חומר פסיכואקטיבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סמים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כפילות תכנים עם הערך סם פסיכואקטיבי. עיוות המשמעות המקורית של המונח כ"סמים".
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מבחר של חומרים פסיכואקטיביים במובן הרחב והפופולרי של המושג - סמים בלתי חוקיים טבעיים וסינתטיים, סמים שאינם בלתי חוקיים, רעלים טבעיים ותרופות. נגד כיוון מחוגי השעון, משמאל למעלה:קוקאין, "קראק",מתילפנידאט (ריטלין),אפדרין, MDMA (אקסטזי - הגלולה עם חיוך), מסקלין (בשר הקקטוס הירוק המיובש), LSD (שקית קטנה מפלסטיק),פסילוציבין (הפטרייה המיובשת),סלוויה דיווינורום (מרוות המתנבאים - בשקית גדולה מפלסטיק), דיפנהידרמין (גלולה ורודה),אמניטה מוסכריה (אמנית הזבובים - הכובע האדום המיובש של פטרייה), טילנול (המכיל קודאין, קודאין, (טבק) למקטרת (למעלה), בופרופיון (גלולה חומה), מריחואנה (ירוקה, במרכז), חשיש (מלבן חום)

א. במובן הכי רחב והפופולרי של המילה, חומר פסיכואקטיבי (באנגלית: psychoactive substance) הוא 1 - חומר שנועד להשפיע לצורך לא רפואי או רפואי על מערכת העצבים המרכזית על מנת לגרום לשינוי בתפקוד המוח על מרכיביו, וכתוצאה מכך לגרום שינויים בהכרה, בתפיסה, במצב רוח או בהתנהגות או 2 - חומר העלול לגרום לתופעות לוואי או להרעלה עם ביטויים נפשיים. החומרים הפסיכואקטיביים במובן הרחב (1)ו(2) כוללים: סמים, תרופות, חומרים רעילים לא רפואיים.

ב. במובן הצר והנפוץ ביותר של המילה ברפואה (בעיקר בספרות בשפה האנגלית) המושג "חומרים פסיכואקטיביים" או בקיצור "חומרים" (substance) זהה לזה של סמים או [1][2] סמים פסיכואקטיביים (ראה נושא ספרם של ד. אלישע, ס. מרצ'בסקי,2000).

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בחומרים פסיכואקטיביים ידוע מזה אלפי שנים, הן למטרות רפואיות, גופניות ונפשיות – כמו שיכוך כאב, הפחתת שיעול, הפחתת חרדה, הן למטרות דתיות ומאגיות כדי לשנות מצב תודעה במהלך טקסים והן להנאה[3][4].

שימוש רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרופה

חומרים פסיכואקטיביים רבים הם תרופות.[5] (המובן הרחב של "חומרים פסיכואקטיביים", המשפיעים על המוח ועל התפקודים הנפשיים)

ישנם מספר סוגים של חומרים פסיכואקטיביים שנעשה בהם שימוש רפואי כתרופות למצבים שונים:

התרופות הפסיכיאטריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרופה פסיכיאטרית

תרופות מרשם פסיכוטרופיות או פסיכיאטריות נועדו לטפל בהפרעות נפשיות למנוע את החמרתן או חזרת התסמינים שלהם. הן כוללות תרופות אנטיפסיכוטיות, נוגדות דיכאון, מייצבות מצב רוח, תרופות נוגדות חרדה ולהרגעה, לשינה ותרופות ממריצות[6] תרופות אלו אינן סמים כלל ועיקר, השפעתם הטיפולית היא בדרך כלל איטית, אינם גורמים להנאה, לתלות פיזית או נפשית, לכמיהה מופרזת ולתסמונות גמילה. במספר מהן הפסקה פתאומית גורמת לתופעות לוואי חולפות של גמילה אך לא לתסמונת גמילה.

תרופות פסיכוטרופיות ללא מרשם רופא הכוללות תמציות ולריאן, פסיפלורה, ג'ינסנג, גינקו בילובה וכו'.

מתוך התרופות הפסיכוטרופיות או הפסיכיאטריות רק לבנזודיאזפינים - שהן תרופות נוגדות חרדה ולשינה, (חלקן גם אנטיאפילפטיות), לתרופות לשינה מקבוצת ה-Z ולכמה תרופות ממריצות מקבוצת האמפטמינים יש גם פוטנציאל של אפקטים נפשיים מידיים ושל התמכרות והן מבוקשות על ידי צרכני סמים.

