ושני האגפים, מראה כללי מרחבת החנייה.

הבניין המקורי היה אמור להיבנות על ידי ה״מדפיס של המלך״, ג'ון ביל בשנת 1616.[1][2] המקום נרכש על ידי ה״סוקר הכללי״ ויליאם ברידג' בשנת 1694, שהרס את הבניין המקורי ובנה אותו מחדש - מבנה הלבנים המקורי נשאר תחת חזית שנוספה במאה ה-18. התוספות נבנו בסביבות שנת 1700. וילאם ברידג׳ מכר את הבניין ב-1704, והוא עבר מספר בעלויות עד 1754, כאשר נרכש על ידי משפחת וילאם מוריי, שופט מכובד, שקיבל תואר אצולה במחצית השנייה של המאה ה-18, ונקרא - הרוזן מנספילד Earl of Mansfield.

משפחת מנספילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1764, וילאם מוריי מינה את רוברט אדם להיות אחראי על שיפוץ הבניין, ונתן לו חופש מוחלט לעצב את כרצונו. רוברט אדם הגיע ממשפחת ארכיטקטים ידועה, למד באיטליה והתמחה בסגנון הניאוקלסי - כיוון שניכר בעבודתו בקנווד. אדם הוסיף את הספרייה (אחד החדרים עם עצוב הפנים היפים ביותר) כדי לאחסן את אוסף הספרים הנרחב של לורד מנספילד. הוא גם תיכנן את הכניסה היוונית בחזית הבניין. בשנת 1780 הפך הבית למקום מגורי קבע.[3]

בית קנווד, מבט כללי ממזרח מהגנים הרחבים בהם נערכו קונצרטים בחודשי הקיץ במהלך 50 שנים.

לאחר מותו של הרוזן בשנת 1793, הבעלות עברה לאחיינו דוד מוריי, הרוזן השני של מנספילד. הוא הזמין הרחבת הנכס, בתחילה על ידי רוברט נסמית, ולאחר מכן על ידי ג'ורג' סונדרס. סונדרס הוסיף שני אגפים בצד הצפוני, ואת המשרדים ומבני המטבח ומבשלת הבירה (עכשיו המסעדה) לצידי הבניין. בשלב הזה נוספה מחלבה על מנת לספק מוצרי חלב וגבינה לבית קנווד​.[4]

הדרך הראשית מהמפסטד להייגייט נסללה צפונה בין 1793 ל-1796 ולא עברה ליד הבניין.

הרוזן השני נפטר בשנת 1796, והבעלות עברה לבנו, דוד ויליאם מוריי, הרוזן השלישי של מנספילד. ויליאם אטקינסון ביצע כמה שינויים ברכוש בין 1803 ו-1839. הנכס נשאר חלק מהרכוש של משפחת מנספלד לאורך כל המאה. בשנת 1910, לאחר שנתיים של משא ומתן, השכיר הרוזן השישי של מנספילד את הבית לדוכס הגולה מיכאל מיכאילוביץ מרוסיה ואשתו הרוזנת סופי ממרנברגן.[5]

היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהשטח נרכש על ידי ״מועצת השימור של קנווד״ בשנת 1922, לאחר שהיו איומים כי הנכס ימכר לחברת בנייה. המקום הפך להיות בבעלות של ​​מועצת המחוז של לונדון בשנת 1924 ונפתח לציבור בשנה לאחר מכן, על ידי המלך ג'ורג' ה-5. חלק מהרכוש נקנה בשנת 1925 על ידי אדוארד גינס (Lord Ivengh) בעל ״מבשלות בירה גינס״. הוא היה האיש העשיר ביותר באירלנד באותם ימים, ופילנתרופ גדול. הוא תרם כסף רב לארגוני צדקה בתחומי השיכון, וכן למחקר רפואי. גינס היה אספן אומנות חשוב, וקנווד נראתה כמקום מתאים לאוסף הגדול שלו. הוא קנה את הבית ואת שאר השטח ממשפחת מנספילד, אלה שלא היו רכוש ציבורי. כשנפטר אדוארד גינס הוא השאיר את הבניין והאדמות לציבור בשנת 1927; הבניין נפתח בשנה שלאחר מכן. הרהיטים כבר נמכרו עד אבל כמה מהם נקנו בחזרה. הציורים הם מאוסף לורד איווגה.[6]

מראה פנים של אחד החדרים המפוארים בקנווד.

בית קנווד היה סגור מתחילת מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה, הבניין היה בבעלות מועצת לונדון, והוא נפתח מחדש בשנת 1950. התוספות למבנה שנבנו בסוף המאה ה-18 על ידי סונדרס שוחזרו ב 59–1955. הבעלות הועברה למועצת לונדון רבתי (GLC) בשנת 1965; בעקבות פירוק מועצת לונדון רבתי בשנת 1986, האחוזה הועבר לאחריות גוף השימור הגדול בבריטניה - ״אינגליש הריטג׳״ English Heritage.

