ג'יי גרינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יי גרינברג
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 3 באוקטובר 1942 (בן 81)
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סיגורני (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'יי ר. גרינברג (באנגלית: Jay R. Greenberg נולד ב-3 באוקטובר 1942) הוא פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי, וסופר. מחזיק בתואר דוקטור בפסיכולוגיה מאוניברסיטת ניו יורק, וחבר סגל במכון ויליאם אלנסון וייט, מוסד שבו הוא משמש גם כאנליטיקאי-מדריך.

גרינברג נחשב לאחד מהמייסדים של גישת הפסיכואנליזה ההתייחסותית, אסכולה איתה הוא מזוהה פחות כיום. מאז שנת 2011 הוא העורך של כתב העת "הרבעון הפסיכואנליטי".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינברג נולד ב-3 באוקטובר 1942 ברובע ברוקלין שבעיר ניו יורק, שם שהה עד לשנת 1959 אז החל ללמוד באוניברסיטת שיקגו ללימודי תואר ראשון עד לשנת 1963.

לאחר שנתיים של לימודי פילוסופיה באוניברסיטת שיקגו, גרינברג נרשם לתוכנית לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת ניו יורק. את עבודת הדוקטורט שלו סיים בשנת 1974, בנושא "ניתוח של קבלת החלטות אבחנתיות כפונקציה של אופי הסביבה הקלינית".

לאחר מכן השלים גרינברג הכשרה אנליטית במכון ויליאם אלנסון ווייט, שבו קיבל את התעודה שלו בשנת-1978.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1978 גרינברג פועל במכון ויליאם אלנסון ווייט, כחבר סגל, מנחה ומדריך. הוא הושפע רבות ממייסדי המכון, הארי סטאק סאליבן, אריך פרום, פרידה פרום-רייכמן וקלרה תומפסון.

החל משנת 2011 גרינברג עורך את כתב העת "הרבעון הפסיכואנליטי". בין השנים 1994–2001 שימש כעורך של "פסיכואנליזה עכשווית" ובין 2007–2010 של כתב העת "The International Journal of Psychoanalysis".

תרומותיו לפסיכואנליזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינברג, יחד עם סטיבן מיטשל, נחשב לאחד מהמייסדים העיקריים של הפסיכואנליזה ההתייחסותית, מגמה חדשה בפסיכואנליזה המהווה התפתחות נוספת של פסיכואנליזה בין-אישית ותאוריית יחסי אובייקט. הם עשו זאת בעיקר דרך ספרם המשותף "יחסי אובייקט בתאוריה הפסיכואנליטית"[1] ומאמר מפתח ב - "Contemporary Psychoanalysis".[2] גיליון שלם של פסיכואנליזה עכשווית[3] הוקדש ל -[4][5][6][7][8] ספר זה בשנת - 2013, יום השנה ה-30 לפרסומו.

בספרו השני, "Oedipus and Beyond",[9] גרינברג מפתח את הפרשנות העמוקה שלו להיסטוריה של החשיבה הפסיכואנליטית, ואת ההשלכות של פרספקטיבה זו על הפרקטיקה הקלינית.

גרינברג כותב פורה במיוחד. ביותר מ-70 מאמרים ופרקים נבחרים בספרים, תרם באופן משמעותי לפסיכואנליזה השוואתית, להעמקת ההבנה של היסטוריית הרעיונות הפסיכואנליטיים,[10] לפיתוח תובנות תאורטיות ביחס לפעולה הטיפולית[11][12][13] ולחשיפת הטבע של קונפליקטים פסיכולוגיים.[14][15] מספר ראיונות[16][17][18] הוקדשו במהלך השנים לגרינברג ולהשפעתו על התיאוריה הפסיכואנליטית והפרקטיקה הקלינית.

לגרינברג עניין מיוחד וממושך בעלילות הטראגיות של יוון העתיקה, אשר השפיעו באופן ניכר[14][19][20] על תרומותיו לפסיכואנליזה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינברג זכה בפרס מרי ס. סיגורני לשנת 2015 להישג מצטיין בפסיכואנליזה.[21] הוא גם קיבל את הפרס המדעי המכובד של החטיבה לפסיכואנליזה, האגודה הפסיכולוגית האמריקאית, ב-1993; ופרס אדית זלצר אלט שירות מצטיין ממכון ויליאם אלנסון ווייט בשנת 2004.

ספרים (כסופר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Greenberg, J.R. & Mitchell, S.A. (1983) Object Relations in Psychoanalytic Theory. Cambridge, MA: Harvard University Press.
  • ISBN 978-0674629752 Greenberg, J. (1991) Oedipus and Beyond: A Clinical Theory. Cambridge, MA: Harvard University Press. ISBN 978-0674630918

