בעיית הרוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בעיית הרוע או בעיית הרע היא סוגיה תיאלוגית-פילוסופית, העוסקת בשאלה העקרונית, כיצד קיימים רוע וסבל בעולם, בהתחשב בהנחה המקובלת בדתות רבות (ובכללם היהדות) שאלוהים הוא טוב ורוצה להיטיב. לסוגיה השלכות לא רק בדיון הפנים דתי, אלא גם בהקשרים רחבים יותר כגון הוכחה מהיות הרוע לנכונות האתאיזם (שלילת האל) ועוד.

ב"דיאלוגים על הדת הטבעית", מצטט דייוויד יום את הטיעון כסדרה של שאלות: "האם אלוהים רוצה למנוע רוע, אך הוא אינו מסוגל? אזי הוא חסר אונים. האם הוא מסוגל, אך הוא אינו רוצה? אזי הוא רשע. אם הוא גם יכול וגם רוצה? אז מאין בא הרוע?"

בעיית הרוע נוגעת גם בסוגיות הצדק. השאלה הנשאלת היא מדוע ייתכן כי "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו".

ביהדות, בעיית הרוע עולה בהקשר של שואת יהודי אירופה[1]. השואה גרמה למשבר אמוני, כיצד אלוהים הרשה לדברים כאלה להתרחש‏[2]?

פתרונות אפשריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הזמן ובאסכולות חשיבה שונות, הוצעו פתרונות שונים לבעיה ובהם:

  • הגישה הדואליסטית - גישה זו דוגלת בהיות שני כוחות בסיסיים בבריאה, המהווים שני קטבים - טוב ורע. אלוהים נמצא בצד הטוב והוא אכן מיטיב בלבד, אך קיים גם הצד הרע והוא הגורם לסבל ולרוע הנפוצים בעולם. גישה זו סותרת את התשתית הרעיונית של הדתות המונותואיסטיות.
  • הגישה המונותואיסטית - גישה זו שוללת קיומו של יותר מאל אחד, ומייחסת הן את הטוב והן את הרע לאלוהים. על פי הגישה, את הרע מייצר האדם בעקבות חטאיו ברשות האל. תפיסה זו "מנקה" את האל ממעמדו כרע, ותולה אותו באדם.
  • גישת הטוב הכללי - על פי גישה זו, האל הוא מקור הטוב היחיד והמוחלט (ראו גם תיאודיציה), ומקרי הרוע בהם האדם נתקל נובעים מהקושי שלו לראות את התמונה כולה, וכן מקושי להבין באמת מהו טוב ומהו רע. לעיתים גישה זו מדגישה כי בעתיד יידע האדם להבחין ולדעת מהו טוב ורע, ואף יבין למפרע מדוע מה שהיה נראה לו רע במהותו הוא טוב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דודו כהן, ‏איפה אלוהים היה בשואה?, באתר ‏mako‏‏, ‏7 באפריל 2010‏
  2. ^ אליעזר ברקוביץ, אמונה לאחר השואה. תרגם אביב מלצר, הוצאת מכון שלם ויד ושם, 2006
P yin yang.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.