צדק (מוסר)

צדק - ציור של Jürgen Ovens משנת 1662

צדק הוא מונח המייצג פעולה או שיפוט המתבצע על פי אמות מידה של יושר, אמת, הגיון או כשרות מוסרית (כגון מידתיות).

הגדרת הצדק היא יחסית, כלומר שדבר הנחשב צודק על פי דעתו של אחד, יהווה לעיתים פגיעה לדעת אחר. הגדרת הבסיס של הטוב והרע יכולה להשתנות בין תרבויות שונות. לכן קביעת "הצדק המוחלט" או "הצדק האובייקטיבי" בעין אנושית סובייקטיבית עלולה להיות קשה, עד בלתי אפשרית.

מהמושג "צדק" נגזרים ביטויים נלווים רבים כגון: צדקה, צדיק, צדק חברתי, "מערכת הצדק" (כינוי לבתי המשפט) ועוד.

תפיסת הצדק בדתות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הצדק נחשב בדתות השונות כתכונה חיונית. ביהדות מופיעה הקריאה "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז, כ) וכן "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו" (דברים א', ט"ז). בדברי הנביאים קיבל מושג הצדק גם משמעות חברתית- "צדק חברתי".

בנצרות הכתירו את תכונת הצדק כתכונה השמינית לאחר שבע המידות השמימיות.

תפיסת הצדק בפילוסופיה

אריסטו

לפי הפילוסוף היווני אריסטו האדם הצדיק הוא האדם הטוב- בעל הסגולה הטובה. אדם זה הוא אדם המשתמש בשיקול דעתו לשם מימוש מהותו כאדם. משמע, האדם המממש את מהותו כאדם הוא גם אדם טוב. האדם הצדיק-הנבון הוא מי שבוחר בעיקרון "שביל הזהב" ("דרך האמצע") ומשתמש בה כהלכה על ידי שימוש בשיקול דעתו בבחירת מעשיו. מעשה שראוי לעשותו הוא המעשה המתאים לגמרי לסיטואציה, זהו המעשה השקול. לפי משנתו של אריסטו, המימוש העצמי של האדם, ה'צדק': "הטוב העליון" המכונה אושר, תלוי באדם עצמו ואך ורק בו.

אפלטון

אפלטון יוצא נגד הגישה המסורתית לפיה צדק הוא לתת לכל אחד את שלו, או את המגיע לו ומוסיף על כך התניות. בפוליטיאה הוא מפתח את הרעיון שרק המלך הפילוסוף ידע לתת לכל אדם את הרצוי לו.

תומאס הובס

גישה שונה למושג ה'צדק' ניתן למצוא בדבריו של הפילוסוף הבריטי תומאס הובס, הטוען כי הצדק תלוי ביחסים שבין אדם לחברו.

לפי הובס כל בני האדם נולדו עם יצר הרע. מטרת החברה האנושית היא לשים לפרט גבולות וחוקים על מנת שיוכל לחיות בחברה אנושית ומוגנת. על פי הובס האדם הנוהג בצדק הוא זה שמוכן להתחייב לאמנה או להסכם בין אנשים, כדי לממש את מהותו כאדם.

גרמי בנתם

גרמי בנתם, פילוסוף אנגלי שחי בין המאה ה-18 ל-19, האמין שעקרון הצדק החשוב ביותר, בשביל מחוקקים ותושבים כאחד, הוא עקרון התועלתנות: "האושר הגדול ביותר למספר הגדול ביותר." הדבר הנכון לעשות, לפי פילוסופיית התועלתנות, הוא הדבר אשר יגרום לסכום האושר או העונג הגדול ביותר, ללא שפיטתם של התענוגות או הרצונות של אנשים.

גרמי מציע את ההצדקה הבאה למשנתו: כל מה שאנחנו, כבני אדם, עושים, מונע על ידי רגשות של כאב או עונג. הם "השליטים האבסולוטיים" שלנו, לפי בנתם. לפיכך, מהם נובע הסטנדרט של מה נכון ומה לא נכון.

בשביל המטרה של מציאת הדרך הטובה ביותר למקסם את האושר הקולקטיבי של החברה, תועלתנים מציעים מדע של מוסר, בו כל התענוגות והמכאובים של כל בני האדם נמדדים על סולם אחיד של מרדידה לפי עוצמתם ומשיכות זמנם.

עמנואל קאנט

חמש שנים אחרי שבנתם פרסם את משנתו התועלתנית בספר "הקדמה לעקרונות המוסר והמשפט", עמנואל קאנט, פילוסוף פרוסי, פרסם את ספרו "הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות", בו מותח ביקורת על התועלתנות ומציג את משנתו הפילוסופית. לפי קאנט, מה שנותן משמעות לפעולה אינן השלכותיה אלא המניע עליה היא מבוססת. המניע חייב להיות של המניע של חובה מוסרית, לעומת המניע השגוי בעיני קאנט, שהוא האינטרס העצמי - לעשות משהו כי זה יעזור לי, לא לעשות משהו כי זה יגרום לי להרגיש רע.

אך זה לא מספיק שהמניע יהיה של חובה מוסרית, קאנט טוען. על האדם המוסרי להציב לעצמו חוקים שלפיהם הוא יפעל תמיד, ללא כל קשר לתוצאות פעולותיו. חוקים אלו, על פי קאנט, נובעים אך ורק מההיגיון האנושי, בניגוד לרגש. כאשר אדם ניגש לקבוע מה יהיו החוקים אשר ינהיגו את מעשיו, עליו לשאול את עצמו שתי שאלות. הראשונה היא האם ניתן להפוך חוק זה לחוק אוניברסלי ועדיין להצליח ליישם אותו. המבחן השני של חוק שהצבת לעצמך הוא האם הוא מתייחס לבני אדם כתכלית בעצמם, בניגוד לחוק המתייחס לבני אדם כאמצעי, כדרך להשיג מטרות כמו רווח אישי או רווחת החברה הכללית. הסיבה, לפי קאנט, מדוע זה לא נכון להתייחס לבני אדם כאמצעים היא שהם יצורים רציונליים, המסוגלים לחשוב בצורה הגיונית. לפיכך, הם ראויים לכבוד.

ראו גם

• פילוסופיה של המוסר
• צדק פואטי

קישורים חיצוניים

• צדק וצדקה, באתר האקדמיה ללשון העברית, 12 בספטמבר 2011
• צדק, צדקה במקרא, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• צדק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צדק (פילוסופיה), דף שער בספרייה הלאומית