ברווז שטלר
![]() | |
---|---|
![]() | |
מצב שימור | |
![]() | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | אווזאים |
משפחה: | ברווזיים |
תת־משפחה: | ברווזי ים |
סוג: | ברווז שטלר |
מין: | ברווז שטלר |
שם מדעי | |
![]() פאלאס, 1769 | |
תחום תפוצה | |
![]() | |
![]() |
ברווז שטלר או אדרית שטלר[2] (שם מדעי: Polysticta stelleri) הוא מין של ברווז החי באזור הארקטי שבין סיביר לאלסקה והוא קרוי על שם החוקר גאורג שטלר. מין זה הוא היחיד בסוגו ושייך לתת-משפחת ברווזי ים. הוא מצוי בסכנת הכחדה בעיקר בגלל ציד וזיהום חופים.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו ברווז הים הקטן ביותר ואורכו 45 ס"מ בערך. הזכרים גדולים ומקושטים מהנקבות ובעלי ראש לבן עם מקור, טבעת עין וצוואר שחורים. הנוצות שמאחורי המצח שחורות-ירקרקות ומזדקרות מעלה. מתחת לצוואר קו לבן ומתחתיו חזה ובטן קדמית בגוון אפרסק, כשהכנפיים לבנות ומפוספסות בסגול-כחול במרכזם והזנב והחלק האחורי שחור. הרגליים והמקור כחלחלים אפורים. לעומת הזכר הנקבות חומות כהות עם עיניים לבנות וראשם מזכיר את ברווזי האדרית. קולות הברווז הם בעיקר שריקות עמוקות. הוא לא מאוד קולני.
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הברווזים חיים בקצה המזרחי של סיביר ובאלסקה ומגיעים גם לים ברינג, ארצות סקנדינביה והים הבלטי. הם לא נודדים דרומה מאוד בחורפים והם חיים בעיקר בחופים ויכולים לעוף בלהקות של 200,000 פרטים.
ברווזים אלה מקננים בטונדרה הקפואה ליד הים והנקבה מטילה 6-11 ביצים.
הם נוהגים לצלול כדי להשיג את מזונם הכולל בעיקר צדפות, רכיכות וסרטנים. הטורפים העיקריים של ברווז זה הם עופות דורסים שונים, חמסנים ויונקים כמו שועלים, דובים, חמוסים, לוטרות וזאבים.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברווז שטלר, באתר ITIS (באנגלית)
ברווז שטלר, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
- ברווז שטלר, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
ברווז שטלר, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
ברווז שטלר, באתר GBIF (באנגלית)
ברווז שטלר, באתר eBird (באנגלית)
- ברווז שטלר, באתר Xeno-canto (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ברווז שטלר באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל (ע), לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, מפה הוצאה לאור, 2003