גדוד נכטיגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גדוד נכטיגל שנודע גם כ"קבוצת גדוד הזמיר האוקראיני" (בגרמנית: Bataillon Ukrainische Gruppe Nachtigall), או כ"קבוצה מיוחדת נכטיגל"[1] (Sondergruppe Nachtigall)[2] הייתה יחידת משנה בפיקודה של יחידת המבצעים המיוחדים של האבווהר הגרמני "ברנדנבורגר" (Brandenburgers). יחידה זו וגדוד רולנד נוסדו ב-25 בפברואר 1941 כאשר ראש האבווהר, אדמירל וילהלם קנריס, אישר הקמת "לגיון אוקראיני"[3] תחת פיקוד גרמני. הלגיון הורכב מאוקראינים מתנדבים שרבים מהם היו חברים או תומכים בארגון הלאומנים האוקראינים (OUN-B).[4] הגדוד השתתף בשלבים מוקדמים של מבצע ברברוסה (פלישת הציר לברית המועצות ) עם קבוצת ארמיות דרום[5] בין יוני לאוגוסט 1941.

לאחר החזרה לגרמניה בנובמבר 1941 אורגנו חברי הלגיון האוקראיניים לגדוד ה-201 של השוצמנשפט. הגדוד מנה 650 איש ששירתו שנה בביילורוסיה הכבושה בידי הנאצים (בלארוס של היום) לפני פרוק הגדוד.[6] רבים מחבריו, במיוחד המפקדים, הצטרפו לצבא ההתקוממות האוקראיני שנוסד ב-1942, ו-14 מחבריו הצטרפו לדיוויזיית האס-אס גליציה באביב 1943.[7]

הקמה והדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מבצע ברברוסה, ארגון הלאומנים האוקראינים של סטפן בנדרה (OUN) חיפש קשר עם גרמניה הנאצית וקיבל את הכשרתו שם כדי לנצל זאת כהזדמנות להחזיר את עצמאותה של אוקראינה.[דרוש מקור]

לפי האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה ומקורות נוספים, מנהיג OUN-B בנדרה קיים פגישות עם ראשי המודיעין של גרמניה, בנוגע להקמת גדודי נכטיגל ורולנד. ב-25 בפברואר 1941 קנאריס אישר את הקמת הלגיון האוקראיני בפיקוד גרמני ובו 800 איש. רומן שוחביץ' הפך למפקד הלגיון מטעם OUN-B. ארגון OUN ציפה שהיחידה תהפוך לליבה של הצבא האוקראיני העתידי. באביב קיבל ה-OUN שניים וחצי מיליון מארק לשם פעילות חתרנית נגד ברית המועצות.[8][9] באביב 1941 הלגיון אורגן מחדש לשתי יחידות, גדוד נכטיגל וגדוד רולנד.[דרוש מקור]

ההכשרה לנכטיגל התקיימה בנויהאמר ליד שלסיג. המפקד האוקראיני היה רומן שוחביץ' והגרמני תיאודור אוברלנדר, מאוחר יותר השר הפדרלי לעקורים, פליטים וקורבנות מלחמה בגרמניה המערבית. אובר-לויטננט ד"ר הנס-אלברכט הרצנר (גר') הופקד על הפיקוד הצבאי על הגדוד.[דרוש מקור]

יחידת נכטיגל הייתה מצוידת במדי ורמאכט סטנדרטיים. לפני שנכנסו ללבוב הניחו על כתפיהם סרטים כחולים וצהובים.[10]

בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה ימים לפני ההתקפה על ברית המועצות הועבר הגדוד לגבול. בליל 23–24 ביוני 1941 חצה הגדוד את הגבול ליד פשמישל ונסע לכיוון לבוב. גדוד נכטיגל נסע עם דיוויזיית פנצר-ייגר וכמה יחידות טנקים עברו דרך ראדימנו - לבוב - טרנופול - חמלניצקי - ויניצה.[11] במסגרת גדוד ברנדנבורג 1 נכנסו החיילים הראשונים של גדוד נכטיגל ללבוב ב-29 ביוני.[12] הגדוד תפס שמירה על עמדות אסטרטגיות, החשובה בהם - תחנת הרדיו בגבעת ויסוקי זמוק במרכז לבוב. מתחנת הרדיו יצאה ההכרזה על עצמאות אוקראינה.[4]