חומרים פסיכואקטיביים אחרים - הם התרופות נוגדות פרכוסים, המשמשות בנוירולוגיהאפילפסיה) וברפואת הכאב, וכמה מהן בפסיכיאטריה כמייצבות מצב רוח, תרופות אנטיפרקינסוניות, הורמונים מסוימים ונגזרותיהם, (למשל סטרואידים אנבוליים, הורמונים זכריים, מלטונין) וכו'.

היסטוריה והתפתחות של השימוש הרפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמרים פסיכואקטיביים מסוימים שימשו לצורך טיפול מאות שנים ברפואה של פעם, לפני העידן המדע המודרני. בגלל הסיכון להתמכרות ולהרעלה הוצאו חלק מהם ממסגרת הרפואה הקונבנציונאלית המדעית.

קיימים חומרים פסיכואקטיביים רבים שהם תרופות המשמשות בטיפול ברפואה המודרנית. כמו תרופות רבות של הרפואה הקונבנציונלית, הם נשאבו בהתחלה מן הרפואה המסורתית הקדומה או העממית בצורת חומרים שהופקו מן הטבע - למשל, התרופות משככות כאבים שהופקו מן הפרג - כולל תמציות אופיום, מורפין, פפברין, קודאין. הליתיום המשמש בפסיכיאטריה הוא יסוד של הטבע. החומצה הוולפרואית הידועה כתכשיר נגד אפילפסיה וכמייצב מצב רוח ותרופה למיגרנה מקורה בחומר שבצמח הוולריאן.

שימושים לא רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומרים פסיכואקטיביים בעלי תכונות של סמים מכונים סמים פסיכואקטיביים. חומרים אלו משמשים את בני האדם למטרות לא רפואיות כמו הרגשת תחושת הנאה ועונג, לשינוי מכוון של ההכרה והתודעה, עלייה בחשק וכו' - מטרות שמרביתן נקראות רקריאציונליות (recreational), מיעוטן הן לצורך הגברת הדמיון היצירתי או התפוקה, הרחקת העייפות או הירדמות. השימוש בסמים נעשה מתוך סקרנות ובנסיבות חברתיות - כולל מסיבות, בלחץ חברתי, עקב מגע עם סוחרי סמים, או על רקע תרבות של מרד נעורים במוסכמות. ישנם סמים פסיכואקטיביים ששימשו או משמשים פעילות רוחניות או דתיות, למשל בהשגת מצבי טראנס או אקסטזה.

הכינוי סמים (באנגלית - drugs of abuse, substances of abuse, בצרפתית - stupéfiants), שקיבל בתקופה המודרנית לרוב קונוטציה שלילית, משמש לציין חומרים פסיכואקטיביים שנעשה בהם שימוש בדרך כלל מחוץ למסגרת הרפואה, כ"סמי רחוב" ממקור צמחי או סינתטי לצורך השגת הנאה, העלאה מהירה במצב הרוח ובחשק, שינויי תודעה,(recreational drug use), ערנות מוגברת כו' ולחלקם פוטנציאל לשימוש מזיק (substances of abuse), תלות נפשית או פיזית, תופעות הרעלה כגון שכרות או מצב הלוצינטורי) ולכן נקראים גם "סמים משכרים" או "ממכרים". מכיוון שהם נמכרים לרוב בשוק השחור על ידי סוחרי סמים (drug pushers) הם נקראים גם "סמי רחוב".

בהקשר זה, כתב העת "Journal of Psychoactive Drugs" מסן פרנסיסקו למשל, שהוקם בשנת 1967 תחת השם "Journal of Psychedelic Drugs" ("עיתון לסמים פסיכדלים") ושינה את שמו לזה הנוכחי בשנת 1981, עוסק בסמים הפסיכואקטיבים, בסמים הגורמים לחוויות נפשיות מיוחדות במינם - מבחינת תודעה, תפיסה, מצב רוח - ובמה שנקראת "תרבות הסמים".

חומרים רעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאינם קשורים בדרך כלל לטיפולים רפואיים בעבר ובהווה- רעלים המשמשים למשל במלחמה כימית, מתכות כבדות, ממסים תעשייתיים, קוטלי חרקים, חומרי ניקוי ביתיים ורבים אחרים.