הבניין היה סגור לשיפוץ גדול משנת 2012 ועד סוף 2013, בחלקו במימון קרן לוטו. השיפוץ כלל תיקון גג צפחה של וסטמורלנד, הצגה מחדש של ציורי אדוארד גינס באגף הדרומי, ועיצובו מחדש של המבנה קרוב יותר למקורי של רוברט אדם.[7]

בשנת 2017, 143,490 אנשים ביקרו בבית קנווד.[8]

חפצי אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של ״דמות כורעת״, הנרי מור, בגני בית קנווד, 1951

רוב העבודות נרכשו על ידי אדוארד גינס בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19, והן בעיקר דיוקנאות, נופים ועבודות של ציירים הולנדיים ופלמיים מהמאה ה-17 ואמנים בריטים כגון: רמברנדט, יאן ורמיר, פרנץ הל, גיינסברו, ואן דייק, טרנר ואחרים. ציורים נוספים לא היו חלק מעיזבונו אלא נוספו לאוסף אחרי מותו.[9]

במקום יש גם אוסף של אבזמי נעליים, תכשיטים מיניאטורות דיוקן.

בגנים היפים הסובבים את הבניין ישנם פסלים של ברברה הפוורת', הנרי מור, יוג'ין דודינה.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית קנווד היו נהוגים להשמיע קונצרטים של מוזיקה קלאסית אבל בשנים האחרונות נערכו בעיקר קונצרטים של פופ. הקונצרטים התקיימו על יד האגם בערבי שבת בכל קיץ מ-1951 עד 2006. קונצרטים אלה משכו אלפי אנשים לפיקניק והנאה מהמוזיקה, הנוף היפה והמרשים. הקונצרטים לוו במופעי זיקוקים מרהיבים. בחודש פברואר 2007, ״אינגליש הריטג׳״ שמנהלת את המקום, החליטה להפסיק את הקונצרטים בשל ההגבלות שהוטלו עליהם, בעקבות מחאות של תושבים מקומיים. ב־2008, הוכרז כי הקונצרטים יחזרו למקום חדש על אדמת המרעה בתוך אחוזת קנווד, עם מספר קונצרטים מוגבל לשמונה לכל עונה.[10]

פורטרט של רמברט, צוייר על ידו 1665, מאוסף בית קנווד

האחוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שתי דרכים המובילות לבית האחוזה מהמפסטד ליין לכל אחד מהם יש שער בנוי מלבנים ומגדר. השער הצפוני הוא הכניסה הראשית אל המבנה, תוכנן על ידי רוברט אדם והוא עם אכסדרה מרכזית. החזית הדרומית נבניתה כגוש אחד, ששוחזר לעיצובו המקורי ב-1975. ממזרח לבית נמצא אגף השירות, שנבנה מבניין לבנים.

הנוף מסביב למבנים מעוצב עם גנים וכרי דשא גדולים וכנראה תוכנן במקור על ידי האמפרי רפטון. העיצוב הפתוח של כרי דשא נבחר כהנגדה לעצי היער שמסביב, והחורש הענק של המפסטד הית׳ מדרום.

האחוזה מסווגת כבעלת דרגה II * ברשימת הפארקים היסטוריים וגנים. שליש האחוזה הוא אתר של עניין מדעי מיוחד, במיוחד היער העתיק. שם שוכנות ציפורים רבות וחרקים נדירים.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית קנווד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Weinreb, Ben; Hibbert, Christopher; Keay, John; Keay, Julia (2008). The London Encyclopaedia (3rd ed.). Pan Macmillan.pp 455
  2. ^ FK staff (9 April 2014). "History of Kenwood House and the Friends of Kenwood".
  3. ^ Historic England. "Details from listed building database (1379242)". National Heritage List for England. Retrieved 28 December 2016.
  4. ^ "More than £40,000 needed to restore 18th century Kenwood Dairy". Ham&High. 8 October 2012.
  5. ^ Bryant, Julius (1990). The Iveagh Bequest: Kenwood. Oxford, UK: London Historic House Museums Trust
  6. ^ Weinreb, Ben; Hibbert, Christopher; Keay, John; Keay, Julia (2008). The London Encyclopaedia (3rd ed.). Pan Macmillan
  7. ^ "History of Kenwood". English Heritage. Retrieved 26 February 2014
  8. ^ "ALVA – Association of Leading Visitor Attractions". www.alva.org.uk. Retrieved 14 May 2018.
  9. ^ "Masterpieces from London's Kenwood House tours the US, brings works by Rembrandt, Gainsborough". The Washington Post. Associated Press. 1 June 2012.
  10. ^ "IMG and English Heritage announce stunning line up for Kenwood House Picnic Concerts". Retrieved 29 April 2008.
  11. ^ Historic England, "Kenwood (1000142)", National Heritage List for England, retrieved 7 June 2017