קטע מתוך דיווח של חבר הגדוד על ירי ב"כל היהודים שבהם נתקל הגדוד" באזור ויניצה

חיילי נכטיגל ארגנו את הכרזת העצמאות של אוקראינה שהוכרזה על ידי ירוסלב סטצקו ב-30 ביוני והשתתפו בה. כומר הגדוד איוון רינוך נשא נאום לאחר סיום ישיבת ההכרזה. הממשל הגרמני לא תמך בפעילויות אלו אך לא פעל בחומרה נגד המארגנים עד אמצע ספטמבר 1941.[13]

הפלוגה הראשונה של גדוד נכטיגל יצאה מלבוב עם הברנדנבורגרים ב-7 ביולי לכיוון זלוטשוב. שאר היחידה הצטרפה מאוחר יותר במהלך מסעה מזרחה לכיוון זלוטשוב, טרנופול וויניצה.[4] היחידה השתתפה בפעולה נגד קו סטלין, וחלק מחבריה זכו בפרס גרמני. בשלושה כפרים במחוז ויניצה נורו "כל היהודים שבהם נתקל הגדוד".[14]

הסירוב הגרמני לקבל את הכרזת ה-OUN(b) ב-30 ביוני על עצמאות אוקראינה בלבוב הוביל לשינוי בכיוון הפעולה של גדוד נכטיגל. עקב כך, הגדוד הוחזר לקרקוב ופורק מנשקו ב-15 באוגוסט. מאוחר יותר הפך עם גדוד רולנד לגדוד ה-201 של השוצמנשאפט (Schutzmannschaft).[15][16]

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון הרוסי סרגיי צ'וייב קבע כי למרות סיומו, OUN השיג את יעדיו הסופיים - 600 חברי ארגונם קיבלו הכשרה צבאית וניסיון קרב ותפסו עמדות כמדריכים ומפקדים בצבא ההתקוממות האוקראיני החדש.

בנדרה כתב: "הסוף של OUN היה כזה: על הטורים המהפכניים פיקד רומן שוחביץ' עם קבוצה קטנה של קצינים שלא רק עברו הכשרה צבאית אלא הגיעו להבנה ברורה של טקטיקות צבאיות. והכי חשוב, הם הביאו איתם הבנה של ארגון, אסטרטגיות וטקטיקה של לחימה פרטיזנית, ושיטת התמודדות גרמנית עם קבוצות פרטיזנים. הידע הזה היה מאוד שימושי בגיבוש ובפעילות של UPA ובעימותים העתידיים שלה."

במהלך ההיסטוריה הקצרה שלו, לגדוד נכטיגל היו 39 הרוגים ו-40 פצועים.

מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסמך ק.ג.ב. על פעולה נגד תיאודור אוברלנדר וגדוד נכטיגל האוקראיני (1959).[17][18]
בול דואר אוקראיני (2007) לכבוד המפקד האוקראיני של גדוד נכטיגל, רומן שוחביץ', במלאת 100 שנה להולדתו.

לא ידוע אם הגדוד השתתף בפוגרום בלבוב ביולי 1941 או רק חלק מחברי היחידה אכן השתתפו בפוגרום.

ועדה בינלאומית הוקמה בהאג בהולנד ב-1959 לביצוע חקירות עצמאיות. החברים היו ארבעה פעילים אנטי-נאצים לשעבר, עורך הדין הנורווגי הנס קפלן, שר החוץ הדני לשעבר ונשיא הפרלמנט הדני אולה ביירן קראפט, הסוציאליסט ההולנדי קארל ואן סטאל, הפרופסור הבלגי למשפטים פלור פיטרס, והמשפטן השווייצרי וחבר הפרלמנט קורט סקוך. בעקבות חקירת עדים אוקראינים בין נובמבר 1959 למרץ 1960, סיכמה הוועדה: "לאחר ארבעה חודשים של בירורים והערכת 232 הצהרות של עדים מכל החוגים המעורבים, ניתן לקבוע כי להאשמות נגד גדוד נאכטיגל ונגד הסגן דאז וכיום השר הפדרלי אוברלנדר אין בסיס, למעשה".[19]