ריפוי עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ריפוי עצמי

חומרים פסיכואקטיבים משמשים לעיתים קרובות גם לניסיונות "ריפוי עצמי" (self medication) של אנשים שלקו בחרדה, דיכאון, פוביה חברתית, או הפרעת דחק פוסט טראומתית, ואף מצבים פסיכוטיים, ללא התיעצות עם רופאים. ברוב המקרים האלה השימוש המזיק בסמים משכרים או ממריצים עלול להחמיר את ההפרעות הנפשיות. חלק מהסמים הופכים למסוכנים בעקבות אינטראקציה מסובכת בין 3 גורמים: אישיותו, נטיותיו האישיות והמצב הנפשי של המשתמש, הסביבה של השימוש, וסוג החומר.[7] חלק מהסמים הנ"ל נכללים בישראל בפקודת הסמים המסוכנים. כמה מהחומרים או הסמים הפסיכואקטיביים המוגדרים ככאלה ב"פקודת הסמים מסוכנים" נמכרים באופן חוקי, תוך פיקוח, בבתי מרקחת, ובשימוש חוקי בידי רופאים כתרופות משככות כאבים ובמטרות רפואיות אחרות בענפי רפואה שונים, בעיקר רפואת הכאב והרפואה הפליאטיבית (למשל תמצית אופיום, מורפין, פטידין, קודאין, פפברין,כו'), מתילפדנידט (ריטלין) וכמה נגזרות של אמפטמין - בשימוש בהפרעות שינה מסוימות (נרקולפסיה) ובהפרעת קשב וריכוז, "קנביס רפואי" הנרשם לפי הוראות מפורטות בהתוויות רפואיות מסוימות.

היבטים חוקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריכה של חלק מהסמים הפסיכואקטיביים נחשבת לעבירה פלילית במרבית מדינות העולם, בשל הסכנות הרבות, הבריאותיות והפסיכולוגיות, הטמונות בצריכתם והשלכות חברתיות כמו יציאה ממעגל הלימודים והעבודה ועבריינות. עם זאת, ישנם סמים פסיכואקטיביים מקובלים חברתית בקנה מידה רחב והם חוקיים בארצות רבות. דוגמאות בולטות הן אלכוהול (הנמצא במשקאות חריפים) וטבק – ששימושם ושיווקם מוגבל על ידי חוקים שונים בגלל סכנות רבות לבריאות המשתמשים והציבור, וחומרים שצריכתם המבוקרת פחות מסוכנת לבריאות הנפשית והגופנית כמו הקפאין (הנמצא בקפה, בתה ובקוקה-קולה).

חומרים פסיכואקטיביים בחוק הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב החומרים הפסיכואקטיביים העלולים לגרום להתמכרות רשומים בישראל בפקודת הסמים המסוכנים, אשר מתעדכנת מזמן לזמן עם הופעת חומרים חדשים[3].

על פי החוק במדינת ישראל חל איסור על גידול, הפקה, יבוא, יצוא, החזקה או שימוש בסם מסוכן. עם זאת, יש תרופות בעלות תופעת לוואי של התמכרות המופיעות אף הן בפקודה ומותרות לשימוש תחת הגבלות מסוימות (כמו מורפיום). כמו כן, יש חומרים שעליהם אין כל איסור, כגון צריכה של קפה או גת בלעיסה. בנוסף, חומרים אחרים כמו טבק ואלכוהול נמצאים תחת בקרה, כך שאסור למכור אותם לקטינים[3].

מיון החומרים הפסיכואקטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומרים פסיכואקטיביים מחולקים לקבוצות שונות בהתאם להשפעותיהם הפרמקולוגיות. תרופות וקבוצות פסיכואקטיביות בשימוש נפוץ הינם:

הפרעות נפשיות הקשורות לחומרים פסיכואקטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפרעות הנפשיות העיקריות הקשורת לשימוש בסמים פסיכואקטיביים הן בעיקר ההתמכרות לסמים, השימוש לרעה - בכמויות גדולות וקבועות של סם, הפרעות ממושכות בתפיסה הנגרמות על ידי סמים הלוצינוגנים, ותסמונות גמילה. תרופות פסיכו-אקטיביות עלולים לגרום כתופעות לוואי או כמנת יתר למצבים בלבוליים, פסיכוטיים, דמנטיביים (קהיון), אמנסטיים, הפרעות במצב הרוח, חרדה, הפרעות שינה. כך גם חומרים רעילים לא רפואיים. קיימות התנהגויות של שימוש לרעה גם במקרה של תרופות שאינן פסיכואקטיביות ושאינן גורמות לתלות כמו משלשלים, תרופות משככות כאבים מסוימות כמו פרצטמול או אספירין, תרופות נוגדות חומצה בקיבה, ויטמינים, הורמונים, תרופות צמחיות או עממיות, משתנים וכו'.

