ג'ורג' הנרי בוטון
 | |
| ג'ורג' הנרי בוטון, דיוקן עצמי, 1884 | |
| לידה |
4 בדצמבר 1833 נוריץ', הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
19 בינואר 1905 (בגיל 71) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| זרם באמנות |
ריאליזם |
  | |
ג'ורג' הנרי בוטון (באנגלית: George Henry Boughton; 4 בדצמבר 1833 – 19 בינואר 1905 היה צייר, מאייר וסופר אנגלו-אמריקאי.
ביוגרפיה ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוטון נולד בנוריץ' בנורפוק, אנגליה, בנו של האיכר ויליאם בוטון. המשפחה היגרה לארצות הברית בשנת 1835, והוא גדל באלבני, ניו יורק ושם החל את דרכו כאמן אוטודידקט. בשלב מוקדם הוא הושפע מאמני אסכולת נהר הדסון.[1] בגיל 19 הוכר כצייר נוף ופתח את הסטודיו הראשון שלו בשנת 1852. בשנת 1853 רכש איגוד האמנות האמריקני את אחת מתמונותיו המוקדמות שמימנו שישה חודשים של לימוד אמנות באנגליה. הוא סיים את תקופת הכשרתו בסיור רישומים באזור האגמים, סקוטלנד ואירלנד.[2]
לאחר שחזר לארצות הברית, בוטון הציג את עבודותיו בוושינגטון הבירה ובניו יורק, אך בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 החליט לעבור לאירופה. בין השנים 1859–1861 למד אמנות בצרפת בהנהגתו של פייר אדואר פרר (1819–1886) ואדוארד הריסון מיי (1824–1887).
בשנת 1861 בוטון פתח סטודיו בלונדון. אף על פי שהתגורר באנגליה, התמקד בנושאים של היסטוריה קולוניאלית אמריקאית מוקדמת. תמונות הנושא שלו, כמו הפוריטנים המוקדמים של ניו אינגלנד הולכים לכנסייה (1867), היו פופולריים במיוחד. "חזרתה של המייפלאואר" (שהוצגה בגלריה גופיל, ניו יורק בשנת 1871) זכתה לשבחים כ"תמונה שתחיה כל עוד זכרו של המייפלאוור עצמה יחזיק מעמד."[3]
וינסנט ואן גוך, שהתגורר בלונדון בשנים 1873–1875, התרשם מאוד מציורו של בוטון "צליינים בדרך לקנטרברי". הוא נשא דרשה בהשראת הציור, וכתב על כך לאחיו תיאו. הציור של בוטון הוא חלק מאוסף מוזיאון ואן גוך באמסטרדם.
בוטון אייר את "המכתב של סקרלט" של נתניאל הות'ורן ואת שיריו של הנרי וודסוורת' לונגפלו. בשנת 1893 התפרסמה בלונדון המהדורה של "ריפ ואן וינקל וסליפי הולו" שכתב וושינגטון אירווינג עם 53 איורים מאת בוטון.
בוטון הציג באופן נרחב גם בבריטניה וגם בארצות הברית, ונבחר לחבר באקדמיה הלאומית לעיצוב בניו יורק בשנת 1871. הוא נבחר כחבר במכון המלכותי לציירים בצבעי מים, עמית של האקדמיה המלכותית לאמנויות (ARA) בשנת 1879, ואקדמאי מלכותי (RA) בשנת 1896. לאחר מותו של ג'ון קלקוט הורסלי, נבחר בוטון למנהל חברת האמנות והביטוח הכללי.
בין ציורי הנוף שלו, ישנם נופים של אנגליה ובריטני בצרפת. בשנת 1883 נסע להולנד. סיפורו המאויר של המסע פורסם במגזין "הרפרס" כ"אמן מטייל בהולנד", ופורסם בשנה לאחר מכן בלונדון כ- Sketching Rambles בהולנד.
נראה שבוטון נהנה מכתיבה: מאוחר יותר הוא השתתף בפרסום הספר "האמנות האנגלית בגלריות הציבוריות של לונדון" וסיפק את סקירת הביוגרפיה והעבודה של ג'ורג' מורלנד.
בשנת 1865 התחתן בוטון עם קתרין לואיז קולן (1845 – אחרי 1901), והייתה להם בת מאומצת, פירנצה. יחד עם ג'ון קלקוט הורסלי, הוא היה אחד מלקוחותיו הראשונים של האדריכל ריצ'רד נורמן שו שבנה בית למשפחתו על קמפדן היל בלונדון.[4]
בוטון הושפע מיצירותיו של הצייר והמאייר הבריטי פרדריק ווקר (1840–1875). בשנות השבעים של המאה ה-19 הוא פגש בלונדון את ג'יימס אבוט מקניל ויסלר. בשנת 1878 שיבח אותם מבקר אמריקאי כ"אורות זורחים בעולם האמנות" של לונדון.[5] בוטון פרסם זיכרונות חיים על ויסלר, ובמיוחד הזכיר את עבודתו על "חדר הטווס" המפורסם. בשנת 1877 ערך היכרות עם הנרי ג'יימס (1843–1916).
הסופרת ויולט האנט (1862–1942) ביססה את הרומנים שלה על פרשת האהבה המוקדם שלה עם בוטון. הרומן "כריסטינה צ'ארד" (1894) מאת רוזה קמפבל-פראד (1851–1935), סופרת אוסטרלית, הוקדש לבוטון, מכיוון שהוא הציע את הרעיון לספר.[6]
בשנות השמונים והתשעים הוא היה קשור למספר מושבות אמנותיות באזורים הכפריים, בעיקר עם הכפר ברודוויי בווסטרשייר, שיופיו הכפרי הוכר על ידי אמנים אמריקאים רבים. יחד עם הנרי ג'יימס, אדווי אבי, ג'ון סינגר סרג'נט ואחרים, הוא ביקר לעיתים קרובות בברודוויי. דרך הורסלי ושו הוא גם היה קשור למושבת האמנים קרנברוק, וביקר אצלם.
בוטון נפטר ממחלת לב ב-19 בינואר 1905 בסטודיו שלו בקמפדן היל בצפון לונדון.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
עולי רגל -
הליכת בבוקר חורפי -
חזרת המייפלאוור -
בדרך לקנטברי -
רוז סנטדיץ -
ונוס ונפטון -
אשה על מחלקיים -
סופו של ירח הדבש
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A Successful Painter" (New York Times, 14 October 1888).
- ^ Baldry, Alfred Lys. G. H. Boughton, R. A. His Life and Work (Virtue & Co, London, 1904).
- ^ New York Times, 2 April 1871.
- ^ GH Boughton. Obituary (The Times, 21 January 1905).
- ^ New York Times, 3 June 1878
- ^ New York Times, 20 January 1894.