גאווין המילטון (צייר)
 | |
| לידה |
1723 לאנרקשייר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
4 בינואר 1798 (בגיל 75 בערך) רומא, מדינת האפיפיור |
| זרם באמנות |
נאו-קלאסיציזם |
| יצירות ידועות |
Venus Presenting Helen to Paris |
  | |
גאווין המילטון (באנגלית: Gavin Hamilton; 1723 – 4 בינואר 1798) היה צייר נאו-קלאסי סקוטי, סוחר עתיקות וארכאולוג.[1][2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בלנרקשייר, סקוטלנד, בשנת 1723. בשנת 1744 נסע לאיטליה, שם השתלם בסטודיו של אגוסטינו מסוצ'י. מ-1748 עד 1750 הרבה לבקר עם חבריו בנאפולי ובוונציה. בשובו לבריטניה עסק מספר שנים בציור דיוקנאות בלונדון (1751–1756). בסוף אותה תקופה חזר לרומא. הוא חי שם בארבעת העשורים הבאים, עד מותו ב-1798.
מלבד כמה דיוקנאות של חברים, רוב ציוריו, רבים מהם גדולי ממדים, הוקדשו לנושאים יוונים ורומיים קלאסיים. היצירה הנודעת ביותר שלו היא מחזור של שישה ציורים מהאיליאדה של הומרוס, שנועדו להטביע בצופה רושם מקביל לפאר האפי של שירת הומרוס הכתובה.
כצייר של נושאים קלאסיים, המילטון זכה להערכתו הרבה של יוהאן יואכים וינקלמן, ואף של הסופר גתה, הפסל הצעיר אנטוניו קנובה ואחרים ברומא, אך היה פחות מוערך בבריטניה. הוא אכן נשכר לצייר את חלקת המזבח של כנסיית סנט'אנדריאה (אנ') של הכנסייה הלאומית הסקוטית ברומא, עבורה צייר את מחזה צליבתו ומותו של אנדראס הקדוש.
המילטון היה גם סוחר אמנות וארכאולוג. בשנים 1769–1771 ערך חפירות בווילה של הקיסר אדריאנוס בטיבולי, בתחילה כדי להשיג שיש מתאים עבור האומן שהועסק על ידיו בשחזור פסלים. החופרים שלו פתחו מחדש את מוצאו של אזור ביצה נמוך ו"אחרי כמה שבועות של עבודה מתחת לאדמה לאור מנורות בתוך מים בוציים עד הברכיים" שלפו פסלים מתוך הבוץ, לשם הושלכו מאות שנים קודם לכן. משנת 1771 חפר המילטון אתרים נוספים בסביבות רומא: טור קולומבארו של הקרדינל פלביו צ'יג'י ב-1771, אלבנו ב-1772, מונטה קגנולו ב-1772 אוסטיה ב-1774, וילה פונסקה בגבעת צ'ליו ברומא, ברומא ווקיה (Roma Vecchia) ועוד.[3]
בתקופה שבה שחזורים לפסלים רומיים עתיקים וליטוש מחדש של משטחי שיש שלמים עדיין היו נוהג נפוץ, שמר המילטון על מוניטין של אדם ישר שלא עסק בצורה מוגזמת בשחזור פסלים שעברו דרך ידיו.[4] המילטון מכר רבות מיצירות האמנות ששיחזר ללקוחותיו הבריטים, מהם בני אצולה במהלך הטיול הגדול באירופה, ובעיקר לאספן צ'ארלס טאונלי (אנ'), שאליו כתב: "הרכישה היקרה ביותר, שאדם בעל טעם מעודן יכול לעשות, היא פיסת פיסול יווני משובח", ולוויליאם פטי, הרוזן השני של שלבורן, לימים בית לנסדאון, לונדון.[5] בשנת 1771 גילה המילטון את "אגרטל ווֹריק" (אנ') בווילה אדריאנה. הוא מכר אותו לוויליאם המילטון, השגריר הבריטי בנאפולי.
גאווין המילטון פעל יחד הצייר והארכאולוג ג'ובאני בטיסטה פיראנזי בחשיפה ובסחר בעתיקות. המילטון היה יועץ של אנטוניו קנובה כשזה היה עדיין פסל צעיר, אחרי שנפגשו בארוחת ערב בדצמבר 1779 בביקורו הראשון של קנובה ברומא.
בשנת 1785 קנה המילטון את ציור "המדונה בין הסלעים" של לאונרדו דה וינצ'י ושלח אותו למכירה בלונדון. הרכישה שלו היא הגרסה האצורה בגלריה הלאומית, לונדון.
המילטון נידב פריטים למוזיאון של הוותיקן, שכן האפיפיור היה זכאי לקבל שליש מכל ממצאי החפירות והייתה לו הסמכות לאסור ייצוא של אוצרות יוצאי דופן.[6] בנוסף, המילטון שילם לבעלי קרקעות עבור זכויות חפירה, וכך שמר איתם על יחסים טובים.
הוא מת ברומא ב-4 בינואר 1798.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_Achilles_Lamenting_the_Death_of_Patroclus_-_NG_2339_-_National_Galleries_of_Scotland.jpg)
_-_James_Dawkins_and_Robert_Wood_Discovering_the_Ruins_of_Palmyra_-_NG_2666_-_National_Galleries_of_Scotland.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גאווין המילטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A Grande História da Arte (Vol 16)
- ^ David Irwin, "Gavin Hamilton: Archaeologist, Painter, and Dealer" The Art Bulletin 44.2 (June 1962:87–102).
- ^ A. H. Smith, "Gavin Hamilton's Letters to Charles Townley," The Journal of Hellenic Studies, 21 (1901), pp. 306–321; Irwin, David. (1962) "Gavin Hamilton: Archaeologist, Painter and Dealer”, in The Art Bulletin 44:2, pp. 87–102;
- ^ Irwin 1962:89, noting J.T. Smith's assessment in Nollekins and His Times, vol. I:207f.
- ^ Gavin Hamilton's long series of letters to Lord Shelburne survive. Other purchasers included the Hon. Charles Greville, Lord Temple at Stowe, James Hugh Smith-Barry of Marbury Hall, Cheshire, and, in Rome, Pope Clement XIV for his museum at the Vatican, Cardinal Alessandro Albani for his Villa Albani, and his fellow antiquities hunter, Thomas Jenkins.
- ^ Francis Haskell and Nicholas Penny, Taste and the Antique (Yale University Press) 1981, p. 66f.