בנימין מיד
 | |
| לידה |
19 בפברואר 1918 ורשה, ממלכת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוקטובר 2006 (בגיל 88) ניו יורק, ארצות הברית |
| בן או בת זוג |
ולאדקה מיד |
  | |
בנימין מיד היה מייסד ארגון ההתנגדות בגטו ורשה, היה חבר בוועדה המייעצת לנשיא ארצות הברית בתחום השואה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד נולד ב-1918 בוורשה בשם בנימין מידז'רסקי, למשפחה ממעמד הפועלים שקיימה אורח חיים דתי. בגיל 16 הצטרף ל"בונד" (האיגוד הכללי של הפועלים היהודים ברוסיה). לאחר הקמת גטו ורשה ב-1940, ברח עם הוריו בעזרת אישורים מזויפים. הוא הצטרף למחתרת (שליח של המחתרת בגטו ורשה) ופגש את אשתו לעתיד, פייגה פלטל, (שליחה של מחתרת גטו ורשה) אשר השתמשה בכינוי ולדקה.
בני הזוג התחתנו זמן קצר לאחר המלחמה, וב-1946 הם היגרו לארצות הברית ונולדו להם שני ילדים. מיד פתח עסק ליבוא וליצוא מוצלח.[1]
פעילות בולטת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד היה מנהיג תנועת הניצולים שלה הוא הקדיש את השליש האחרון לחייו. עם אשתו ולדקה וחבריו הוא ארגן את יום הכיפורים הגדול ביותר בארצות הברית ואף דאג שהניצולים לא ייוותרו לבד. בני הזוג התחתנו זמן קצר לאחר המלחמה, וב-1946 הם היגרו לארצות הברית ונולדו להם שני ילדים. הוא פתח עסק ליבוא וליצוא מוצלח. היה חבר במועצה המייעצת לנשיא ארצות הברית בתחום השואה. המועצה המליצה על הקמת מוזיאון השואה של ארצות הברית. הוא היה חבר גם בגוף המנהל של המוזיאון בשנים 1980–2004, שם כיהן בכמה ועדות מכריעות: ועדת ימי הזיכרון וועדת התוכן של המוזיאון, אשר פיקחה על יצירת התערוכה הקבועה של המוזיאון. הוא היה אחראי למיסוד הנצחת השואה בערים ברחבי ארצות הברית ובמתקנים צבאיים ברחבי העולם.
בנימין מיד גם יזם את רישום שמותיהם ותולדותיהם של קורבנות הנאצים והפיץ אלפי שאלונים בקרב משפחות ניצולי שואה. עלה בידו להשיג פרטים אישיים של 185 אלף קורבנות. לאחר הקמת מוזיאון השואה בוושינגטון, הועברו התיקים שאסף למוזיאון. אחד מידידיו אמר לאחר מותו: "בנימין מיד פעל כיד ושם של איש אחד".
מיד נפטר באוק' 2006, בניו יורק, ארצות הברית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שלמה שמיר, מת בנימין מיד, ראש ארגון ניצולי השואה בארה"ב, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2006