שלמה שמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה שמיר
Shlomo Shamir.jpg
תאריך לידה 15 ביוני 1915
מקום לידה האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
עלה לישראל 1925
תאריך פטירה 19 במאי 2009 (בגיל 93)
מקום פטירה תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
הבריגדה היהודיתהבריגדה היהודית  הבריגדה היהודית
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19291940 (ההגנה)
19401946 (הבריגדה היהודית)
19461948 (ההגנה)
1948 - אוגוסט 1951 (צה"ל)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
המרד הערבי הגדול
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
מנהל פוספטים בנגב, מנהל מינהל מקרקעי ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שלמה שמיר (15 ביוני 1915 - 19 במאי 2009) היה אחד מ-12 אלופי המטה הכללי הראשון של צה"ל. שמיר היה המפקד השני של חיל הים הישראלי (19491950) והראשון שנשא דרגות אלוף בתפקידו זה. היה גם המפקד השלישי של חיל האוויר הישראלי (דצמבר 1950 עד אוגוסט 1951).

שלמה שמיר נולד ברוסיה בשנת 1915 בשם שלמה רבינוביץ'. עלה לארץ ישראל בשנת 1925. בשנת 1929 התגייס לארגון "ההגנה", בתחילה למחלקת הקשר ובהמשך שירת כמפקד פלוגה בפלוגות השדה (פו"ש) ובחי"ש בירושלים. בימי מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט מונה כמפקד הפו"ם בירושלים, בתפקידו זה פיקד על פעולות גמול של ההגנה בכפרים ערביים, כמו הפעולה בלוביה. כן השתתף בעלייה לחניתה, עסק בייצור והעברת נשק ליישובים ברחבי הארץ ובהבאת מעפילים לארץ ישראל.

באפריל 1940 סיים את קורס הטיס האזרחי הראשון שנערך בשדה התעופה בלוד. באותה שנה התנדב לצבא הבריטי. עבר את קורס הקצינים הראשון של מגויסי היישוב בצבא הבריטי ושירת בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה. דוד בן-גוריון מינה אותו ל"מפקד כל החיילים היהודים בצבא בריטניה". בשנת 1946 השתחרר בדרגת רב-סרן, ונשלח מטעם ה"הגנה" לארצות הברית, להחליף את יעקב דורי בראש המשלחת הביטחונית של ההגנה, לשם רכישת ציוד צבאי, מכונות לייצור נשק ושכנוע קצינים אמריקאים לבוא ולסייע לארגון "ההגנה" להפוך לצבא סדיר (ביניהם נמנה הקולונל דוד מרכוס, שנתמנה כאלוף בצה"ל).

בפברואר 1948 קרא לו בן-גוריון לחזור לארץ לשם הקמת חטיבה משוריינת שתפרוץ את הדרך לירושלים. הוא נתמנה כמפקדה הראשון של חטיבה 7, וכמפקד החטיבה פיקד על קרבות בחזית ירושלים, בקרב על לטרון שהסתיים במפלה, וניהל את סלילת דרך בורמה.

עם סיום המלחמה הוצע לו תפקיד הרמטכ"ל אך הוא סירב. שמיר שירת כראש מת"מ (המחלקה לתפקידי מטה) ואחר כך כמפקד חזית ב' (חזית המרכז, שאוחדה מאוחר יותר עם חזית ג', חזית המזרח, לפיקוד המרכז). ב-16 במאי 1949 מונה לתפקיד מפקד חיל הים. בתפקיד זה החליף הן את פול שולמן והן את שמעון פרס, ממנו נטל את תפקיד מנהל שירות הים, ששולב בתפקיד מפקד החיל. בתקופתו התגבש והתעצם החיל, נקבעו מסגרות ארגוניות ותוכנן רכש של כלי שיט שבמסגרתו הגיעו פריגטות וספינות טורפדו. ב-14 בדצמבר 1950 הוחלף על ידי מרדכי (מוקה) לימון ומונה למפקד חיל האוויר. בתקופת כהונתו הוקם מערך הנ"מ ונבנה בסיס חצור. באוגוסט 1951 העביר את הפיקוד על החיל לחיים לסקוב, והוא פרש מצה"ל.

בשנת 1952 הקים שמיר את חברת "פוספטים בנגב", שכורה ומייצרת פוספטים באזור הנגב ועמד בראשה עד 1963. בתקופה זו שימש גם כדירקטוריון בחברות "מקורות נפט" ו"דשנים". בשנים 19641967 היה מנהל מינהל מקרקעי ישראל. לאחר מכן ניהל את חברת הגז "פזגז" ואת המועצה לתעופה אזרחית. היה סגן היושב ראש של ארגון האווירונאוטיקה העולמי.

בהיותו בן 55 השלים שמיר בחינות בגרות וסיים תואר שני במדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, וכן למד מנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.

ימים ספורים לפני מותו עוד עסק שמיר בכל תחביביו ובהם ציור ונגינה בפסנתר. בראיון האחרון שהעניק ל"ידיעות אחרונות" בערב ראש השנה תשס"ט, נשאל אם הוא פוחד מהמוות. בתשובה ענה: "אני פוחד מהאפשרות להיות במצב של חוסר אונים, של צמח. התקווה שלי שאחרי 150 אמות בריא".

שלמה שמיר נפטר ביום שלישי, 19 במאי 2009, כשהוא משאיר אחריו את יעל, בתו היחידה, שני נכדים ונינה. שמיר היה נשוי לשופטת מינה שמיר עד למותה ב-1996.

ספר זכרונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]