גאבור פרסר

**גאבור פרסר**
**Presser Gábor**
לידה	27 במאי 1948 (בן 75); בודפשט, הרפובליקה ההונגרית
מוקד פעילות	הונגריה
סוגה	רוק
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	פרס קושוט (2003); פרס רדנוטי (2011); פרס eMeRTon (1990); פרס eMeRTon (1994); פרס eMeRTon (2000); Prima Primissima Prize (2004); אמן מצטיין של הונגריה (1990); פרס ינה הוסקה (1995); פרס פרנץ ארקל (1977); פרס eMeRTon (1986); אות מסדר ההצטיינות של הונגריה בדרגת קצין (1994) ;
	www.pressergabor.hu
	פרופיל ב-IMDb

גאבור פרסר (בהונגרית: Presser Gábor;‏ נולד בבודפשט ב-27 במאי 1948) זמר פרפורמר יהודי-הונגרי, מלחין, פסנתרן עטור פרסים זוכה פרס קושוט (הפרס הממלכתי הגבוה בהונגריה, מקביל לפרס ישראל) ופרס פרנץ ארקל, פרס האמן המצטיין. חבר מפתח בהרכבים לשעבר של להקות הרוק אומגה (אנ') ולוקומוטיב (אנ'), הנחשבים בין הלהקות ההונגריות החשובות ביותר, הוא המנהל המוזיקלי של תיאטרון הקומדיה של בודפשט, ואחד האישים הבולטים של המוזיקה הקלה ההונגרית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאבור פרסר נולד במשפחה יהודית כבנם של גזה פרסר (1901–1971) ושל אלווירה אוּרמן (1910–2004).^[1] אביו עבד כסוחר עופות בשוק המקורה של ככר קלאוזל ((Klauzál tér) Nagycsarnok), וגם בנו יצא לעזור לו לאחר הלימודים.^[2] גאבור פרסר החל לנגן בפסנתר בגיל ארבע, הפסנתרן אימרה אנטל לימד אותו במהלך שנות בית הספר היסודי שלו.^[3] לאחר בית הספר היסודי ברחוב קרטס,^[4] הוא למד בבית הספר התיכון המקצועי למוזיקה בלה בארטוק, באותו הזמן ניגן בפסנתר תמורת 14 פורינט לשעה בבית הספר לריקוד ברחוב קפאש. הוא התחיל להלחין מוזיקה כשהיה נער.^[5] המשפחה התגוררה ברחוב דוֹבּ 46/B בקומה הראשונה, ובקומה השנייה התגורר המלחין והפסנתרן היהודי רז'ה שרש. כנער, פרסר ניגש לפעמים לדבר עם שרש, שגם הראה לו תקליטים ותווים.^[6] שרש הקשיב בקביעות לגרסאות שונות של Gloomy Sunday "יום ראשון העצוב" הידוע גם בשם "שיר ההתאבדות ההונגרי", שיר פופולרי משנת 1933 שהלחין אותו רז'ה שרש עצמו. כל יום משתיים עד שש ניתן היה לשמוע את השירים גם בדירות שמסביב.^[7] פרסר הנציח זאת מאוחר יותר בשיר, שמילותיו נכתבו על ידי לאיוש פארטי נאג'.^[8]

אומגה (1967–1971)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסר, שהתעניין תחילה במוזיקה קלאסית כתלמיד תיכון למוזיקה, נמשך לחיי המוזיקה הקלה המתעוררים על ידי חברו לכיתה, טמאש מיהאי, שלקח אותו לקונצרטים של להקת Scampolo, שם מיהאי ניגן מדי פעם.^[9] החל משנת 1967, הוא כתב את המוזיקה לשירים הראשונים של אומגה, מכיוון שעד אז הלהקה ניגנה עיבודים ללהיטים זרים.^[10] בקיץ התקבל לעבודה כנגן והתנסה בהרכב יוצא דופן: בלי גיטרה מובילה, עם שני כלי נגינה של קלידים. עם זאת, הניסיון לא היה מוצלח במיוחד, אז פרסר הוחלף על ידי הגיטריסט ג'רג' מולנאר. פרסר נקרא לחזור ללהקה ב-1968, זמן קצר לפני סיבוב ההופעות באנגליה. לאחר מספר סינגלים, הוא הפך למלחין מספר אחד של שלושת אלבומי האומגה הראשונים.

