בלוק 24

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בלוק 24 היה בית בושת במחנה הריכוז אושוויץ I, ששימש לתגמול אסירים מועדפים.

בלוק 24

ב"בלוק 24" נאנסו נשים במהלך היום על ידי אסירים מועדפים. על פי מרבית העדויות, בשל חוקי הגזע שימשו במקום אסירות לא-יהודיות. המקום פעל בשנים 19431945 והוקם ביוזמת היינריך הימלר[1][2], שחשב שתגמול האסירים יביא להעלאת פריון העבודה במחנה וימנע הומוסקסואליות.

בספרו "בית הבובות", מתאר יחיאל די-נור (ק. צטניק) את סיפורה של אחות הגיבור, שאולצה לספק שירותי מין לחיילי הצבא הנאצי. על פי הספר, הנשים היו חייבות להעמיד פני נהנות - אחרת הן היו צפויות לעונש מוות[3].

הקמה ומטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו הראשונות של מחנה אושוויץ, שימש בלוק 24 שהיה סמוך לכניסה הראשית, כמשרד הראשי של המחנה[2]. נראה שהימלר, מפקד האס. אס, הוא שפיתח את הרעיון להקמת המוסד, כיוון שבמכתב שלו לקצין אס. אס מהיחידה הכלכלית, הוא הביע רצון לתגמל אסירים שהוא מרוצה מהם באמצעות שימוש בנשים[4]. במכתבו כתב הימלר:

"אני רואה כהכרחי לגמול בנדיבות לאסירים שמתאמצים-במיוחד על ידי נשים בבית בושת"

מכתב של היינריך הימלר שנשלח אל חטיבת הרווחה של ה-SS

קצין האס. אס העביר את הוראות המטה אל פקודיו וכך נפתח בית הבושת של אושוויץ.

לאסירים אשר הנאצים היו מרוצים מהם הוענקו תלושים בהם יכלו להשתמש כדי להיעזר בשירותי המקום. התלושים לא הוענקו לכל אסיר שעבד קשה, אלא רק לאסירים בעלי ערך מיוחד - למשל, כאלו שהנאצים יכלו להרוויח משיתוף פעולה עימם, כגון חברי מחתרת[2] ובשום פנים ואופן לא ניתנו לאסירים יהודים. לדברי האסיר ריצ'רד דקאו, אסירים שהיו במצב גופני ירוד לא קיבלו גם הם תלושים:

"אם רציתי אישור, הייתי צריך להסתדר עם איש ה-SS. הם נתנו אישורים רק לאסירים בריאים. הם לא היו נותנים אישורים לאסירים גמורים. האסירים המיוחדים, אלו שעבדו כטבחים או ספרים של אנשי ה-SS, הם קיבלו אישורים. אני קיבלתי שני אישורים."
"רציתי להתחבק איתה כמה שיכולתי, עברו שלוש שנים וחצי מאז שנאסרתי. שלוש שנים וחצי בלי אישה"

ריצ'רד דקאו, אסיר פולני ממכבי האש של אושוויץ

חיי האסירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה שהאסירות אשר עבודתן הייתה בבית הבושת חיו חיים טובים יחסית לחיי אסירים אחרים במחנה. הן קיבלו תזונה טובה יותר וגישה למוצרי מותרות[5][6].

כל כניסה להריון או חולי (למשל, מחלת מין) העמידה אותן בסכנה מיידית, כיוון שנשים אשר קרה להן אחד מהשניים לא נראו עוד[5].

"בית זונות ששימש בעיקר אסירים פוליטיים גרמנים ופולנים תמורת תשלום של מארק אחד – תור היה מסתדר ברחוב לפני בלוק 24 שם סידרו בקומה ראשונה עשרים חדרים למטרה זאת – כל בחורה קיבלה לקוחות חמש פעמים אחרי מִפקד הערב – כל סיבוב בן עשרים דקות"

DANEMAN FRANZ אסיר פוליטי לא יהודי שנמצא באושוויץ מראשית קיום המחנה

על פי חוקי הגזע הנאצים נאסרו מכל וכל יחסי מין בין "ארים" לבין יהודים. כך שאסירים יהודים מעולם לא קיבלו תלושים למקום. לכן הדעה הרווחת היא כי אסירות יהודיות לא נלקחו לבית הבושת[7]. אם כי קיימות גם עדויות על יחסים אסורים בין חיילי אס. אס. גרמנים ליהודים[8].

חלק מהאנשים, גם בישראל, סבורים כי הבלוק לא היה קיים כלל[9]. אחד הנימוקים לכך הוא שהנאצים שלחו זונות לעבודות כפייה או להוצאה להורג באושוויץ. לפי האידאולוגיה הנאצית זנות היא התנהגות אנטי סוציאלית וזונות תויגו במחנה במשולש שחור יחד עם מפגרים, אלכוהוליסטים, לסביות, פמיניסטיות, חסרי בית, צוענים וקבצנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Auschwitz:Inside the Nazi State, אתר Public Broadcasting Service‏ (PBS)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 מינהל האסירים באושוויץ, דנוטה צ'ך
  3. ^ ספר זה יצא לאור בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים, זכה להצלחה רבה ותורגם ליותר משלושים שפות
  4. ^ Corruption, אתר PBS
  5. ^ 5.0 5.1 Liz Marcs,‏ ‏..."When Living History Becomes "Just History, ה-5 במאי 2008
  6. ^ Block 24 at Auschwitz — the brothel, ‏ Scrapbookpages Blog‏, ה-13 בפברואר 2011
  7. ^ נעמה שיק, ד"ר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ויד ושם, אשר ביצעה מחקר על ניצול מיני של נשים במחנה אושוויץ-בירקנאו, ומצוטטת ברבות מהידיעות הישראליות בנושא, כגון: דליה קרפלאכן תמונות קשות, באתר הארץ, 4 ביולי 2007
  8. ^ מיכאל פאר, לפרום את מסך השתיקה
  9. ^ מירב קריסטל, פורנו במחנה הריכוז, ה-26 באוקטובר 2007