משה חמווי
לידה |
26 בינואר 1887 ה'תרמ"ז קסטוריה, יוון |
---|---|
פטירה |
ינואר 1974 (בגיל 86) ה'תשל"ד |
מקום קבורה | חיפה |
מדינה | ישראל |
תקופת הפעילות | ? – ינואר 1974 |
אב | בנימין חמווי |
הרב משה חמווי[1] (26 בינואר 1887, ראש חודש שבט ה'תרמ"ז – 24 בינואר 1974) היה שד"ר ואיש ציבור, חבר בית הדין הרבני בחיפה וחבר ועד העדה הספרדית, וממייסדי שכונת בת גלים בעיר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חמווי נולד בקסטוריה שביוון למרים מזל ולרב בנימין חמווי, בן למשפחה שמוצאה בחלב שבסוריה.
בגיל 22 הוסמך לרבנות בטבריה, שם שימש בין היתר כחבר ועד ההגירה, וועד הסיוע האמריקאי, ולפרנסתו עסק במסחר. לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים, נבחר לוועד העדה הספרדית החדש בחיפה, ולבית משפט השלום העברי בעיר, אליה עבר בתקופה זו.
בשנת 1910 (ה'תר"ע) יצא בשליחות כשד"ר מטעם כוללות הספרדים בירושלים לערי טורקיה. כשהגיע לרודוס שביוון, הוצעה לו משרת הרבנות המקומית, אך סירב בעצת אביו וחזר ארצה.
בשנת 1922 (ה'תרפ"ב) נמנה עם מייסדי שכונת בת גלים בחיפה, ושימש במשך שנים רבות כחבר וועד השכונה. בשנת 1923 (ה'תרפ"ג) סיים את בניית ביתו "בית חמאווי" - אחד מהמבנים הראשונים בשכונה, שכיום מיועד לשימור בשל מראהו.
בדצמבר 1940 (כסלו ה'תש"א) נבחר לחבר בוועד שוחרי "ישיבת היישוב החדש" של תנועת המזרחי בחיפה, ובאוגוסט 1944 (אב ה'תש"ד) נבחר מחדש כחבר בוועד העדה הספרדית בעיר.
בשנת 1945 (ה'תש"ה) יצא כשד"ר בשליחות מטעם ישיבות חברון והתלמוד תורה הספרדי בטבריה למרוקו ולאלג'יר.
בקום המדינה מונה לשמש כחבר בית הדין הרבני בחיפה[2] עד לשנת 1959 (ה'תשי"ט). בפעילותו הציבורית בעיר, שימש בין היתר כנשיא ויו"ר החברה קדישא, ובמשך תקופה כסגן הרב הראשי בעיר.
נקבר בחלקת הרבנים שבבית הקברות היהודי חוף הכרמל בחיפה.
התחתן עם רחל הכהן (בת רבי אברהם בכור הכהן) שהיא נינתו של הרב אליהו יעקב נסים, ונכדתה של רחל נסים (שהייתה אחותו של הרב שמואל נסים).
אחותו לאה נישאה לרב יעקב חי זריהן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה דוד גאון, "משה ב"ר בנימין חמוי", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 259, באתר היברובוקס
- הרב משה חמאווי למנוחות, עיתון דבר, 27 בינואר 1974, באתר עיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לעיתים "חמוי" או "חמאווי"
- ^ רבנות ראשית כרך א', באתר ארכיון המדינה, עמ' 53