ג'יימס אבוט מקניל ויסלר
 | |
| דיוקן עצמי, 1872 | |
| לידה |
10 ביולי 1834 לוול, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
17 ביולי 1903 (בגיל 69) צ'לסי, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| שם לידה |
James Abbot McNeill Whistler |
| מקום קבורה |
Chiswick Burial Ground |
| מקום לימודים |
האקדמיה הקיסרית לאמנויות |
| תחום יצירה |
ציור, אמנות חזותית |
| זרם באמנות |
התנועה האסתטית |
| הושפע על ידי |
שארל גלייר |
| יצירות ידועות |
נוקטרונו: כחול וזהוב - גשר באטרסי הישן, סידור באפור ובשחור: אמו של האמן, נוקטורנו בשחור וזהוב: הטיל הנופל, The Peacock Room |
| פרסים והוקרה |
קצין בלגיון הכבוד (24 בינואר 1892) |
| בן או בת זוג |
Beatrice Whistler |
| חתימה |
 |
  | |
.jpg)
_1862.jpg)
ג'יימס אבוט מקניל ויסלר (באנגלית: James Abbott McNeill Whistler; 11 ביולי 1834 – 17 ביולי 1904) היה צייר אמריקאי שהתגורר מרבית חייו בממלכה המאוחדת.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויסלר היה בנם של המהנדס ג'ורג' וושינגטון ויסלר ושל אנה מטילס מקניל ויסלר. ויסלר נולד בלוול שבמדינת מסצ'וסטס בארצות הברית. בשנת 1842 עברה המשפחה לסנקט פטרבורג באימפריה הרוסית עת שאביו הועסק בתכנון מסילות ברזל. בעת שהותו ברוסיה למד ויסלר באקדמיה הקיסרית לאמנויות, ובמהרה ראה ברוסיה את ארץ הולדתו. לאחר מותו של אביו בשנת 1849 שבה המשפחה לארצות הברית, ועברה להתגורר בעיר הולדתה של אימו בקונטיקט. ויסלר למד בבית ספר מקומי בפומפרט ולאחר מכן עבר ללמוד באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פויינט.
לכל אורך חייו, גרמו יצירותיו של ויסלר מחלוקות ושערוריות רבות. יצירתו הידועה ביותר של ויסלר היא "סידור באפור ובשחור: אמו של האמן" – הידוע בכינויו "אימו של ויסלר". יצירה זו מוצגת כיום במוזיאון ד'אורסה בפריז. היצירה נדחתה על ידי האקדמיה המלכותית הבריטית בשל שמהּ, "סידור באפור ושחור", שאינו מתייחס לדמות המוצגת בה. יצירה נוספת שעוררה שערורייה הייתה "הנערה הלבנה" משנת 1862, בה הפגין ויסלר את התאוריה שלו לפיה חשובה יותר ההרמוניה של הצבעים המופיעים ביצירה מאשר הריאליזם שלה.
בשנת 1870 יצר ויסלר דיוקנאות של אחד מבעלי אניות הסוחר הבריטיים הגדולים ואספן אמנות פרדריק ריצ'רד ליילנד (אנ') ורעייתו אשר הרשימו את ליילנד. ליילנד הזמין את ויסלר לעצב את חדר הסעודות בביתו, וויסלר יצר את "הרמוניה בכחול וזהב: חדר הטווס" (אנ') המוצג כיום בגלריה לאמנות פריר. חדר זה תוכנן בצבעי ירוק-כחול עם עיטורי מתכת, ונחשב לשיאו של הסגנון האמריקאי-יפני (אנ'). חדר זה גרם לוויכוחים רבים בין ליילנד וויסלר, וליילנד לא הזמין מוויסלר יצירות נוספות. ויסלר הזועם חדר לביתו של ליילנד וצייר על אחד הקירות שני טווסים לוחמים זה בזה, כאשר האחד מחזיק בידו מברשת ציור, והשני שק כסף. ליילנד, שלא אהב את היצירה, מכר את החדר לתעשיין צ'ארלס לאנג פריר (אנ').
משפט רסקין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1878 ויסלר ומבקר האמנות ג'ון רסקין ניהלו משפט דיבה מתוקשר ביותר בשל ביקורת שפרסם רסקין על היצירה "נוקטורנו בשחור וזהב: הטיל הנופל".
