בראוני וייז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בראוני וייז (Brownie Wise, ‏25 במאי 1913 - 24 בספטמבר 1992) הייתה חלוצה אמריקאית בתחום המכירות. אחראית במידה רבה להצלחה של כלי הפלסטיק טאפרוור באמצעות פיתוח שיטת שיווק ישיר - "תוכנית מסיבה ביתית".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייז נולדה בשנת 1913 בשם בראוני המפרי בביופורד, ג'ורג'יה, עיירה דרומית קטנה לא רחוקה מאטלנטה. היא הייתה ביתם היחידה של רוזבל סטראוד המפרי וג'רום המפרי.

סיימה את לימודיה בבית הספר למזכירות בניו אורלינס בשנת 1928. לדברי חבר ותיק קיי רובינסון, האמינה בראוני שיש הזדמנויות עסקיות מעטות לנשים בדרום, וכי "אם היא לא רוצה לעבוד במכירות, יהיה עליה לעזוב את הדרום." באופן אירוני, תהילתה של בראוני תהיה כמו החזון מאחורי אחד מארגוני המכירות המוצלחים ביותר באמריקה.

כאשר בראוני וייז מונתה לסגנית נשיא של "מסיבות טאפוור ביתיות", שהוקם בשנת 1951, היה הפלסטיק בחיתוליו. החומר שכונה פעם "חומר פלא" סבל ממשבר זהות. מצד אחד, הפלסטיק זול, בייצור המוני, עמיד ונראה מבטיח, אבל כשלים בייצור ועיצוב בעייתי הביאו את הצרכנים להיות חשדניים.

בשיווק מוצר אמין, אסתטי בשיטת מכירות חדשה של העצמה אישית באמצעות מכירות, הביאה בראוני וייז את כלי הפלסטיק הצנועים של ארלטאפר אל הבמה הלאומית. תפקידו היה עיצוב כלי הפלסטיק המהפכניים אשר זכו לפרס היוקרתי "עיצוב לחיים המודרניים" בשנת 1947, ואילו התפקיד שלה היה טכניקת מכירות אשר תחולל מהפכת מכירות ותביא את מסיבות הטאפרוור לתופעה בינלאומית ושם נרדף לתרבות החיים בפרוורים באמצע שנות החמישים.

בראוני פגשה את בעלה לעתיד, רוברט וייז, בחגיגת היובל של טקסס ב-1936. הם עברו לאזור דטרויט, שם עבד כמכונאי, ולאחר מכן פתח חנות מכונות קטנה. הם התגרשו בשנת 1941, כשלוש שנים לאחר לידת בנם היחיד, ג'רי. בראוני וייז מעולם לא נישאה בשנית.

נאבקת לתמוך הן באמה והן בבנה הצעיר בשנים האחרונות של השפל, וייז ביקשה תעסוקה בחנות כובעים, ומאוחר יותר, בסוכנות פרסום קטנה. במהלך מלחמת העולם השנייה, היא ראתה את עצמה בת מזל על שמצאה עבודה כמזכירה בכירה בחברת התעופה בנדיקס. זמן קצר לאחר המלחמה, החלו בראוני ואמה למכור מוצרים לבית מדלת לדלת. כאשר בנה הצעיר של בראוני חלה ב-1949, הם עברו למיאמי, פלורידה, בעצתו של הרופא, שם החלו האם והבת בעסק מכירה ישירה וקראו לו מסיבות פטיו. הן טיפחו רשת חברתית שדרכה הפיצו מוצרים ביתיים של יצרנים כולל פולי-T (טאפרוור), באמצעות תוכנית חדשנית של מסיבות ביתיות אשר אומצה על ידי בראוני.

ההצלחה המוקדמת של בראוני טאפרוור למכור בדרך זו משכה את תשומת לבו של הממציא ארל טאפר, אשר חיפש מוצא רווחי עבור מיכלי הפלסטיק שלו. עקב החשדנות של האמריקאים לפלסטיק הניסיונות הראשונים בחנויות עלו בתוהו. כמה סוחרים עצמאיים הצלחה יותר באמצעות הצגות בירידים או במכירות מדלת לדלת, אך המכירות וההפצה נותרו נמוכים. הנסיון של וייז עם זוג מאזור בוסטון, אן וטום דמיגלה, אשר פיתחו מערכת מכירות דומה, שיכנע את טאפר לשקול להציע את המוצרים במסיבות ביתיות.