לאחר יציאתו מהלהקה, פרסר הופיע לראשונה בשנת 1980, בסיבוב ההופעות Omega–LGT– Beatrice. הוא גם ערך הופעת אורח ב-1987 ב"אצטדיון הקטן" וב"אצטדיון העם" ב-1994 וב-1999. הוא השתתף בהפקת האלבום של להקת "אומגה" משנת 1995 בשם Trans and Dance כמחברם של שני שירים וכקלידן אורח.

GT לוקומוטיב (1971–1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1971 החלה להתארגן להקה חדשה, ובאפריל הוקמה רשמית לוקומוטיב GT, או בקיצור LGT. שם הלהקה מתייחס לעוצמתו וליעילותו של הקטר, וכן למהירות של מכוניות המירוץ (Gran Turismo). חבריה המייסדים של הלהקה היו: גאבור פרסר (קלידים), קארוי פרנרייז (גיטרה בס), טמאש ברטה (גיטרה), יוז'ף לאוקס (תופים). LGT הייתה "קבוצת העל" (supergroup) ההונגרית הראשונה.
בין 2004 לבין 2010, פרסר היה חבר בחבר השופטים של תוכנית הכישרונות המוזיקלית של TV2 Megasztár.
באוגוסט 2008, בעקבות יוזמתו, הושק יום הזמר ההונגרי.
לפני הקונצרטים של ארנה 2018, ייצא אלבום מבחר משירי פרסר בשם "שירים מהלב", ובאוקטובר, מלווה ב-70+ מבצעים, הוא קיים שני קונצרטים סולד-אאוט בארנה.
החלק הראשון של האוטוביוגרפיה שלו פורסם באמצע נובמבר 2020.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא כתב שירים לאינספור אמנים, בעיקר לאומגה בתחילת דרכו, ואחר כך, כמובן, ללהקה "שלו" לוקומוטיב GT. כמעט כל האלבומים של זוראן וארבעת אלבומיה של קאטי קובאץ' הם יצירותיו, אבל גם התקופה המוצלחת ביותר של קלרי קטונה מיוחסת לו. בין יצירותיו, אסור להחמיץ כמה יצירות תיאטרון פופולריות, פסקולים ואגדות. המוזיקה של הסרט גאודיופוליס, בבימויה של אריקה סאנטו זכתה בפרס האירופי ב-1989, היא גם יצירתו.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו

Electromantic (1982)
Electromantic – Extra változat 1982, 1987–1989 (1993)
Csak dalok (1994)
Kis történetek (1996)
Angyalok és emberek (2000)
Dalok régről és nemrégről – Koncert 2001 (2003)
T12enkettő (2006)
1 óra az 1 koncertből (2009)
Rutinglitang (Egy zenemasiniszta); Parti Nagy Lajos verseire (2011)
Szerenád helyett (2015)
13 dalunk (Falusi Mariann-nal) (2017)

פרסים, עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פופמאץ' – מלחין השנה (1976, 1977)
פרס פרנץ ארקל (1977)
פופמץ' – קלידן השנה (1978, 1980)
פרס (eMeRTon) (1986, 1990, 1994, 2000)
פרס האמן המצטיין (1990)
צלב הקצין של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של הונגריה (1994)
פרס ינה הוסקה (1996)
פרס ג'ירף הזהב למפעל חיים (1998)
פרס ינה הוסקה מפעל חיים (1999)
פרס Artisjus – הפקת השנה המוזיקלית הקלה (1999)
פרס קושוט (2003)
פרס פרימה פרימיסימה (2004)
פרס גונדל לאמנות (2004)
פרס פרו אורבה בודפשט (2009)
אזרחות כבוד של רובע 13 (2010)
פרס מיקלוש ראדנוטי נגד גזענות (2011)
פרס חמשת כוכבי הסיפור (משותף עם חברי LGT) – ההפקה המוזיקלית של השנה (2014)
פרס מפעל חיים של הקול האנושי (2018)
אזרחות כבוד של רובע 7 (2019)^[11]
אזרחות כבוד של רובע 2 (2021)^[12]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר הזיכרון לסילבסטר של Amadinda–Press +CD; רישומים, הערות: Aurél Holló; Unisono Bt., Göd (2016).
ז'ולט גרצי – אטילה רטקש: פרסר. הוצאת וינס (2003), מסת"ב 963932387X.
גאבור פרסר: Presser's Book 1., Helikon Publishers, Budapest (2020).
גאבור פרסר: Presser's Book 2., Helikon Kiadó, Budapest (2021).