בנימין חמווי
 | |
| לידה |
1860 ה'תר"ך ירושלים |
|---|---|
| פטירה |
1925 (בגיל 65 בערך) ה'תרפ"ה |
| מקום קבורה | בית העלמין היהודי הישן בחיפה |
| מקום פעילות | ירושלים וחיפה, בלגרד בסרביה, לאריסה וקסטוריה ביוון |
| תקופת הפעילות |
?–1925  |
| תחומי עיסוק | רבנות ופעילות ציבורית |
| תפקידים נוספים | פקיד כוללות הספרדים בירושלים |
| חיבוריו | אמתחת בנימין |
| צאצאים |
משה חמווי |
  | |
הרב בנימין חמווי[1] (1860–1925) היה שד"ר ירושלמי, פקיד כוללות הספרדים, רב הערים לאריסה (יינישיר) וקסטוריה שביוון, רב העיר בלגרד שבסרביה, ובסוף ימיו איש ציבור בחיפה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים בשנת 1860 (ה'תר"ך) לרב משה חמווי, שהיה ממנהיגי העדה המערבית בעיר, בן למשפחה שמוצאה בחלב שבסוריה. בילדותו התחנך בתלמוד תורה ובישיבה בעיר, וידידיו מתקופה זו היו הרבנים חיים משה אלישר, דוד פאפו, יצחק אשכנזי, יעקב מאיר ואליהו משה פאניז'יל.
בשנת 1878 (ה'תרל"ח) יצא לשליחות כשד"ר מטעם כוללות הספרדים בירושלים לערי טורקיה. כשהגיע ללאריסה שביוון (שהייתה אז בשליטת טורקיה), נעתר לבקשת ראשי הקהילה היהודית לכהן כרב ומורה צדק למשך כשנתיים, ולאחר שסיים את כהונתו חזר לירושלים, שם שימש בסוף תקופת כהונת הראשון לציון הרב אברהם אשכנזי כפקיד כוללות הספרדים בירושלים.
בשנת 1883 (ה'תרמ"ג) יצא שוב לשליחות כשד"ר מטעם רבני ירושלים. כשהגיע לבלגרד שבסרביה ב-1884, נעתר לבקשת מנהיגי הקהילה היהודית לכהן אצלם כרב וכמורה הוראה. לאחר מספר חודשים עזב את תפקידו בשל סכסוך שאליו נקלע עם ראשי הקהילה. לאחר כשנתיים חזר לירושלים, ומשם עבר להתגורר בקסטוריה שביוון (שהייתה אז בשליטת טורקיה), שם נבחר לשמש כרב במשך כשלוש שנים.
בשנת 1889 (ה'תרמ"ט) חזר לירושלים, ובעקבות מחלת העצבים ממנה סבל, עבר להתגורר בחיפה בעצת רופאיו. בחיפה עסק לפרנסתו במכירת קרקעות שרכש, וכחלפן כספים כשותף עם יעקב טיאט.
בחיפה סייע רבות לרבני העיר, ונחשב ליד ימינם של הרב אברהם כלפון והרב מסעוד התשואל. בחודש פברואר 1914 נמנה עם מקבלי פניו של אדמונד רוטשילד בחיפה כנציג הקהילה היהודית בעיר.
על השפעתו הרבה בקרב הקהילה היהודית בחיפה, כתב משה דוד גאון: "בימיו לא העז איש מעדת היהודים בחיפה לחלל את השבת או לפרוץ פרצה כל שהיא במסגרת הדת והמוסר".
הלך לעולמו ב-25 בפברואר 1925 (כ"ח בשבט ה'תרפ"ה), ונקבר בבית העלמין היהודי הישן של חיפה.
נישא למרים מזל, בנו היה הרב משה חמווי, ובתו לאה נישאה לרב יעקב חי זריהן.
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמתחת בנימין - שו"ת על דרך הפשט בסדר א"ב, ירושלים ה'תרל"ז
- עין ימין - חיבור גדול על התורה, וביאור הכתובים על דרך הסוד
- בני בנימין - ספר כללים עד דרך הקבלה, בסדר א"ב
- לבנימין אמר - ביאור על אגדות התלמוד בדרך הסוד
כן חיבר קובץ שו"ת בענייני אישות, וחל' מחידושיו הודפסו בספר "ישא איש".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה דוד גאון, "בנימין ב"ר משה חמוי", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 258, באתר היברובוקס
- מצבתו באתר "עדה המצבה"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לעיתים "חמוי" או "חמאווי"