הצד האוקראיני טען שאף אחת מהטענות לא הוכחה במסמכים כלשהם וכי העדיפות העיקרית של הגדוד הייתה אבטחת תחנת הרדיו והעיתונים, וכן הכרזה על עצמאות אוקראינה.[20]

הוועדה הקנדית לפושעי מלחמה בקנדה (ועדת דשיין) שבדקה האשמות של פושעי מלחמה המתגוררים בקנדה, לא הזכירה בשמו איש מחיילי גדוד נכטיגל. יתרה מכך, היא הגיעה למסקנה כי אין להגיש כתב אישום נגד יחידות המשתפות פעולה עם הנאצים כקבוצה וכי אין די בחברות ביחידות כאלה כדי להצדיק העמדה לדין.[21]

מרכז שמעון ויזנטל טען כי בין 30 ביוני ל-3 ביולי 1941, בימים שהגדוד היה בלבוב, השתתפו חיילי נכטיגל יחד עם הצבא הגרמני והאוקראינים המקומיים ברצח יהודים בעיר. באנציקלופדיה של השואה נכתב כי היחידה הועברה מלבוב ב-7 ביולי ונשלחה לחזית המזרחית.[22]

פולנים טענו שחברי גדוד נכטיגל בהנהגת הנאצים השתתפו בטבח פרופסורים פולנים, כולל ראש ממשלת פולין לשעבר קז'ימייש ברטל, תדיאוש בוי-ז'לנסקי ואחרים, בלבוב ב-1941. (אנ')[דרוש מקור]

