הבונד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרזת בחירות בונדיסטית, קייב, 1918.
בונדיסטים יהודים באודסה עם גופות חבריהם שנהרגו במהפכת 1905
אנדרטת הבונד בבית הקברות היהודי בוורשה

האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים ברוסיה, פולין וליטאיידיש: אַלגעמײנער ייִדישער אַרבעטער בונד אין רוסלאַנד, ליטע און פּוילן; בקיצור הבונד, "האיגוד") היה מפלגה יהודית סוציאליסטית ואוטונומיסטית שנוסדה באימפריה הרוסית ב-1897. האידאולוגיה שלה קראה לצדק ושוויון כלכליים וחברתיים ועמם זכויות פוליטיות ליהודים כפרטים וכמיעוט לאומי דובר-יידיש. סביב מלחמת העולם הראשונה התפצלה הסיעה על בסיס גיאוגרפי. המפלגה דוכאה בברית המועצות, אך גופים בונדיסטיים עצמאיים פעלו כל אחד במדינתו הוא במזרח אירופה. המרכזי שבהם היה בפולין העצמאית. מרבית חבריו נרצחו בשואה, והוא פורק ב-1949. מחוץ למזרח אירופה הוסיפו שלוחות שהלכו וקטנו להתקיים ברחבי העולם, תחת מסגרת "הוועדה המתאמת הבינלאומית של הבונד" שקמה בניו יורק ב-1947.

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבונד ראה בעצמו ארגון סוציאליסטי ולאומי, וראה את מאבקו כבעל שלוש חזיתות:

  • מעמדית - מאבק סוציאליסטי, כנגד הבורגנות, בעלי ההון והכוחות הריאקציוניים, הן בחברה הכללית והן בתוך החברה היהודית.
  • לאומית - את רעיון ה"אינטרנאציונל" פירש הבונד כאחווה בינלאומים, ולא כרעיון קוסמופוליטי המבטל את הזהויות הלאומיות. הבונד נאבק לקיום תנועת פועלים פדרטיבית, המורכבת מתנועות סוציאליסטיות לאומיות שונות המאוגדות יחדיו למאבק משותף. הבונד נאבק לא רק עבור שוויון זכויות אזרחיות ליהודים, אלא גם למען "זכויות לאומיות" כזכות ללימודים בשפת האם (יידיש) במימון המדינה. במאבקו זה היה שותף הבונד לתנועות סוציאליסטיות לאומיות של מיעוטים לאומיים נוספים.
  • תוך יהודית - הבונד נאבק בתופעת ההתבוללות מחד, והציונות מאידך. את הלאום ראה כעניין תרבותי ולא תלוי טריטוריה. הבונד נאבק לקיום תרבות יהודית-חילונית-עממית, דוברת יידיש, תוך יצירת מפעלי תרבות, מוסדות השכלה וכו'. הוא דגל ברעיון שעל היהודים להאיבק לשיפור מצבם במקומות בהם הם חיים - "כאניות" או ביידיש - "דויקיזם", וסביב רעיון זה נאבק בתנועה הציונית.

הקמת הבונד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבונד נוסד בוילנה באוקטובר 1897. מטרתו הייתה לאחד את כל הפועלים היהודים באימפריה הרוסית למפלגה סוציאליסטית יהודית אחת. האימפריה הרוסית באותה העת כללה את ליטא, בלארוס, אוקראינה ומרבית פולין, המדינות בהן התרכזה מרבית יהדות העולם באותה התקופה. הבונד ניסה לתמוך בתנועה רוסית מהפכנית רחבה, כדי להפוך את רוסיה למדינה סוציאליסטית ודמוקרטית, כי קיוו שבמסגרת מדינה כזו, יזכו היהודים להכרה ולמעמד חוקי של מיעוט. הבונד התנגד לתנועה הציונית שהחלה אף היא את דרכה באותה תקופה. אנשי הבונד דרשו שוויון זכויות מלא של היהודים במסגרת האימפריה הרוסית ואוטונומיה תרבותית לאומית של כל העמים המהווים את רוסיה כולל היהודים. הם התנגדו לפתרון טריטוריאלי-לאומי נוסח הציונות.

הבונד היה מיוזמי הקמת מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. מפלגה זו, כך האמין הבונד, צריכה להיות איגוד של ארגונים סוציאל-דמוקרטיים לאומיים, אשר לכל אחד מהם ניתנת אוטונומיה לפעולה תרבותית וארגונית משלו. בשנת 1903 נטש את המפלגה לאחר שזו, בהנהגת לנין, לא הכירה בבונד כנציג הבלעדי של הפועלים היהודים, ושללה את המבנה הפדרטיבי אותו הציע. הבונד נרדף קשות על ידי השלטונות. בזמן מהפכת 1905 הבונד קרא לתומכיו לאחוז בנשק וגם הקים קבוצות לוחמים - ארגון ההגנה העצמית היהודית. עם כישלון המהפכה חזר הבונד לפעולתו הקהילתית של דמוקרטיזציה בקרב הקהילות היהודיות וארגונם לקראת האוטונומיה התרבותית היהודית. לאחר הפירוד במפלגה הסוציאל-דמוקרטית בין הבולשביקים והמנשביקים, הצטרף הבונד לאחרונים. כאשר פרצה מלחמת העולם, התנגד הבונד, בהתחלה, למלחמה אך אחר כך גבר קולם של אלו שדרשו להלחם בגרמניה המיליטריסטית. חברי הבונד שהיו מחוץ לאזורים תחת הכיבוש הגרמני, הצטרפו למהפכני פברואר 1917, תמכו בממשלה הזמנית שקמה והשתתפו בסובייטים. לאחר מהפכת אוקטובר התפלג הבונד לתומכי המפלגה הקומוניסטית ולמתנגדיה. הפלג של תומכי המפלגה הקומוניסטית הצטרף אליה בשנת 1921 ונקראו "ההסתדרות האוטונומית של הפרולטריון היהודי". המיעוט, שלא הצטרף לקומוניסטים, הפך לארגון מחתרתי שנקרא "הבונד הסוציאלדמוקרטי" שהצטרף אחר כך למנשביקים ונעלם יחד עמם.

