ויליאם פטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם פטי
William Petty, 2nd Earl of Shelburne
William Petty, 2nd Earl of Shelburne by Jean Laurent Mosnier.jpg
ויליאם פטי, הלורד שלבורן
לידה 2 במאי 1737
דבלין, אירלנד
פטירה 7 במאי 1805 (בגיל 68)
וסטמינסטר, לונדון
מדינה בריטניה
השכלה כרייסט צ'רץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, קצין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הוויגית
בת זוג סופיה
לואיזה
ראש ממשלת בריטניה ה־12
4 ביולי 17822 באפריל 1783
(39 שבועות)
מונרך בתקופה ג'ורג' השלישי
פרסים והוקרה
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ויליאם פטי, הרוזן משלבורן והמרקיז מלנסדאוןאנגלית: William Petty, 1st Marquess of Lansdowne, The Earl of Shelburne;‏ 2 במאי 1737 - 7 במאי 1805) היה מדינאי בריטי ממוצא אירי מהמפלגה הוויגית שכיהן כשר הפנים הראשון וכראש ממשלת בריטניה בין השנים 1782-1783 במהלך החודשים האחרונים של מלחמת העצמאות של ארצות הברית. מורשתו מתאפיינת בהצלחתו בהבטחת השלום עם ארצות הברית. הוא גם היה ידוע כאספן של עתיקות ושל יצירות אומנות.

הלורד שלבורן נולד בדבלין ב-1737 ובילה את שנותיו הראשונות באירלנד. לאחר שלמד באוניברסיטת אוקספורד הוא שירת בצבא הבריטי במהלך מלחמת שבע השנים ולקח חלק בפלישה על רושפור (Rochefort) ובקרב מינדן (Minden). כאות הערכה על פועלו בקרב קלוסטר קאמפן (Kloster Kampen) הוא מונה כשלישו האישי של המלך ג'ורג' השלישי. הוא נעשה מעורב בפוליטיקה ונבחר לפרלמנט ב-1760. לאחר מותו של אביו ב-1761 הוא ירש את תואר האצולה שלו ונכנס לבית הלורדים ולקח חלק פעיל בפעילותו. הוא שימש כנשיא לשכת המסחר (כיום שר המסחר) בממשלתו של ג'ורג' גרנוויל, אך התפטר מתפקידו לאחר חודשים ספורים והיה מקורב למנהיג האופוזיציה ויליאם פיט האב.

כאשר מונה פיט כראש ממשלה ב-1766 מונה שלבורן כמזכיר המדינה הדרומי, משרה בה החזיק בשנתיים הבאות. הוא פרש מתפקידו במהלך משבר קורסיקה והצטרף לאופיזיציה. יחד עם פיט הוא היה תומך במדיניות של פייסנות כלפי המושבות בצפון אמריקה ובמשך תקופה ארוכה מבקר של מדיניותה של ממשלת נורת'. בעקבות נפילתה של ממשלת נורת' הצטרף שלבורן לממשלה שקמה בראשותו של הלורד רוקינגהם ובעקבות מותו של זה האחרון ב-1782 הוא מונה כראש ממשלה כאשר מלחמת העצמאות של ארצות הברית עדיין לא הסתיימה. ממשלתו של שלבורן סיימה את כהונתה בעיקר על רקע חתימתו של חוזה פריז ב-1783 שסיים את המלחמה ונחשב לנדיב כלפי ארצות הברית.

שלבורן היא מראשוני המדינאים הבריטים שדגלו בכינונו של סחר חופשי בהשראתו של אדם סמית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בשם ויליאם פיצמוריס (William Fitzmaurice) בדבלין כבנו הראשון של ג'ון פיצמוריס, שהיה בנו השני שהאריך ימים של תומאס פיצמוריס, הרוזן הראשון של קרי, שהיה בעצמו צאצא של אדוארד הראשון, מלך אנגליה. אחיו של ויליאם היא תומאס פיצמוריס שהיה חבר פרלמנט. לורד קרי נשא לאישה את אן קרי, בתו של סר ויליאם פטי ודרכו שינתה המשפחה את שמה מפיצמוריס לפטי. פטי בילה את ילדותו באזורים הנידחים ביותר של דרום אירלנד וב-1755 נכנס ללמוד בקולג' כרייסט צ'רץ' שבאוקספורד.

קריירה צבאית ובחירתו לפרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר סיום לימודיו התגייס פטי לצבא ושירת בו במהלך מלחמת שבע השנים. הוא נעשה מיודד עם צ'ארלס גריי שבהמשך הוא סייע לקריירה שלו. ב-1757 הוא לקח חלק בפלישה על רושפור שהסתיימה בנסיגה. בשנה שלאחר מכן הוא נשלח לשרת בגרמניה והתבלט בקרבות במינדן ובקלוסטר קמפן. על שירותו זה הוא מונה כשלישו האישי של המלך ג'ורג' השלישי עם דרגת קולונל. צעד זה עורר מחאות מצדם של כמה מחברי הממשלה, שכן בקידום זה עקף פטי קצינים בכירים ממנו. למרות שבהמשך הקריירה הצבאית שלו לא הייתה פעילה במיוחד, הוא קודם ב-1765 לדרגת מייג'ור-גנרל, ב-1772 לדרגת לוטננט-גנרל וב-1783 לדרגת גנרל.