פעילותו של גדוד נכטיגל שנויה במחלוקת. מחקר על הטבח בלבוב על סמך מסמכים מהתקופה נערך על ידי אלפרד-מוריס דה זאיאס בספרו The Wehrmacht War Crimes Bureau, 1939-1945.[23]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדוד נכטיגל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Abbot, Peter. Ukrainian Armies 1914-55, p.47. Osprey Publishing, 2004. מסת"ב 1-84176-668-2
  2. ^ Boli︠a︡novsʹkyĭ, Andriĭ (2003). Українські військові формування в збройних силах Німеччини, 1939-1945 [Ukrainian military formations in the armed forces of Germany, 1939-1945]. Lviv: Львівський національний університет ім. Івана Франка. p. 571. ISBN 9789666132195. נבדק ב-24 בנובמבר 2022. During April-June 1941, Abwehr organized again two new Battalions mostly from adherents of OUN-B : Special group 'Nightingale'" (Sondergruppe 'Nachtigall' ) and Organization 'Roland' [...]. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Not to be confused with the Ukrainian Legion of Self-Defense founded in 1943.
  4. ^ 1 2 3 І.К. Патриляк. Військова діяльність ОУН(Б) у 1940—1942 роках. (אורכב 04.11.2016 בארכיון Wayback Machine) — Університет імені Шевченко \Ін-т історії України НАН України Київ, 2004 (No ISBN) p.271-278.
  5. ^ Melnyk, Michael James (17 במאי 2017). "The Crucible of a Nation State". The History of the Galician Division of the Waffen SS: On the Eastern Front: April 1943 to July 1944. Fonthill Media. ISBN 9781781555286. נבדק ב-24 בנובמבר 2022. When Germany invaded the Soviet Union, Roland advanced into Southern Bessarabia and Nachtigall crossed into Galicia with Army Group South. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ І.К. Патриляк. Військова діяльність ОУН(Б) у 1940—1942 роках. — Університет імені Шевченко \Ін-т історії України НАН України, Київ, 2004 (No ISBN) pp 371-382.
  7. ^ Боляновський А.В. Дивізія «Галичина»: історія — Львів:, 2000.
  8. ^ І.К. Патриляк. Військова діяльність ОУН(Б) у 1940—1942 роках. — Університет імені Шевченко \Ін-т історії України НАН України Київ, 2004 (No ISBN) p.273-275
  9. ^ Організація українських націоналістів і Українська повстанська армія. Інститут історії НАН України.2004р Організація українських націоналістів і Українська повстанська армія, Раздел 1 "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 ביולי 2011. נבדק ב-1 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה) стр. 17-30
  10. ^ І.К. Патриляк. Військова діяльність ОУН(Б) у 1940—1942 роках. — Університет імені Шевченко \Ін-т історії України НАН України Київ, 2004 (No ISBN)
  11. ^ І.К. Патриляк. Військова діяльність ОУН(Б) у 1940—1942 роках. — Університет імені Шевченко \Ін-т історії України НАН України Київ, 2004 [I.K Patrylyak (2004): Military activities of the OUN (B) in the years 1940-1942.] Kiev, Ukraine: Shevchenko University \ Institute of History of Ukraine National Academy of Sciences of Ukraine. pp. 300-311
  12. ^ Дружини українських націоналістів у 1941 — 1942 роках. — Без місця видання, 1953. — С. 6, 109 — 110. (Teams of Ukrainian Nationalists in 1941-42 - 1953, 109)
  13. ^ ОУН в 1941 році: документи: В 2-х ч Ін-т історії України НАН України К. 2006 מסת"ב 966-02-2535-0
  14. ^ "... скрепив нашу ненависть нашу до жидів, що в двох селах ми постріляли всіх стрічних жидів. Під час нашого перемаршу перед одним селом... ми постріляли всіх стрічних там жидів" from Nachtigal third company activity report Центральний державний архів вищих органів влади та управління України (ЦДАВО). — Ф. 3833. — Оп. 1. — Спр. 157 - Л.7
  15. ^ Дружини українських націоналістів у 1941 — 1942 роках. — Без місця видання, 1953. — С. 110 — 110. (Teams of Ukrainian Nationalists in 1941-42 - 1953, 110 "По нараді з командиром Р.Шухевич вислав письмо до Команди що наша частина не є здібна дальше воювати. Цілий легіон було стягнено з фронту та відправлено назад до Нойгаммеру
  16. ^ Ivan Kazymyrovych Patryliak, Viis'kova diial'nist' OUN(b) u 1940-1942 rokakh (Kyiv: NAN Ukraïny, 2004) p 361-362
  17. ^ [1].(ГДА СБУ фонд 1, опис 4 за 1964 рік, порядковий номер 3, том 5, аркуш 195 Розсекречено: 24/376 від 05.02.2008 р. - original sygnature of document).
  18. ^ In accordance with your indication of the Office of the KGB under the Council of Ministers of the Ukrainian SSR in Lviv region in the period from October 1959 to April 1960 measures were taken to document and collect evidence of atrocities in the city of Lviv and the region, committed by Oberländer and the battalion "Nachtigall". In order to compromise Oberlander and Ukrainian nationalists, KGB collected materials are widely used in the local and national press, newsreel and the press-conference in Moscow. In addition, they have been identified and trained accordingly witnesses who spoke of the case at a press conference in Moscow on the court in Berlin. Given the positive results achieved in the special events on Oberlander, I ask you to award the badge "Honorary Officer of State Security" (name not disclosed) Declare gratitude and reward valuable gift.
  19. ^ Alfred M. de Zayas, The Wehrmacht War Crimes Bureau, 1939-1945, University of Nebraska Press, Lincoln and London, 1979, pp. 214-227
  20. ^ "The history which we do not know or do not want to know - Dzerkalo Tyzhdnia" (באוקראינית). אורכב מ-המקור ב-2010-06-17. נבדק ב-2007-11-11.
  21. ^ Wasyl Veryha. Along the Roads of World War II. War Criminals in Canada? (Commission of Inquiry on War Criminals Report) (אורכב 02.07.2007 בארכיון Wayback Machine)
  22. ^ Gutman, Israel. "Nachtigall Battalion (אורכב 12.02.2008 בארכיון Wayback Machine)". Encyclopedia of the Holocaust. Macmillan Publishing Company: New York, 1990.
  23. ^ The Lviv Massacre, University of Nebraska Press, Rockport, Maine, 2000 edition

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גדוד_נכטיגל&oldid=38443205"