מפלגת הבונד הייתה מפלגה חילונית, והתנגדה למה שנראה לחבריה כאופי הראקציונרי של החיים היהודיים המסורתיים ברוסיה. המפלגה גם התנגדה לציונות, וטענה כי ההגירה לארץ ישראל היא סוג של אסקפיזם. כמו כן, קידמה המפלגה את השימוש ביידיש כשפה הלאומית של היהודים, והתנגדה לפרויקט הציוני להחייאת העברית. למרות כל זאת, בונדיסטים רבים עברו לציונות, והבונד סבל מאובדן קבוע של חברים פעילים גם עקב הגירה. בונדיסטים רבים נטלו חלק פעיל בהקמת מפלגות סוציאליסטיות בארץ ישראל, ומאוחר יותר במדינת ישראל.

מרבית תומכי הבונד היו פועלים ואוּמנים יהודיים, אך היו לו תומכים גם בקרב האינטליגנציה היהודית. הבונד פעל הן כמפלגה פוליטית (עד כמה שהתנאים הפוליטיים אפשרו זאת) והן כאיגוד מקצועי. הם חברו לפועלי ציון ולקבוצות אחרות כדי לארגן קבוצות להגנה עצמית של יהודים מפני פוגרומים ופרעות.

לבונד הייתה תנועת נוער בשם צוקונפט וכן תנועת ילדים בשם סקיף.

הבונד מחוץ לרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבונד הקים בפולין מפלגה עצמאית עוד ב-1916, עדיין תחת כיבוש גרמני. לאחר מהפכת אוקטובר ברוסיה, הבונד הפולני דרש גם הוא הקמת רפובליקה פרולטרית סובייטית. פולין וליטא קיבלו עצמאות ב-1918, והבונד המשיך לפעול במדינות אלה, בעיקר בעיירות מרובות-היהודים של מזרח פולין שם הקים אגודות סוציאליסטיות של בעלי מלאכה. ב-1920 התאחד הבונד בפולין עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית היהודית בגליציה והקים את "הברית הכללית של הפועלים היהודים בפולין". חלק מהבונד שנקרא "קאמבונד" הצטרף למפלגה הקומוניסטית הפולנית ב-1923. בפולין טענו הבונדיסטים כי על היהודים להישאר וללחום למען הסוציאליזם, ולא להגר. כשהופיע זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, בפולין וקרא ל"פינוי" יהדות אירופה, האשימו אותו הבונדיסטים בסיוע לאנטישמיות.

במהלך מלחמת העולם השנייה המשיך הבונד לפעול כארגון מחתרתי בפולין. במהלך השואה הוציאו פעילי הארגון עיתונים מחתרתיים רבים בגטו ורשה. קבוצה זו הוציאה את המספר הרב ביותר של עיתונים וכרוזים בגטו זה. עיתונים אלו הכילו מידע רב אודות הנעשה בחזיתות השונות של המלחמה, מוספים ספרותיים, ואף ביקורות נוקבות כלפי התנהלות היודנראט וקריאה למרי. הוצאת העיתונים והפצתם היו כרוכים בסיכון חיים, ופעילים רבים נרצחו במהלך עבודתם. בתחילת המלחמה התנגד הבונד להקמת ארגון יהודי לוחם מאוחד נגד הנאצים אך לבסוף הצטרף לארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה. ב-1945, עם תום המלחמה, והקמת המשטר הקומוניסטי בפולין התדלדל מאגר תומכי הבונד בפולין ואלו שנשארו הצטרפו למפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית. ארגון הבונד התקיים גם בגליציה ובוקובינה לתקופות קצרות. ברומניה התארגנו סוציאליסטים יהודים עוד ב-1893 (חוג "לומינה") והוציאו עיתונים ברומנית וביידיש. ב-1923 הוכרז בועידת צ'רנוביץ על הקמת "ברית הפועלים היהודים הכללית ברומניה". התארגנויות יהודיות אלו חוסלו בהדרגה עם השלטון הפשיסטי ברומניה.

הבונד לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה התכנסה ועידה של הבונד בבריסל ב-1947. בוועידה זו התקבלו מספר החלטות ועמדות:

הבונד המשיך בהתנגדותו הנמרצת לציונות. כאשר קמה מדינת ישראל היא הוגדרה כסכנה לעם היהודי (היה מיעוט שהתנגד להחלטה זו). בוועידה אחרת ב-1955 שונתה ההחלטה ומדינת ישראל הוגדרה כ"מאורע חשוב בחיי העם היהודי" אך נשלל שהיא ביתו של העם היהודי. באותה עת התקבלה הבונד לראשונה כחטיבה באינטרנציונל הסוציאליסטי. בבחירות לכנסת הרביעית ב-1959 התמודדה רשימה של הבונד בראשות פסח בורשטיין אך היא לא עברה את אחוז החסימה. השפעת הבונד הלכה ונעלמה עם השנים. לאחרונה הבונד מונה רק מאות חברים בלבד בארצות הברית ועוסק בעיקר בטיפוח ארכיון הבונד העשיר והחשוב בניו יורק ועוסק בפעולות תרבותיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]