ב-2 ביוני 1760, בעודו עדיין מעבר לים, הוא נבחר לפרלמנט כנציג מחוז הבחירה של ווייקומב (Wycombe) ונבחר מחדש בבחירות של 1761. אך עוד לפני שהספיק הפרלמנט להתכנס הוא ירש עקב מותו של אביו את תוארו כרוזן משלבורן, איבד את כסאו בבית הנבחרים ונכנס כחבר בבית הלורדים.

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו הצבאי החדש של שלבורן כמקורב למלך הובילו לקשר ישיר שלו עם הלורד ביוט, שהיה היועץ הקרוב ביותר למלך ושר בכיר בממשלתו. ב-1761 נשלח שלבורן על ידי ביוט לנהל את המשא ומתן על תמיכתו של הנרי פוקס. פוקס מילא תפקיד זוטר יחסית של גזבר הצבא, אך היה לו כוח רב בשורות חברי הפרלמנט ויכול היה לבסס את כוחו של ביוט. שלבורן היה ממתנגדיו של פיט שהתפטר מהממשלה באותה שנה.

בשנת 1762 התנהלו שיחות השלום בלונדון ובפריז. בסופו של דבר נחתם ההסכם אך הוא ספג ביקורת עזה בשל פייסנותו, שכן שטחים רבים שנכבשו על ידי בריטניה הוחזרו לצרפת ולספרד. זמן קצר לאחר חתימת ההסכם התפטר ביוט מתפקידו כראש ממשלה והוחלף על ידי ג'ורג' גרנוויל.

שלבורן הצטרף לממשלת של גרנוויל ב-1763 כשר המסחר. בשלב זה הוא שינה את דעתו על פיט ונעשה מעריץ שלו. לאחר שהניסיון לצרף את פיט לממשלה נכשל, התפטר ממנה שלבורן לאחר כמה חודשים. בהיותו תומך של פיט בשאלת הדחתו של ג'ון וילקס מהפרלמנט, הוא הביא על עצמו את חוסר שביעות רצונו של המלך ממנו והוא פרש לזמן מה לביתו.

מזכיר המדינה הדרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפיט הקים את ממשלתו ב-1766 מונה שלבורן כמזכיר המדינה הדרומי, אך במהלך מחלתו של פיט מדיניותו הפייסנית כלפי אמריקה זכתה להתנגדות מצדם של עמיתיו לממשלה ומצדו של המלך וב-1768 הוא הודח מתפקידו. במהלך משבר קורסיקה, שהחל בעקבות הפלישה הצרפתית לאי, שלבורן היה מראשי הקוראים לתמיכה ברפובליקה הקורסיקנית. למרות שהוגש לקורסיקנים סיוע באופן סודי, הוחלט לא להתערב צבאית כדי לא להצית מלחמה עם צרפת.

באופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסתו לאופוזיציה המשיך שלבורן לשתף פעולה עם ויליאם פיט האב. הם היו מראשי המבקרים של מדיניותה של ממשלתו של הלורד נורת' בשנים שהובילו לפריצתה של מלחמת העצמאות של ארצות הברית ב-1775. עם התקדמותה של המלחמה שיתף שלבורן פעולה עם הוויגים בהנהגתו של הלורד רוקינגהם במתיחת הביקורת על ממשלתו של נורת'. לאחר כניעתו של הצבא הבריטי בקרב סרטוגה ב-1777, הצטרף שלבורן למנהיגי האופוזיציה שקראו לנסיגה מוחלטת של הכוחות הבריטים.

ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1782, בעקבות נפילת ממשלתו של נורת', הסכים שלבורן לכהן בממשלתו של רוקינגהם, בתנאי שהמלך יכיר בעצמאותה של ארצות הברית. בעקבות מותו הפתאומי והבלתי צפוי של רוקינגהם ב-1 ביולי 1782 ירש אותו שלבורן בתפקידו כראש ממשלה. מינויו של שלבורן על ידי המלך גרמו להתפטרותם של צ'ארלס ג'יימס פוקס ושל תומכיו, כולל אדמונד ברק. ברק השווה את שלבורן לקודמו בצורה חריפה. אחד מאלה שהובאו כדי למלא את מקומם של השרים המתפטרים היה ויליאם פיט הבן בן ה-23, בנו של בעל בריתו הפוליטי לשעבר של שלבורן שמונה כשר האוצר.

משא ומתן לשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת שלבורן המשיכה את המשא ומתן לשלום. שלבורן אירח באחוזתו הכפרית את שליח השלום מטעם ממשלת צרפת ובאופן דיסקרטי סיכמו השניים מספר נקודות שהיו הבסיס להסכם השלום. במקביל סיכמו שליחיו של שלבורן על הסכם שלום נפרד עם הנציגים האמריקנים שהכיר בעצמאותה ובגבולותיה של ארצות הברית. שלבורן הסכים לתנאים נדיבים בקביעת הגבולות באילינוי אך סירב להסכים לדרישתו של בנג'מין פרנקלין שבריטניה תוותר על קנדה ועל טריטוריות נוספות.

נפילת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזיבתו של פוקס את הממשלה הובילה ליצירתה של קואליציית פוקס-נורת' שבאפריל 1783 הצליחה לגרום לממשלתו של שלבורן להתפטר. ההישג העיקרי של שלבורן בתקופת כהונתו כראש ממשלה היה סיכומם של תנאי השלום שהיוו את הבסיס לחתימתו של חוזה פריז ב-1783 שסיים את המלחמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם פטי בוויקישיתוף