מאמרים נבחרים ופרקי ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Greenberg, J. (1986). Theoretical models and the analyst's neutrality. Contemporary Psychoanalysis 22:87-106. Also in: S. Mitchell & L. Aron (eds.) Relational psychoanalysis: the emergence of a tradition. Hillsdale, NJ: The Analytic Press, pp. 150–152.
  • Greenberg, J. (1999). Analytic authority and analytic restraint. Contemporary Psychoanalysis 35:25-41.
  • Greenberg, J. (1999). Analytic authority and analytic restraint. Contemporary Psychoanalysis 35:25-41.
  • Greenberg, J. (2001). The analyst's participation: A new look. Journal of the American Psychoanalytic Association 49:359-381.
  • Greenberg, J. (2005). Conflict in the middle voice. Psychoanalytic Quarterly 74:105-120. Also in: A.M. Cooper (ed.) Psychoanalysis in America. Washington, D.C.: American Psychiatric Publishing, pp. 221–237, 2006. Also published as Conflicto en la voz media, Revista de la Sociedad Argentina de Psicoanalisis 14:123-137 (2010).
  • Greenberg, J. (2008). Choice. Journal of the American Psychoanalytic Association 56:691-707.
  • Greenberg, J. (2011a). Psychoanalysis in North America after Freud. In G.O. Gabbard, B.E. Litowitz & P. Williams (eds.) Textbook of Psychoanalysis. 2nd ed. pp. 19–35.
  • Greenberg, J. (2011b). Theories of therapeutic action and their clinical implications. In G.O. Gabbard, B.E. Litowitz & P. Williams (eds.) Textbook of Psychoanalysis. 2nd ed. pp. 269–282.
  • Greenberg, J. (2012). Conversations with Oedipus. Trends in Psychiatry and Psychotherapy 34(2):51-61
  • Greenberg, J. (2014). What daimon made you do it? Thoughts on desire in the consulting room. Rivista di Psicoanalisi 60(1):5-22.
  • Greenberg, J. (2015). Therapeutic action and the analyst's responsibility. Journal of the American Psychoanalytic Association 63:15-32.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Greenberg, J.R.; Mitchell, S.A. (1983). Object Relations in Psychoanalytic Theory. Harvard University Press. ISBN 978-0674629752.
  2. ^ Greenberg, J. (1986). "Theoretical models and the analyst's neutrality". Contemporary Psychoanalysis. 22: 87–106. doi:10.1080/00107530.1986.10746117.
  3. ^ "Special Issue: Object Relations in Psychoanalytic Theory: A 30th Anniversary Tribute". Contemporary Psychoanalysis. 49. 2013.
  4. ^ Crain, W. (2015). Theories of development: Concepts and applications (6th ed.). Psychology Press. ISBN 978-0205810468.
  5. ^ Mitchell, S.A.; Black, M.J. (2016). Freud and Beyond: A History of Modern Psychoanalytic Thought (2nd ed.). Basic Books. ISBN 978-0465098811.
  6. ^ Samuels, A. (1993). The Political Psyche. Routledge. ISBN 978-0415081023.
  7. ^ Gabbard, G.O. (2016). Boundaries and Boundary Violations in Psychoanalysis (2nd ed.). American Psychiatric Publishing. ISBN 978-1615370177.
  8. ^ Hoffman, I.Z. (1998). Ritual and Spontaneity in the Psychoanalytic Process: A Dialectical-Constructivist View. Routledge. ISBN 978-0881633627.
  9. ^ Greenberg, J. (1991). Oedipus and Beyond: A Clinical Theory. Harvard University Press. ISBN 978-0881633627.
  10. ^ Greenberg, J. (2011). "Psychoanalysis in North America after Freud". In Gabbard, G.O.; Litowitz, B.E.; Williams, P. (eds.). Textbook of Psychoanalysis (2nd ed.). American Psychiatric Publishing. ISBN 978-1585624102.
  11. ^ Greenberg, J. (2001). "The analyst's participation: A new look". Journal of the American Psychoanalytic Association. 49 (2): 359–381. doi:10.1177/00030651010490020801. PMID 11508371.
  12. ^ Greenberg, J. (2011). "Theories of therapeutic action and their clinical implications". In Gabbard, G.O.; Litowitz, B.E.; Williams, P. (eds.). Textbook of Psychoanalysis (2nd ed.). American Psychiatric Publishing. ISBN 978-1585624102.
  13. ^ Greenberg, J. (2015). "Therapeutic action and the analyst's responsibility". Journal of the American Psychoanalytic Association. 63 (1): 15–32. doi:10.1177/0003065114561861. PMID 25416284.
  14. ^ 1 2 Greenberg, J. (2005). "Conflict in the middle voice". The Psychoanalytic Quarterly. 74 (1): 105–120. doi:10.1002/j.2167-4086.2005.tb00202.x. PMID 15766039.
  15. ^ Greenberg, J. (2008). "Choice". Journal of the American Psychoanalytic Association. 56 (3): 691–707. doi:10.1177/0003065108322686. PMID 18802123.
  16. ^ Crumbly, A. (2011). "A conversation with Jay Greenberg". Psychoanalytic Psychology. 28 (2): 175–182. doi:10.1037/a0023576.
  17. ^ Vartzopoulos, I. (2013). "Interview with Jay Greenberg". Oedipus. 9: 5–31.
  18. ^ Drescher, J. (2013). "Jay Greenberg and Steve Mitchell: Interviews from The White Society Voice (1993-1994)". Contemporary Psychoanalysis. 49: 34–50. doi:10.1080/00107530.2013.10746530.
  19. ^ Greenberg, J. (2012). "Conversations with Oedipus". Trends in Psychiatry and Psychotherapy. 34 (2): 51–61. doi:10.1590/S2237-60892012000200003. PMID 25922923.
  20. ^ Greenberg, J. (2014). "What daimon made you do it? Thoughts on desire in the consulting room". Rivista di Psicoanalisi. 60: 5–22.
  21. ^ Mary S. Sigourney Award
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27יי_גרינברג&oldid=38475567"