ג'ון פרגוסון וייר
 | |
| לידה |
28 באוגוסט 1841 וסט פוינט, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 באפריל 1926 (בגיל 84) פרובידנס, ארצות הברית |
| צאצאים |
Edith Weir Perry |
  | |
ג'ון פרגוסון וייר (באנגלית: John Ferguson Weir; 1841 – 1926) היה צייר, פסל, סופר ומחנך אמריקאי. הוא היה בנו של הצייר רוברט וולטר וייר, פרופסור לציור ותיק באקדמיה הצבאית בווסט פוינט. אחיו הצעיר, ג'וליאן אלדן וייר, שהפך גם הוא לאמן ידוע שצייר בסגנון האימפרסיוניזם האמריקאי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד ב-28 באוגוסט 1841 בווסט פוינט, ניו יורק, ולמד אצל אביו רוברט וולטר וייר ובאקדמיה הלאומית, ניו יורק. בצעירותו עבד על ציורי טבע דומם והיה בקיא בציור נופים.[1]
בשנת 1862, בערך ביום הולדתו ה-21, הוא הוזמן על ידי פטרון האמנות רוברט לייטון סטיוארט לצייר סצנת נוף של ווסט פוינט אותה כינה את "הרמות של ההדסון, ווסט פוינט, קיץ אחר הצהריים". ציור זה פרסם אותו בעולם האמנות של העיר ניו יורק, והביא לכך שהוא שכר חדר קטן בסטודיו ברחוב העשירי, שם התוודע לרבים מהאמנים הצעירים באותם ימים.[2]
עבודתו העיקרית הבאה הייתה בסטודיו, שתארה את אביו בסטודיו שלו. הציור הושלם בשנת 1864 ואז הוצג באקדמיה הלאומית לעיצוב. היצירה הייתה הראשונה שנמכרה והביאה לבחירתו כחבר באקדמיה הלאומית.[3]
ג'ון וייר היה מרותק ממפעל הפלדה והתותחים שבווסט פוינט, מפעל שייצר את מרבית התותחים הגדולים עבור צבא האיחוד במלחמת האזרחים. יצירתו העיקרית השלישית הייתה "מפעל התותחים" בשנת 1866. הייתה זאת סצנת פנים יוצאת דופן המתארת הרכבת תותח. עבודה זו זכתה להערכה בתערוכת האביב של האקדמיה הלאומית לעיצוב בשנת 1866 והובילה לבחירתו כאקדמאי מן המניין.
הציור הרביעי העיקרי שלו היה גם ציור פנים של מפעל היציקה, בווסט פוינט ב-1868, לאחר תום מלחמת האזרחים. הציור הראה יצירת מדחף ענק של אוניית אוקיינוס. הוא הוצג באקדמיה בשנת 1868, וגם התקבל בהערכה רבה. הציור נהרס בשריפה בשנת 1869,וג'ון וייר צייר העתק ממנו בין 1874 ל-1877.
בשנת 1868 למד באירופה. לאחר שובו הוא נבחר למנהל הראשון (לימים דיקאן) של בית הספר לאמנויות יפות באוניברסיטת ייל. הוא כיהן בתפקיד זה משנת 1869 עד 1913.
תוך כדי הקמת יסודות בית הספר לאמנויות ייל, גייס ג'ון את לעזרה את אחיו ג'וליאן אלדן וייר, שבאותה העת למד בבית הספר לאמנות בפריז. ג'ון כתב לג'וליאן וביקש מידע על אופן ניהול בית הספר וכיצד נלמדו השיעורים. הוא גם ביקש מג'וליאן לשלוח לו דוגמאות ועותקים של ציורים של ראשים ודמויות שנעשו על ידי ג'וליאן או חבריו. ג'ון רצה לחקות את התרגילים האלה ולהשתמש בהם בשיעורים שלו בייל.
לפיכך, אף שג'ון עבד באוניברסיטה אמריקאית, תוכנית הלימודים וארגון בית הספר התבססו ברובם על שיטות אירופיות, אשר חפפו את האופי הרב-תרבותי של כל שלוש הקריירות לציור של משפחתם.
כשג'וליאן חזר לאמריקה לאחר שהתגורר בפריז במשך ארבע שנים, הוא המשיך את המורשת המשפחתית ונכנס לתפקיד הוראה בבית הספר לאמנות לנשים בקופר יוניון, בניו יורק.
הוא, כמו אחיו, השתתף בחינוך אמניות נשים בתקופה שבה הייתה להן מעט הזדמנויות ללימוד רשמי בארצות הברית.
לימודיו של ג'וליאן היו אולי הטובים ביותר במשפחתו, מאחר שהוא אימץ מקורות ישנים וחדשים כאחד, והרחיב את חשיבותם של ציורי הדור הישן, אך גם קידם את הסגנון הרדיקלי של האימפרסיוניסטים.
בשנת 1866 התחתן ג'ון עם מרי חנה פרנץ', בתו של פרופסור בווסט פוינט הכומר ג'ון פרנץ'.
בתם, אדית דין וייר (אשתו של ג'יימס דה וולף פרי) הייתה ציירת ידועה של מיניאטורות, למדה אצל לוסיה פיירצ'ילד פולר.
ג'ון וייר שירת בצבא האיחוד זמן קצר בתחילת מלחמת האזרחים.
הוא נפטר בפרובידנס, רוד איילנד ב-8 באפריל 1926.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gilman, D. C.; Peck, H. T.; Colby, F. M., eds. (1905). "Weir, John Ferguson". New International Encyclopedia (1st ed.). New York: Dodd, Mead.
- ^ Fahlman, Betsy (1997). John Ferguson Weir: The Labor of Art. Newark NJ: University of Delaware Press.
- ^ The Weir Family and the Flowering of American Art Education, New Britain Museum of American Art, 2012-06-27 (באנגלית)