יריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קטע היריד בפסטיבל בינלאומי ביוסטון.

יריד הוא התכנסות של אנשים שנועדה להצגת סחורה, למסחר בה ולצורכי בידור. ניתן לראות ביריד סוג של פסטיבל. בניגוד לשווקים, ירידים מתכנסים באופן חד או דו שנתי. מסורת הירידים התפתחה באימפריה הרומית וזכתה להתחדשות באופן נרחב באירופה בימי הביניים. באופן מסורתי שירתו הירידים תפקיד חשוב בכלכלה המקומית באמצעות ריכוז פעילות כלכלית בענף מסוים במרחב גיאוגרפי גדול יותר מאשר הסביבה המקומית בה ייוצר אותו ענף. הירידים שימשו אם כן לפתרון בעיית ההפצה של מוצרים בעלי פוטנציאל מסחרי רחב.[1]

מקום עריכת היריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכת ירידים היא מסורת בת מאות שנים וקהילות רבות מחזיקות שטחים המיועדים במיוחד למטרה זאת. במקומות בהם אין שטח ייעודי לעריכת יריד נהוג לערכו במגוון מקומות ציבוריים כגון רחובות, כיכרות, וגנים ציבוריים. באופן מסורתי נערכו ירידים רבים בחצרות כנסייה או בכיכרות ציבוריים בסמוך. לרוב נערך יריד בסמיכות למאורע חשוב, כדוגמת מאורע היסטורי מקומי, מאורע עונתי (למשל, תחילת בציר הענבים), או בסמוך לחג (למשל פורים). הירידים האירופאיים התפתחו בעיקרם מסביב לימים קדושים נוצריים.

פעילויות ביריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילויות שעשועים ביריד האווזים של נוטינגהאם באנגליה.

הפעילויות ביריד הן מגוונות ומשתנות ממועד למועד ומתרבות לתרבות. דוגמאות לפעילויות נהוגות הן הצגת חיות, קיום שוק, הצגות רחוב, מכירות פומביות, זמרה, טעימות מזון ורכישת אוכל רחוב. התפקדות למפלגות ועוד פעילויות רבות אחרות. הפעילות ביריד עברה שינוי נרחב לאורך ההיסטוריה עם העלמות תפקידם הכלכלי-מסחרי של מירב הירידים. בתקופה המודרנית מתפקדים הירידים בעיקר כמרחב שעשועים ובילוי מאשר מרחב כלכלי-מסחרי.

חשיבות היריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריד מהווה מאורע חברתי בו אנשים, חברים, ומוכרים נפגשים ונהנים. לעיתים ישנה לירידים חשיבות עסקית ואנשי עסקים מציגים בו טכנולוגיות חדישות או מיכון חדיש, דוגמה ליריד בעל חשיבות עסקית וביטחונית הוא ה-סלון האווירי הנערך בצרפת בו מוצגים מיטב המטוסים הצבאיים והאזרחיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאורעות הדומים ליריד בדרגה זו או אחרת התקיימו ככל הנראה משחר ההיסטוריה האנושית וקשה לקבוע מתי והיכן החל מנהג זה.

ברומא העתיקה נערכו ירידים מרכזיים, יום בו נערך יריד שכזה הוכרז כיום חג, ולא היה נהוג לעבוד במהלכו. הרומאים יזמו ירידים חדשים בפרובינציות הרומאיות באזורי אירופה על מנת להמריץ ולעודד פעילות מסחרית. עם שקיעת האימפריה הרומית במערב נעלמה כמעט כלל הפעילות המסחרית באירופה ובתוכה גם הירידים.

עם עלייתו לשלטון של קרל הגדול בסוף המאה ה-7 התחדשה פעילות מסחרית באירופה המערבית ונוסד אחד הירידים המסחריים הראשונים באירופה של ימי הביניים - יריד סיינט דניס ליד פריז. בהמשך ימי הביניים ותחילת העת החדשה התפתחו עוד מאות רבות של ירידים בכל רחבי אירופה.[1]

בקרב עמים נוצריים היה נהוג לערוך יריד במקביל למאורעות טקסיים, כפתיחת כנסייה, אנשי עסקים היו מנצלים את ההתקהלות והאווירה על מנת למכור את מרכולתם לעיתים אף בתוך חצר הכנסייה עצמה. מנהג זה נפסק כמעט במלואו עם עלייתו לשלטון של הנרי ה-6 שכן הירידים הפכו לעיתים קרובות למרחבים של הפרות סדר ומהומות. הזכות לערוך יריד ניתנה בצו מלכותי מיוחד. בתחילה ניתנו צווים המתירים עריכת ירידים בערים בהן שלט מושל חזק או מנהיג דתי בעל השפעה רבה על האוכלוסייה. בהמשך, ניתנו היתרים לעריכת ירידים בחגים מסוימים או לרגל שחרור אסירים מבתי הסוהר. לאחר פרק זמן מסוים בעקבות ריבוי הירידים נכלל בכל יריד בית משפט שהוקם במיוחד לפרק הזמן בו נערך היריד. בית משפט זה שנקרא Piepowder Court או ה-Pie Poudre היה בעל אחריות שיפוטית על כלל הפעילות המסחרית וההתנהגות הפלילית בתוך גבולות היריד שהיו בעלי תוקף משפטי.[2]

לחלק מהירידים ניתן היה להיכנס ללא דמי כניסה ולחלק מהם היה ניתן להיכנס בתשלום בלבד. לרגל ירידים שהכניסה אליהם חופשית נהוג היה להתיר כניסה לממלכה של סוחרים מארצות זרות, סוחרים אלה נחשבו לבני חסות של הממלכה וזכו להגנה במהלך שהייתם. כל סחורה שהייתה מוכנסת לממלכה על מנת להמכר ביריד הייתה פטורה ממס ועיכובה היה אסור ונחשב לעבירה. ירידים מסוג זה אושרו לרוב על ידי הנסיך.

הירידים תרמו רבות לכלכלת אירופה, במיוחד ירידים שנערכו במזרח התיכון ובארצות מרכז אירופה כדוגמת גרמניה. בין הירידים המפורסמים בעולם נמצאים: יריד פרנקפורט, יריד נובי, יריד ריגה, יריד ליונס בנורמנדי, וירידי פורטו בלו, וורה קרוז באמריקה.

יריד ברתולומיאו בלונדון, אשר נוסד ב-1133 על ידי המלך הנרי ה-I משמש כרקע למחזה נודע של בן ג'ונסון.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 fair | market | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  2. ^ Charles Gross, The Court of Piepowder, The Quarterly Journal of Economics 20, 1906-02, עמ' 231 doi: 10.2307/1883654
  3. ^ Morley, Henry, 1822-1894., Memoirs of Bartholomew fair, Hugh Evelyn, 1973