דרך פעולתם של חומרים פסיכואקטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומרים פסיכואקטיביים פועלים על מערכת העצבים בדרכים שונות, שכולן קשורות לפעילותם של מוליכים עצביים בתוכה. במסגרת תהליך ההולכה העצבית, המוליכים העצביים הם המולקולות שמעבירות את האותות העצביים בין תאי עצב בצורה של אות כימי.

רבים מהחומרים נקשרים לאותם קולטנים שאליהם נקשרים המוליכים העצביים, ובכך משפיעים על עוצמת ההולכה העצבית. אגוניסט הוא חומר שנקשר לקולטן ומשפיע בצורה דומה למוליך העצבי, ולכן מעצים את ההפעלה של אותו מסלול עצבי, ואילו אנטגוניסט הוא חומר שנקשר לקולטן אך אינו מפעיל אותו, ולכן מחליש את הפעילות העצבית באותו מסלול.

חומרים אחרים משפיעים על הכמויות של מוליכים עצביים בתוך המוח. חלקם פועלים על אנזימים שמעורבים בסינתזה או פירוק של מוליכים עצביים, ובכך מגדילים או מקטינים את הכמות של אותו מוליך עצבי ואת הפעילות שלו. מנגנון פעולה נוסף הוא עיכוב תהליך הספיגה החוזרת של מוליכים עצביים, דבר המגדיל את העוצמה ומשך ההשפעה שלהם.

השפעתם של החומרים הפסיכואקטיביים נגזרת מהמסלולים העצביים שעליהם הם פועלים. לשם הדגמה, אם מוליך עצבי מסוים פועל במעגל במוח שמעודד תהליכים של קשב, החומרים שמגבירים את פעולתו (למשל אגוניסטים לקולטנים של אותו מוליך עצבי או מעכבי ספיגה חוזרת שלו) יגרמו לקשב מוגבר ואילו החומרים שמתנגדים לפעילותו (אנטגוניסטים לדוגמה) יפחיתו את הפניית הקשב.

רוב המוליכים העצביים פועלים במספר מסלולים נפרדים במוח אשר משפיעים על היבטים רבים של תפיסה והתנהגות. מסיבה זו, חומר פסיכואקטיבי אחד יכול להשפיע על מגוון של תחומים, מפעילות מוטורית ועד למצב הרוח. עם זאת, ישנם חומרים המשפיעים רק על סוג אחד או על מספר סוגים מתוך מגוון הקולטנים של אותו מוליך עצבי, ולכן הם פועלים באופן ספציפי יותר רק על חלק מהמסלולים העצביים הקשורים אליו. לצד זאת, ישנם גם חומרים המשפיעים על מספר מוליכים עצביים במקביל. כל המאפיינים האלה מנוצלים לצורך פיתוח של תרופות שונות אשר מותאמות להשפיע בעיקר על מסלולים עצביים מסוימים, אם כי בכולן קיימות גם תופעות לוואי.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועלים באמצעות סרוטונין (מוליך עצבי)

אגוניסטים לקולטני סרוטונין:
LSD, פסילוסיבין, מסקלין, 2C-B
מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין:
פלואוקסטין (פרוזק), ציטאלופראם (רסיטל)
משחררי סרוטונין:
MDMA (אקסטזי)

הפועלים באמצעות GABA (מוליך עצבי)

אגוניסטים לקולטני GABA:
בנזודיאזפינים, אתנול (אלכוהול במשקאות חריפים), ברביטורטים, תרופות נוגדות פרכוסים

הפועלים באמצעות דופמין (מוליך עצבי) ונוראדרנלין (מוליך עצבי)