טאפר נפגש עם וייז והדמיגלים ב-1951 כדי לדון בפיתוח של תוכנית מסיבות הבית -מערכת חדשנית של קידום והפצה, מכירות ותמריצים של מוצרי טאפרוור. על סמך אותה פגישה, לקח טאפר את הסיכון יוצא הדופן של העסקת אישה בעלת השכלה נמוכה, ללא כישורים עסקיים פורמליים, וללא השקעות הון כסגנית נשיא של "מסיבות טאפוור ביתיות".

דינמית, שאפתנית ומוכשרת, וייז הדהימה את עולם המכירות הישירות על ידי ריכוז המאמצים בגיוס נשים. וייז זכתה על פיתוח תוכנית המסיבות הביתיות אשר נבנתה על רשתות חברתיות המבוססות על נשים . היא יצרה מבנה מכירות וגיוס אשר יתאים ללוח הזמנים המשפחתי של נשים, תחומי העניין שלהן, וגורמי מוטיבציה ובנתה מערכת מורכבת של מכירות, גיוס ותמריצים אשר שמו דגש על משפחה ונשיות. וייז יזמה את היובל השנתי, טקס עידוד ומתן פרסים עבור סוחרים ומפיצים, אשר נמשך עד עצם היום הזה. וזה היה רעיון שלה למקם את מטה החברה במרכז פלורידה, שם היא אישית פיקחה על עיצוב ובניית קמפוס החברה.

עם ההצלחה המטאורית של החברה הגיעה הכרה לאומית. תפקידה הציבורי של וייז היה גדול יותר, כי ארל טאפר נמנע מחשיפה ציבורית. וויז הייתה נציגת החברה העיקרית לאורך 1950. היא הייתה גם אורחת הכבוד והוזמנה לנאום בכנסי מכירות ושיווק ארציים, שם היא הייתה לעיתים קרובות האישה היחידה הנוכחת בתחום הנשלט עדיין על ידי גברים. בכנס 1958 של האגודה הלאומית של חברות מכירה ישירה וייז הבהירה את עמדותיה על נשים במסחר כשהיא נשאה את הנאום המרכזי תחת הכותרת "שלנו הוא עולם של נשים."

מאמרים רבים אשר שיבחו את וייז הופיעו בעיתונות ענף המכירות והעסקים, והיא הופיעה בכותרות עיתוני הנשים. בשנת 1954, היא הייתה האישה הראשונה שהופיעה על השער של המגזין ביזנסוויק (BusinessWeek) כמנהיגה של תאגיד ששוייו מולטי מיליון דולר.

טאפר ווייז התעמתו על ניהול וכיוון העסק בסוף שנת 1957 ודירקטוריון החברה אילץ אותה להתפטר בינואר 1958. היא הגישה תביעה נגד החברה בסך 1,600,000 דולר בגין קשירת קשר והפרת חוזה, אך הסכום הוסדר מחוץ לכותלי בית המשפט על שכר, של שנה אחת, כ-30,000 דולר. זמן קצר לאחר מכן, מכרה את החברה וויתרה על כל מעורבות בה.

וייז לא נרתעה, וייסדה בשותפות 3 חברות קוסמטיקה במכירה ישירה בין השנים 1958 ו-1969. היא גם עבדה זמן קצר כנשיאת חברת ויויאן קוסמטיקה (1960–1962), וייעצה עבור חברה אשר מכרה ציוד אמנות בתוכנית המסיבה הביתית, בין היתר. בשנים מאוחרות יותר, היא התחייבה למיזם פיתוח נדל"ן עם מנהלים לשעבר בטאפרוור, צ'ארלס מקבורני וג'ורג' ריינולדס. וייז הייתה ידועה במרכז פלורידה בפיתוח העסקי שלה והתיירות באזור, בעיקר סביב קיסמי (פרבר של אורלנדו) אזור הידוע בעיקר בפרדסים ותעשיית חוות הבקר ולעתיד גם ביתו של דיסני וורלד.

וויז המשיכה להתגורר באזור, עברה מהאחוזה המרהיבה בה התגוררה בשנות טאפרוור, לבית מודרני, אשר עוצב עבורה בשנת 1965. כשפרשה היא נשארה פעילה בכנסייה שלה כאמנית חימר וטקסטיל. היא נפטרה בדצמבר 1992 בגיל 79.