ג'י פאנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'י פאנק
ד"ר דרה, אחד מממציאי הסגנון
ד"ר דרה, אחד מממציאי הסגנון
מקורות סגנוניים פאנק (Funk), גאנגסטה ראפ, פי פאנק, R&B, היפ הופ של החופ המערבי
מקורות תרבותיים סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 בלוס אנג'לס שבקליפורניה
כלים תקליטנות, סינתיסייזר, קלידים, כלי נשיפה מעץ, מכונת תופים, כלי מיתר, ראפ, קולות רקע, טוקבוקס (אנ')

ג'י פאנקאנגלית: G-funk) או גאנגסטה פאנק הוא תת-סגנון מוזיקלי של מוזיקת היפ הופ שנוצר מהיפ הופ של החוף המערבי בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'י פאנק (שהוא פאנק (Funk) במפעם מלאכותי משתנה) משלב סינתיסייזרים רב-שכבתיים ומלודיים, גרוב איטי ומהפנט, בס עמוק, קולות רקע נשיים, סימפול נרחב של צלילי פי פאנק ופורטמנטו של סינתיסייזר. תוכן השירים תלוי באמן המבצע ויכול להיות, למשל, סקס, סמים, אלימות, ונדליזם ונשים, אך גם תוכני אהבה לעיר או לחבר, או טקסטים מרגיעים שונים. הסגנון מקושר גם לדרך "עצלה" או "חלקלקה" של ראפינג שמטרתה להדגיש מילים מסוימות או להישאר בקדנצה.

בשונה מסגנונות ולהקות ראפ מוקדמים יותר שהשתמשו גם הם בסימפולים של קטעי פאנק, בג'י פאנק ישנו שימוש מועט יותר בסימפולים.[1] חוקר המוזיקה אדם קרימז תיארו כ"סגנון של ראפ חוף-מערבי ששיריו כוללים לרוב מכשור חי, שימוש רב בקלידים ובבס, עם סימפול מועט (לעיתים אינו קיים), ולרוב התקדמות הרמונית הדרגתית".[2] ד"ר דרה, אחד ממייסדי הז'אנר, משתמש לרוב במוזיקאים בהופעותיו החיות כדי לחזור על המוזיקה המקורית של ההקלטות המסומפלות. דבר זה מונע ממנו את השימוש בצליליו שלו בהופעות, ויותר מכך, גם את השימוש בעותקים המקוריים של שיריו.[3]

מקורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "ג'י פאנק", שניתן לסגנון על ידי Laylaw מהפקות לווהאוס (Lawhouse Production), הפך סגנון היפ הופ פופולרי בשנת ה-90. אף על פי שהוא הומצא בלוס אנג'לס, סגנון הג'י פאנק הושפע רבות מהסגנון המוזיקלי "מוזיקת מוב" מאזור מפרץ סן פרנסיסקו, שמייסדיו היו ראפרים מאוקלנד, דוגמת טו שורט ואי-40 . טו שורט התנסה רבות בשימוש בסימפולים של פי פאנק ובס כבד בהקלטותיו מאמצע עד סוף שנות ה-80. עם זאת, בשונה ממוזיקת המוב ממפרץ סן פרנסיסקו, בז'אנר הג'י פאנק, מדרום קליפורניה, ישנו שימוש רב יותר בפורטמנטו של סינתיסייזרים ופחות מכשור חי. סגנון ההגשה האיטי והעצל של טו שורט השפיע גם הוא על מוזיקאי ג'י פאנק מאוחרים, כמו סנופ דוג.

ישנה מחלוקת על זהות "אבי הג'י פאנק". ד"ר דרה בדרך כלל מזוהה כממציא הז'אנר,[4] אך Cold187um וחבריו לקבוצת Above the Law טוענים להמצאת הז'אנר גם הם.[5] Cold187um טוען שד"ר דרה לא הודה להם על תרומתם להתפתחות הז'אנר כשהוציא את אלבומו הראשון בדת' רואו רקורדס, The Chronic.[6] שניהם הוציאו אלבומים ברות'לס רקורדס קודם לכן. וורן ג'י וסנופ דוג עבדו עם Cold187um לפני שהחלו לעבוד עם ד"ר דרה.

השימוש המקודם ביותר בסינתיסייזרים בסגנון ג'י פאנק ובגרובים בסגנון פרלמנט-פאנקדליק (אנ') בעבודתו של ד"ר דרה הוא ב-Alwayz into Somethin', סינגל של N.W.A מהאלבום Niggaz4Life‏ (1991). כשב-1992 יצא האלבום The Chronic, הוא הפך במהירות לפופולרי והפך את סגנון הג'י פאנק לסגנון היפ הופ פופולרי.

מייסד נוסף לז'אנר הוא DJ Quik, שהשתמש בצלילי פי פאנק כבר ב-1991, באלבומו Quik Is the Name, אך סגנון הג'י פאנק בולט במיוחד באלבומו מ-1995, Safe + Sound.

זמרים ואמנים נוספים שמזוהים עם הז'אנר הם Bone Thugs-n-Harmony, טופאק שאקור, נייט דוג, מאק דרה, גטו בויז, ספייס 1, B.G. Knocc Out, דרסטה, Rappin' 4-Tay, 3X Krazy ווורן ג'י. אלבום הבכורה של וורן ג'י אף נקרא Regulate...G Funk Era, ואירח את נייט דוג, שקרא לעצמו "מלך הג'י פאנק".[7]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Brown, Ethan (22 בנובמבר 2005). "Straight Outta Hollis". Queens Reigns Supreme: Fat Cat, 50 Cent, and the Rise of the Hip Hop Hustler. Anchor. ISBN 1-4000-9523-9. [Unlike] popular hip-hop producers like the Bomb Squad, Dre instead utilized a single sample to drive a song. Brown, Ethan (22 בנובמבר 2005). "Straight Outta Hollis". Queens Reigns Supreme: Fat Cat, 50 Cent, and the Rise of the Hip Hop Hustler. Anchor. ISBN 1-4000-9523-9. [Unlike] popular hip-hop producers like the Bomb Squad, Dre instead utilized a single sample to drive a song. 
  2. ^ Krims, Adam (2000). Rap Music and the Poetics of Identity. Cambridge: Cambridge University Press. עמ' 74. ISBN 0-521-63447-4. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2008. 
  3. ^ Robert Hilburn, "The Dr.'s Always In", September 23, 2007, Los Angeles Times
  4. ^ Brown, Jake (2006). "Chapter 8. 1997–1999". Dr. Dre in the Studio (באנגלית). Amber Books Publishing. עמ' 64. ISBN 9780976773559. 
  5. ^ Jake Rohn, "[1]", HipHopDX, September 23, 2013
  6. ^ The Friday Night Live Show (Conspiracy Worldwide Radio) January 23, 2010
  7. ^ Carmichael, Emma (31 בדצמבר 2011). "This Guy Died This Year: Nate Dogg, The King Of G-Funk". Deadspin.