רסקין כתב:
לטובתו של ויסלר, כמו כן להגנה על הרוכש, סר קוטטס לינדסי, על הרוכש לא להרשות הכנסת עבודות לתוך הגלריה שלו שנעשה על ידי אמן חסר השכלה זה, עבודות הקרובות לפן של בוז תרבותי מכוון. אני ראיתי, וכן שמעתי הרבה חוצפה קוקנית, אולם מעולם לא ציפתי לשמוע כלי ריק דורש סכום של 200 גיני עבור זריקת פח צבע בפניו של הציבור
— [1]
במהלך המשפט שאל עורך דינו של רסקין את ויסלר כמה זמן לקח לו לצייר את "נוקטורנו בשחור וזהב: הטיל הנופל", וויסלר ענה:
"מחצית היום"
ועורך דינו של רסקין הקשה ושאל:
"ואתה דורש 200 גיני (סכום גבוה) עבור מחצית יום עבודה?"
וויסלר ענה:
"לא, עבור ניסיון של חיים שלמים".
ויסלר זכה במשפט, אולם על אף שתבע הוצאות בגובה של 1,000 ליש"ט, נפסקו לו הוצאות בגובה פרת'ינג אחד (אגורה אחת), וויסלר שהיה שקוע בחובות בשל בניית ביתו - שכונה "הבית הלבן" (בשל האריחים הלבנים) בצ'לסי שבלונדון, נאלץ לפשוט רגל.
בעקבות אירוע זה התרחק ויסלר מהחוגים האמנותיים בבריטניה והתמקד ביצירת קשרים עם אמנים צרפתיים, חלקם הכיר עוד קודם לכן. ויסלר התאהב בדוגמנית של גוסטב קורבה, ג'ואנה היפרנן (Joanna Hiffernan), וזו דגמנה לפניו בפריז עבור "הנערה הלבנה". כאשר נודע לו שהיפרנן היא הדמות המצוירת ביצירה הפרובוקטיבית "מקורו של העולם" ניתק ויסלר את קשריו עם קורבה.
בשנת 1888 התחתן ויסלר עם ביאטריס, אלמנתו של חברו הארכיטקט אדוארד ויליאם גודווין, והם היו נשואים חמש שנים עד מותה מסרטן.
ויסלר יצר תחריטים, תגליפים, רישומים רבים, הדפסים וליטוגרפיות רבות, וכן פרסם שני ספרים בהם הוא מתאר את מחשבותיו על אמנות והחיים בכלל: "הרצאה ב-10 בבוקר" יצא לאור בשנת 1885 ו"האמנות העדינה של עשיית אויבים" יצא לאור בשנת 1890. אוסקר ויילד העריץ את ויסלר על סיגנונו והציניות שלו.
ויסלר השפיע השפעה רבה על אמני תקופתו ובעיקר האמנים האמריקאים ג'ון סינגר סרג'נט וויליאם מריט צ'ייס.
בשנת 1884 נבחר ויסלר כחבר כבוד לאקדמיה לאמנויות יפות של מינכן, בשנת 1892 קיבל את אות לגיון הכבוד בשל תרומתו לאמנות, וכן בשנת 1898 הפך לנשיא לכל חייו של האגודה הבינלאומית של פסלים וציירים.
ויסלר נקבר בכנסיית סנט ניקולס בצ'יזוויק שבלונדון והבית בו התגורר הפך להיות המוזיאון לאמנות בית ויסלר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'יימס אבוט מקניל ויסלר, ברשת החברתית Goodreads- המרכז ללימודי ויסלר, אוניברסיטת גלאזגו
- סכסוך ויסלר - רסקין, מתוך Victorian Studies
- מוזיאון בית ויסלר
- יצירותיו, באתר מוזיאון היל סטיד
- ג'יימס אבוט מקניל ויסלר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'יימס אבוט מקניל ויסלר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ג'יימס אבוט מקניל ויסלר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ For Mr. Whistler's own sake, no less than for the protection of the purchaser, Sir Coutts Lindsay ought not to have admitted works into the gallery in which the ill-educated conceit of the artist so nearly approached the aspect of willful imposture. I have seen, and heard, much of Cockney impudence before now; but never expected to hear a coxcomb ask two hundred guineas for flinging a pot of paint in the public's face.