ג'ק האמבל
 | |
| האמבל בשנת 1914 בקירוב | |
| לידה |
1862 Hartburn, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
18 בדצמבר 1931 (בגיל 69 בערך) |
| מידע כללי | |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| ספורט | |
| ענף ספורט |
כדורגל |
  | |
ג'ון וילקינסון "ג'ק" האמבל (באנגלית: John Wilkinson "Jack" Humble; 1862–1931) היה כדורגלן אנגלי שהיה אחד ממייסדי מועדון הכדורגל ארסנל.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמבל נולד בסטוקטון-און-טיס. ב-1890 הוא עבר ללונדון על מנת לעבוד במפעל התחמושת רויאל ארסנל; האמבל ואחיו הלכו מעירם ללונדון ברגל, מרחק של כ-640 ק"מ, וזכו למספר כותרות בעיתונים המקומיים באותה תקופה. האמבל היה שמאלני וחבר במפלגות סוציאליסטיות שדגל בזכויות עובדים, ופעל למען יום עבודה קצר יותר וזמן רב יותר לפעילויות פנאי שכללו בין השאר כדורגל (הספורט האהוב עליו).
האמבל פגש במפעל חובבי כדורגל אחרים כגון דייוויד דנסקין, פרד בירדסלי ומוריס בייטס, וב-1886 הוא היה לאחד מהמייסדים של מועדון הכדורגל דיאל סקוור, שמאוחר יותר שינה את שמו לרויאל ארסנל וכיום ידוע בשם ארסנל. רויאל ארסנל הפך תוך זמן קצר לאחד המועדונים החובבנים החזקים ביותר בדרום אנגליה. לא ברור האם האמבל שיחק בדיאל סקוור או ברויאל ארסנל, או שהיה חבר הנהלה בלבד; שמו לא מופיע בהרכבים הבודדים ששרדו מאותה תקופה, אך ייתכן כי הוא שיחק עבור ארסנל בתקופה אחרת.
תרומתו הגדולה ביותר לארסנל הייתה הפיכת המועדון למקצועני. מועדון הכדורגל דרבי קאונטי ניסה ב-1891 להעביר לשורותיו שני שחקנים של ארסנל לאחר משחק בין המועדונים במסגרת גביע ה-FA; האמבל ודנסקין הבינו כי המועדון לא ישרוד אם שחקניו יעזבו אותו. לכן, באספה השנתית של 1891 האמבל הציע להפוך את המועדון למקצועני; אולם, כיוון שהיה סוציאליסט בהשקפתו הוא הביע את מורת רוחו מהכוונה להפוך את ארסנל לחברה המנוהלת באמצעות בעלי מניות.
וולוויץ' ארסנל (השם החדש של המועדון) הורחק עד מהרה מעולם הכדורגל הלונדוני שהתאפיין באתוס של חובבנות, והמועדון גורש מהתאחדות הכדורגל של לונדון. המועדון הוחרם גם על ידי גופי כדורגל אחרים, והיה עלול להגיע למצב של פשיטת רגל. אולם, ב-1893 התברר כי החלטתו של האמבל הייתה נכונה כיוון שהמועדון הוזמן להצטרף לפוטבול ליג והיה למועדון הראשון מדרום אנגליה שנכנס לליגה. בתקופה זו האמבל היה דירקטור במשרה מלאה בהנהלת ארסנל, לאחר שב-1893 קיבל בחוסר רצון את הצורך להפוך את המועדון לחברה מסחרית.
האמבל כיהן כדירקטור במשך שלושים שנים, שבמהלכן עבר המועדון לאצטדיון הייבורי שבצפון לונדון ושינה את שמו לארסנל. הוא המשיך לעבוד במפעל התחמושת כמפקח רובים, ובמהלך מלחמת העולם הראשונה הוצב בשפילד ובבלגיה.
האמבל היה אחרון המייסדים שהיה בקשר עם ארסנל, ובמשך השנים הפך להיסטוריון הלא רשמי של ארסנל בזכות היותו הוותיק ביותר. אולם, הוא אולץ להתפטר מההנהלה ב-1929 בעקבות השערורייה שבגינה נאלץ להתפטר היושב-ראש הנרי נוריס; נוריס ניצל את כספי המועדון לתועלתו האישית, ואף גרף לכיסו את הרווחים ממכירת האוטובוס של המועדון. אף על פי שהתאחדות הכדורגל האנגלית ניקתה את האמבל מכוונת זדון בפרשייה, היא פסקה כי מתוקף תפקידו כדירקטור הוא היה צריך להבחין במעשיו של נוריס, ולפיכך השעתה אותו מכדורגל.
האמבל זכה לראות את זכיית ארסנל בגביע ה-FA ב-1930, לפני שמת בדצמבר 1931.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון ספרלינג, Rebels For The Cause: The Alternative History of Arsenal Football Club, מיינסטרים, 2004 (ISBN 1840189002)
- ברנרד ג'וי, Forward Arsenal! Phoenix House, 1952
- אלן רופר, The Real Arsenal Story: In the Days of Gog, Wherry, 2004 (ISBN 0-9546259-1-9)