מעכבי ספיגה חוזרת של דופמין (על ידי חסימת חלבון טרנספורמר דופמין DAT):
קוקאין, מתילפנידאט (ריטלין)
מעכבי ספיגה חוזרת של דופמין, סרוטונין נוראדרנלין (נוראפינפרין) (על ידי חסימת חלבון מעביר דופמין וחלבוני טרנספורמר מונואמינים אחרים):
אמפטמין ונגזרותיו
:L-Dopa תרופות נוירולוגיות למחלת פרקינסון

באמצעות קולטני אופיואידים

אגוניסטים לקולטני אופיואידים:
מורפין, דיאמורפין (הרואין), קודאין, אוקסיקודון
אנטגוניסטים לקולטני אופיואידים:
נלוקסון, נלטרקסון

באמצעות נוראדרנלין, סרוטונין ולפעמים דופמין - מונואמין אוקסידאז (MAO, אנזים המפרק מונואמינים)

מעכבי מונואמין אוקסידאז:
סלג'ילין, הרמלין

באמצעות קולטני NMDA

אנטגוניסטים לקולטני NMDA:
קטמין, PCP, DXM

נורדרנלין (נוראפינפרין) (מוליך עצבי)

מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של נוראפינפרין
רבוקסטין (אדרונאקס), סטרטה

באמצעות קולטני קנבינואידים

אגוניסטים לקולטני קנבינואידים:
THC (החומר הפעיל העיקרי בסם הקנאביס, אגוניסט למחצה)
קנבינואידים סינתטיים (בעיקר ממשפחת הכימיקלים JWH. בניגוד לTHC אגוניסטים שלמים)
אנטגוניסטים לקולטני קנבינואידים:
רימונבאנט (סם אנורקטי חדש המשמש כתרופה למשקל יתר)

באמצעות אצטילכולין (מוליך עצבי)

סמים ותרופות כולינרגיים:
ניקוטין, פירצטאם
סמים ותרופות אנטיכולינרגיים:
אטרופין, סקופולאמין - תרופות לשימוש ברפואת עיניים, גסטרו-אנטרולוגיה, שיכוך כאבים וכו'

אצטילכולין אסטראז (אנזים המפרק אצטילכולין)

אנטי אצטילכולין אסטראז:
גזי עצבים
תרופות נוירולוגיות למיאסתניה
תרופות לדמנציה

THC-החומר הפעיל בקנאביס

באמצעות אדנוזין (מוליך עצבי)

אנטגוניסטים לקולטני אדנוזין:
מתיליקסאנטינים (לדוגמה: קפאין)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • , .Bertram G.Katzung Basic & Clinical Pharmacology 6th edition ,a Lange medical book Appelton & Lange, Prentice Hall International Inc, London 1995. Leo Hollister ch רות לסמים ולאלכוהול --מדריך רפואי לאיתור, אבחון והתערבות ראשונית, הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב 2000
  • Jerome H.Jaffe Substance -Related Disorders Ch.11.1 Introduction and overview

in Kaplan & Sadock's Comprehensive Textbook of Psychiatry 7th edition, Lippincott Williams & Williams 2000

  • Pocket Guide to the ICD-10 Classification of Mental and Behavioural Disorders World Health Organization,Geneva Churchill Livingstone 1998

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חומר פסיכואקטיבי בוויקישיתוף

(הבסיס המדעי של השימוש והתלות בחומרים פסיכואקטיביים - ארגון הבריאות העולמי 2004 ז'נבה)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Concise Oxford Dictionar, Clarendon Press, Oxford 1995
  2. ^ ראו World Health Organization 2004
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  4. ^ Torres, C., & Papini, M. R. (2016). Emotional self-medication and addiction. In Neuropathology of drug addictions and substance misuse (pp. 71-81).‏
  5. ^ Jerome H.Jaffe 2000
  6. ^ Michael Stone Healing the Mind - A History of Psychiatry from Antiquity to the Present Pimlico 1998 p.189-191
  7. ^ Leo Hollister עמוד 479
  8. ^ Francesco Saverio Bersani, Ornella Corazza, Pierluigi Simonato, Anna Mylokosta, Drops of madness? Recreational misuse of tropicamide collyrium; early warning alerts from Russia and Italy, General Hospital Psychiatry, 35, 2013-9, עמ' 571–573 doi: 10.1016/j.genhosppsych.2013.04.013

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי