דייוויד דנסקין
 דנסקין יושב על הצד הימני של הספסל | |||
| סגל ארסנל בעונת 1888/1889. דנסקין יושב על הצד הימני של הספסל | |||
| מידע אישי | |||
|---|---|---|---|
| לידה |
9 בינואר 1863 ברנטיסלנד שבסקוטלנד | ||
| פטירה |
4 באוגוסט 1948 (בגיל 85) ווריק, הממלכה המאוחדת  | ||
| עמדה |
מגן | ||
| מועדונים מקצועיים כשחקן | |||
| |||
| |||
  | |||
דייוויד דנסקין (אנגלית: David Danskin; 9 בינואר 1863 - 4 באוגוסט 1948) היה מהנדס מכונות וכדורגלן סקוטי.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דנסקין נולד בעיירה ברנטיסלנד שבסקוטלנד. בתחילת הקריירה שלו הוא היה שחקן חובב בקירקלדי וונדררס, לצידם של ג'ק מקבין ופיטר קונולי שהצטרפו אליו ברויאל ארסנל. דנסקין עבר ללונדון ב-1885 על מנת למצוא עבודה, ולבסוף מצא עבודה במפעל רויאל ארסנל שבשכונת וולוויץ'. דנסקין פגש במפעל מספר חובבי כדורגל, ביניהם ג'ק האמבל ושחקני נוטינגהאם פורסט לשעבר פרד בירדסלי ומוריס בייטס. דנסקין והאמבל נחשבים בדרך כלל לאנשים שהניעו את הקמת קבוצת הכדורגל של המפעל - מועדון הכדורגל דיאל סקוור.
באוקטובר 1886 ארגן דנסקין מגבית בקרב חובבי הכדורגל במפעל, והשתמש בכסף שנאסף על מנת לרכוש את כדור המשחק הראשון של המועדון. ב-1 בדצמבר 1886 השתתף דנסקין בפגישה שנערכה בפאב מקומי, ובה הוחלט רשמית על הקמת מועדון הכדורגל תחת השם רויאל ארסנל. הוא גם הוביל את שחקני דיאל סקוור במשחק הראשון בתולדות המועדון נגד איסטרן וונדררס ב-11 בדצמבר 1886; המשחק הסתיים בניצחון 6 - 0 לטובת דיאל סקוור. דנסקין המשיך לשחק ברויאל ארסנל (השם החדש של המועדון באותה תקופה) במשך שנתיים נוספות. אולם, לאחר שנפצע במשחק מול מועדון הכדורגל קלפטון בינואר 1889 הוא החליט לפרוש ממשחק פעיל, אם כי בשנים שלאחר פרישתו הוא שיחק לעיתים רחוקות.
רויאל ארסנל הפך למועדון מקצועני ב-1891. שנה אחת לאחר מכן דנסקין החליט להתמודד בבחירות להנהלת המועדון, אך לא הצליח להיבחר. הוא סיים את הקשר שלו לארסנל והחל לעבוד עם קבוצת הכדורגל רויאל אורדננס פקטוריס שהתפרקה בערך ב-1896. כמו כן, הוא היה שופט במספר משחקים מקומיים. דנסקין היה אוהד של המועדון והגיע למשחקים, ובנו בילי מכר תוכניות במשחקי הבית שנערכו במאנור גראונד.
דנסקין הקים מפעל לייצור אופניים בפלאמסטיד, לפני שעבר לקובנטרי ב-1907 על מנת לעבוד בחברת Standard Motor. בריאותו של דנסקין לא הייתה טובה בשנותיו האחרונות, ומצבו נגרם בין השאר בעקבות הפציעות שספק בזמן המשחקים. למרות זאת הוא היה אחד ממייסדי ארסנל שזכו לראות את הצלחת המועדון בשנות ה-30; ב-1936 נטען כי הוא עודד ממיטת חוליו את ארסנל בזמן גמר גביע ה-FA, במקביל להאזנה לשידור המשחק ברדיו. לאחר מספר שנים של בריאות רופפת הוא מת ב-1948 בהוספיס שבווריק.
מועדון האוהדים הסקוטי של ארסנל החליט בשנת 2007 להקדיש לזכרו של דנסקין לוח כחול בסמוך למקום הולדתו בברנטיסלנד.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דנסקין נישא לג'ורג'ינה האראדון ב-1886, ולזוג נולדו שלושה ילדים (שניים מתוכם מתו בינקותם). ג'ורג'ינה מתה ב-1916 כתוצאה מנפחת. ביוני שלאחר מות אשתו נישא בילי, בנו היחיד שנותר בחיים, לאישה בשם מרי ג'ונס. לזוג נולדו שני ילדים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברנרד ג'וי, Forward Arsenal!, Phoenix House, 1952
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה באתר ברנטיסלנד אונליין